האכילה הכפייתית היתה נפילה שלעולם לא תחזור

עוד בילדותה חלמה עדי נועם כץ להיות פרימה בלרינה, ולא ראתה את חייה ללא המחול. למרות שממדי גופה היו נורמאליים לחלוטין עבור נערה ממוצעת, כבר בגיל 14 הבהירו לה שמבנה גופה בעייתי ולא יאפשר לה קריירה של רקדנית בלט.

 

צפו בסיפור של עדי, ובפגישה עם אפרת אצ'רקן, מאפרת לייף:

 

 

לכאורה, היו לעדי נועם כץ כל הסיבות לגדוע את קריירת המחול שלה – המורים שמסביבה שוב ושוב טרחו להגיד לה שהיא "שמנה מדי" עבור בלט קלאסי, ולמרות מבנה גופה הממוצע לגילה, נועם-כץ האמינה להם. באופן לא מפתיע, הפכה נועם כץ מילדה שנחשפה בגיל כה צעיר לביקורת אכזרית, לנערה בעלת הפרעות אכילה שלוו בהרבה ביקורת ושנאה עצמית.

 

מרבית הנערות היו נכנעות בשלב הזה ומחפשות חלום אחר, אבל נועם כץ לא ויתרה. היא המשיכה ללמוד מחול, להתקדם ולבסוף ללכת לאודישנים. אבל גם הפעם המזל לא האיר לה פנים. כמו כל רקדן מתחיל, היא עברה מאודישן לאודישן וחיפשה את ההזדמנות לפריצה הגדולה – אבל זו לא הגיעה.

 

אבל גם הפעם נועם כץ לא אמרה נואש מהחלום שלה, והחליטה לקחת את גורלה בידיה: "התחלתי ליזום הופעות פרטיות", היא משתפת, "לא הייתי צריכה להתעמת עם אותם אנשים שאמרו לי 'לא תצליחי', עשיתי את זה בהופעות פרטיות שארגנתי והפקתי". באותה תקופה היא גם הגיעה למחול המזרחי ולריקודי בטן, שם הבינה לראשונה שגם לגוף הנשי יש זכות קיום.

 

היום נועם-כץ היא מורה לפילאטיס וגם מעלה מופע סטנד-אפ המשולב בשירה ומחול. במופע היא מדברת על כל הנושאים הרגישים שמכאיבים לכולנו, או כפי שהיא מגדירה זאת  "דברים מתוך הסבל הפרטי שלי שאני רוצה להוציא החוצה, כדי להקליל לאנשים את ההתייחסות שלהם לסבל שלהם".

 

גם אם נועם כץ לא הצליחה להגשים את חלום הבלרינה שלה, היא מבחינתה הצליחה, מכיוון שכנגד כל הסיכויים וכל מה שאמרו לה היא מצאה את הדרך לבטא את עצמה דרך האומנות שלה, ודרך כך גם לעזור לאחרות 

תגובות (0)
הוסף תגובה