בית המשפט, גרסת הפייסבוק

הרשת סוערת ב-48 השעות האחרונות בעקבות סטטוס בפייסבוק של אישה, הטוענת שהותקפה מינית על ידי גבר שהייתה אתו בקשר. בסטטוס היא חושפת את שמו המלא.

 

 

הגבר, מוזיקאי בשנות השלושים לחייו, מיהר להכחיש את ההאשמות נגדו בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו.

 

 

הבחור זכה לתמיכה וחיבוק בדמות לייקים, הודעות ופוסטים שמעניקים גיבוי להתנהגותו. על מה מתבססת מעטפת ההגנה שמסופקת לו?

 

1. אנו מכירים את הבחור

גם הפמיניסטיות הגדולות ביותר, גם הגברים שזועקים השכם וערב כנגד תרבות האונס וזכותה של האישה על גופה, לוקחים 7 צעדים אחורה כשמתברר שבמרכז הפרשה ניצב גבר שהם מכירים. ההיגיון מאחורי ההתנהלות הזו ברור – אני מכיר/ה אותו ואין שום סיכוי שבעולם שהוא עשה דבר כזה. גם אלה שמקפידים להאמין למתלוננות תקיפה מינית כל הזמן, לא עומדים באג'נדה שלהם עצמם, כשמגיע רגע האמת ואח שלהם/חבר שלהם/אבא שלהם/ המוכר שלהם מהמכולת מואשם בתקיפה. אנחנו מתקוממים נגד מה שנתפס בעינינו בהכרח כשקר. כי הרי לא ייתכן שעלם החמודות הליברל וההומניסט התנהג בחוסר רגישות משווע מול יצור אחר, פשוט לא יכול. מה נשאר? תלונת שווא של אישה צמאת דם.

 

2. המתלוננת חולת נפש

בהמשך לטיעון הקודם – אנו מכירים את המתלוננת. לפי הכרותנו המעמיקה/הלא מעמיקה כלל, התרשמנו שהיא שקרנית פתולוגית/שונאת גברים/ בעלת נטייה להגזמה/ משועממת/ שרמוטה ולפיכך לא מפתיע אותנו בכלל שהיא מאשימה גבר חף מפשע במעשים איומים.

 

3. כל אחד עם מקלדת יכול להרוס חיים

שיימינג דורש בסך הכל קצת אומץ וחיבור תקין לאינטרנט. אני מסרב/ת לקחת חלק בלינץ' באדם שלא הוכחה אשמתו. אני דורש/ת הוכחות ברורות ומובהקות לפני שאני חורצ/ת דינו של אדם.

 

4. "זה מורכב"

שיימינג על תקיפה מינית לעולם לא מתייחס לאנס קר לב שמגיח מהשיחים באמצע הלילה. שיימינג מתייחס תמיד לאדם שהייתה לך עמו אינטראקציה מסוימת טרם התקיפה. האינטראקציה הזו עשויה להיות נסיעה במונית שלו או מערכת יחסים בת ארבעה חודשים. ככל שהאינטראקציה בין התוקף לכאורה למתלוננת טרום התקיפה גדולה יותר, כך ירבו הסיכויים שנבחין בצמד המילים "זה מורכב".

 

זה מורכב כי בני אדם נוטים לפרש בצורה שונה את אותה הסיטואציה, כי מה שברור לנשים, לא תמיד ברור לגברים ולהיפך, כי יש מרווח משמעותי של פרשנות לכל אירוע, כי בין "לא" מאוד ברור ל"כן" מאוד ברור יש תחום אפור רחב למדי. מה שקרה- קרה, עכשיו נשאלת השאלה איך האירוע נתפס בעיניו השונות של כל אחד מהשותפים לו.

 

——————–

לצד התמיכה בבחור, הסטטוס המקורי של המתלוננת זכה למאות לייקים וביממה האחרונה הועלו עשרות תגובות תומכות לעמוד שלה מנשים וגברים שמבקשים לחזק את ידיה ולומר בפשטות בנוסח "אנחנו מאמינים לך". מרבית הכותבות והכותבים לא מכירים באופן אישי את המתלוננת וגם לא את הבחור המדובר אולם בחרו, באופן מודע, להאמין מבלי להטיל ספק בגרסתה של האישה. מה עומד מאחורי התמיכה הזו?

 

1. לא, זה לא מורכב

בסירוב של אישה לבצע אקט מיני כלשהו אין שום מורכבות. אתה רצית. היא לא רצתה. אתה המשכת= תקיפה מינית. פשוט מאוד. קשקושים על אינטראקציה קודמת ופרשנויות שונות לאירועים הם תירוצים עלובים להתנהגות נפשעת.

 

2. תקיפה מינית היא חוויה נוראית

קיום אקט מיני בכפייה הוא אירוע טראומטי. נשים רבות בוחרות לנצור את פרטי האירוע בלבן ולא לספר על כך לאיש לעולם. בתפיסה הפמיניסטית, אם אישה כבר בוחרת לשתף אחרים בחוויה, התגובות אמורות להיות מכילות ומחבקות, נטולות טון מאשים או מטיל ספק באמינות הסיפור.

 

3. הסיכויים שמישהי תמציא תקיפה מינית נמוכים מאוד

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אחוז תלונות השווא על תקיפה מינית הוא כ-2% בלבד מסך התלונות. כשחושבים על הדרך שאישה צריכה לעבור מרגע התקיפה ועד להשגת הצדק המיוחל, הנתון הזה לא מפתיע במיוחד. גם אם אישה חשה רצון עז לפגוע בגבר שפגע בה, יש דרכים פשוטות יותר מהמצאת סיפור, תלונה במשטרה, חקירה מביכה שנכנסת לפרטים וכוללת שאלות חודרניות, ריצות לבית משפט וכניסה לסחבת משפטית שתיקח שנים. תלונה במשטרה על תקיפה מינית מסבה סבל רב לא רק למושא התלונה שיש הטוענים ש"חייו נהרסו" אלא גם למגישת התלונה ולמעגל הקרוב לה.

 

כל זה נכון לגבי תלונה במערכות הצדק המסורבלות בישראל, אולם מה לגבי תלונה קבל עם, עדה ופייסבוק? הרי במקרה דנן, כל מה שצריך בשביל "להרוס את חייו" זה מקלדת וטינה מרובה. האם לא סביר שאישה תאשים גבר בתקיפה מינית על לא עוול בכפו?

 

ובכן, על הנייר זה נכון. בפועל, כפי שניתן לראות גם במקרה הנוכחי, מי שתבחר לחשוף את שם התוקף שלה חשופה להטרדות, קללות ואיומים מדורשי שלומו ומעוברי אורח שמתחשק להם להצטרף לחגיגה. בעצם, המתלוננת, מציבה את עצמה במודע בסיטואציה בה ילעגו לה, ישפילו אותה, יצחקו על החוויה שלה, יקטינו את הפגיעה ובעיקר – יאשימו אותה. שהיא מטורפת, שהיא ממציאה, שהיא מגזימה, שהיא הוזה, שהיא פירשה את הדברים לא נכון, שהיא היסטרית, שהיא מתעללת בגבר על לא עוול בכפו. מעט מאוד נשים מוכנות לשים את עצמן בלב הסערה לשווא. בנוסף, הפגיעה בשמו הטוב של גבר במסגרת הפייסבוק אמנם קיימת אולם עוצמתה נמוכה ממה שנהוג לחשוב. חבריו ומשפחתו, כך סביר להניח, מאמינים לו ואורך החיים של שיימינג בפייסבוק הוא של ימים ספורים. אם לעם ישראל יש זיכרון קצר. לגולשים יש אלצהיימר מאובחן.

 

בעולם שלא מאמין למתלוננת, אין לנשים את הפריבילגיה לא להאמין לה

נפגעות תקיפה מינית שהתלוננו עסוקות בלהסביר את התקיפה שלהן כל הזמן – למשטרה, לבית המשפט, למשפחה, לחברים ולעצמן. איך הן הגיעו לסיטואציה הזו? מה בדיוק קרה בה? האם סירבת בצורה חד משמעית? את חושבת שהוא הבין שסירבת בצורה חד משמעית? למה לא קמת והלכת? מה לבשת? למה הגעת אליו הביתה ב-2:00 בלילה וכמובן שאלת מיליון הדולר – מה חשבת שיקרה?

 

את כל כך עסוקה בלנסות להבהיר איך הגעת לסיטואציה הזו שלפעמים את נשאבת להטלת הספק הכללית וכבר לא מאמינה לעצמך. יכול להיות שכן רציתי? יכול להיות שאני סתם מגזימה? יכול להיות שפירשתי לא נכון?

 

מטבע הדברים, לרוב המוחץ של תקיפות מיניות אין ראיות ואין עדים. במרבית המקרים, מדובר בגרסה שלה מול הגרסה שלו. לכי תוכיחי שבחור שיצאת אתו הכריח אותך לרדת לו. הרי אף אחד, מלבד שניכם, לא שהה בחדר או לחילופין, לך תוכיח שלא היה ולא נברא ולא הכרחת אף אישה מעולם לבצע בך מין אוראלי.

 

אף אחד משני הצדדים לא יכול להוכיח דבר אולם הקהילה הפמיניסטית בוחרת במכוון להאמין למתלוננת. מדוע? כי אף אחד אחר לא עושה את זה. כי בעולם שמפקפק כל הזמן באלימות מינית, עולם שבו שופטים בבית המשפט מאפשרים לעצמם להוציא מהפה משפט כמו "יש נשים שנהנות מאונס", עולם שבו מרבית התיקים נסגרים והעונשים הם מגוחכים, עולם שמעביר את האחריות על אונס לנשים כל הזמן, מישהו חייב להאמין למתלוננת. להאמין לה בלי לחפש אחר המניעים הסמויים שלה להתלונן לשווא, להאמין לה בלי לפשפש בציציות שלה, בלי לשאול מה החלק שלה בסיפור, בלי לחפש את האשמה שלה. פשוט להאמין. הידיעה שמישהו מאמין לה יש בה די בשביל לחזק גם אם המערכת מזכה את החשוד מחמת הספק/העדר ראיות.  

תגובות (0)
הוסף תגובה