תחקיר: העבדים בשירות הקמפיין הפמיניסטי

בחודשים האחרונים צצו ברחבי בריטניה חולצות טריקו הנושאות את הכיתוב "ככה נראה פמיניסט". זו לא הפעם הראשונה שחולצות כאלה נמכרות לנשים וגברים שמעוניינים לעטות על עצמם פריט לבוש שיעיד על תפיסת עולמם אולם הפעם נראה היה שמדובר במגיפה של ממש. פוליטיקאים, מנהלי חברות ומפורסמים צולמו כשהם עוטים את החולצה הזו בגאווה, אחת מהם, הרייט הרמן, סגנית מפלגת הלייבור, אף הגיעה לישיבת הממשלה עם החולצה.

 

החולצות נמכרות ברשת האופנה וויסטלס במסגרת שיתוף פעולה ייחודי בינה לבין Fawcett– עמותה מובילה לקידום שוויון בין המינים שהסלוגן שלה הוא לא אחר מאשר: "עובדים בשביל זכויות נשים, מאז 1866". מגזין ELLE הוא נותן החסות לקמפיין וכל הרווחים אמורים להגיע לעמותה.

 

 

זה היה נשאר בגדר גימיק נחמד אילולא תחקיר של כתב הדיילי מייל, בן אילרי, חשף כי החולצות הללו מיוצרות על ידי נשים צעירות בתנאי עבדות. אותן נשים ילידות ויטנאם, בנגלדש והפיליפינים, היגרו בלית ברירה למאורציוס, ישנות 16 בחדר קטנטן על דרגשים צרים, מרוויחות 62 פני לשעה (שזה, פחות או יותר, שלושה שקלים ושבעים אגורות) וכמעט שלא רואות את משפחותיהן כי אין להן כסף לנסיעות. פמיניזם, כבר אמרנו?

 

"לא רוצה לעבוד? לא צריך"

התחקיר חושף את התנאים הקשים בהם מועסקות הנשים שמביאות לעולם את חולצות הפמיניזם. חולצה אחת נמכרת בסכום של 45 פאונד (כ-270 שקלים. פמיניזם זה יקר, חבר'ה) מה שאומר שהנשים שמייצרות אותן צריכות לעבוד בערך שבועיים בשביל לקנות אחת כזו. השכר הזעום שלהן נמוך בהרבה מהשכר הממוצע באי אבל הן גם נשים וגם מהגרות. איזו ברירה יש להן?

 

 

אילרי לקח עמו את הצלם, קרייג היברט ויצא לסיור מודרך במפעלי CMT הממוקמים בצפון מאוריציוס בלוויית מנכ"ל החברה פרנסואה וו. המפעל הוא אחד משישה ברחבי האי, בכולם תנאי חיים ושכר זהיםוו הסתובב עם אילרי בחדרי השינה וסיפר שהם מבוססים על מעונות באוניברסיטה בסין. "הן לא צריכות הרבה מקום כי הן בכל מקרה משתמשות בחדרים רק לשינה". הנשים, שלא יכלו להתראיין לכתבה כי עבדו באותה העת, עובדות כ-45 שעות שבועיות ויכולות להרוויח יותר עם אם הן עובדות שעות נוספות.

 

 

CMT מגלגלת כ- 125 מיליון ליש"ט בשנה ומייצרת למעלה מ-40 מיליון חולצות עבור חברות ענק כמו טופשופ, נקסט ואורבן אאוטפיטרס. היא מעסיקה 13,000 עובדים במפעלים. 4,500 מתוכם, כולם זרים, מתגוררים באתר. המהגרים מגיעים מבנגלדש, סרי לנקה, הודו, פיליפינים ווייטנאם.  2,800 מתוך העובדים הם נשים. הן נדרשות לייצר כ- 50 חולצות ביום ומוטלות עליהן סנקציות אם לא הגיעו לייעדן.

 

 

עובדת במפעל, בת 30, הצליחה בכל זאת להחליף כמה מילים עם אילרי: "אני עובדת כאן כבר ארבע שנים ולא ראיתי את בעלי ואת הבן שלי במשך כל הזמן הזה כי אין לי איך להגיע אליהם ולהם אין איך להגיע אליי. אנחנו עובדות קשה מאוד, לפעמים 12 שעות ביום, תמורת סכום לא גדול. אני שולחת את כל הכסף שלי הביתה.

 

עובדת אחרת הוסיפה: "זה נורא, אבל אין לנו ברירה. אני מרוויחה כאן כפול שלוש ממה שהייתי מרוויחה במדינה שלי. אנחנו לא מרגישות כמו פמיניסטיות. אנחנו לא מרגישות שוות. אנחנו לכודות".

 

 

מר וו רואה את המציאות באור אחר כמובן. "ממשלת מאוריציוס קבעה את שכר מינימום שחייבים לשלם ואנחנו מצייתים לכללים שלהם. אני כמו הורה לעובדים. הם חופשיים לצאת ולבוא כרצונם, אבל אם הם יוצאים באמצע שבוע אני לא יהיה מאושר כי אז הם יבואו למחרת לעבודה עם הנגאובר. אם אנשים לא רוצים לעבוד בשבילנו אז לא צריך, אף אחד לא מכריח אותם. אם יש להם ההזדמנות להרוויח יותר במקום אחר אז הם מוזמנים ללכת".

 

4 שנים בלי לראות את הילד שלך

המפעל עמד במוקד סערה תקשורתית בשנת 2007 כאשר התגלה כי העובדים בו מקבלים שכר של 4 פאונד ליום עבודה מפרך בו הם מייצרים במו ידיהם את בגדיהם של ענקית האופנה טופשופ. באותה העת, המפעל העסיק סוכנים שהבטיחו שכר טוב למהגרי עבודה פוטנציאליים אולם כשאלה עשו את הצעד ועברו למאוריציוס גילו שהם מרוויחים פרוטות. כמו-כן, התגלה שעובדים בני לאומים שונים מקבלים שכר שונהמר וו התייחס לדברים ואמר כי "הרבה השתנה מאז. היום העובדים יודעים בדיוק כמה כסף הם יעשו כשהם יתחילו לעבוד כאן, והם יקבלו אותו, ללא קשר לגזע או המין שלהם".

 

פייזל עלי ביגן, הנשיא האיגוד הבינלאומי של עובדי הטקסטיל והעור הגיב לתחקיר: "העובדים במפעל הזה מטופלים בצורה גרועה מאוד והעובדה שהפוליטיקאים באנגליה עושים שימוש מוצהר וגאה בחולצות הללו הוא לא פחות ממחריד. לאישה שעובדת במפעל הזה ייקח כמעט שבועיים לקנות חולצה אחת. מה יש לפמיניסטיות לומר על כך? העולם לא מציע דבר לנשים האלה. הם משתכרות מעט מאוד וכל פני שנכנס, נשלח אוטומטית לילדים בבית. הן עובדות שעות ארוכות מאוד ואין להן חיים אחרים מאשר העבודה שלהן. החוזים הם ל-4 שנים. המשמעות היא שהן לא יזכו לראות את המשפחות שלהם באותו זמן. איזה סוג של קיום יש לך כשאת כבר לא נערה וצריכה לישון עם עוד 15 נשים אחרות?הנשים האלה לא מקבלות את ההזדמנויות הבסיסיות ביותר. זה לא מה שהפמיניזם אמור להיות. "

 

 

ד"ר אווה ניצרט, מנכ"לית עמותת Fawcett מסרה בתגובה להאשמות: "היינו סמוכות ובטוחות שהבגדים יהיו מיוצרים בבריטניה. רק בראשית אוקטובר, כשקיבלנו דוגמיות, גילינו שלמעשה הן יוצרו במאוריציוס. הובטח לנו על ידי וויסטלס כי המפעל יהיה תחת ביקורת מלאה, מבחינה חברתית ואתית ולכן החלטנו להמשיך בשיתוף הפעולה הזה. אנחנו מאוד מאוכזבות לגלות שתנאי המחייה במפעל לא עומדים בסטנדרטים האתיים שאנו דורשות מכל מוצר שנושא את השם שלנו. בשלב זה, אנו תובעות ראיות כדי לגבות את הטענות שהועלו על ידי העיתונאי. עם זאת, כארגון אקטיביסטי שעומד מאחורי קמפיינים בנושאים כמו שוויון כלכלי לנשים, אנו מתייחסים להאשמות הללו ברצינות רבה ונעשה את מיטב יכולתנו לחקור אותן.  אם אכן מתקיימת התעללות ביצרניות החולצות הללו, אנו נדרוש מוויסטלס לסגת באופן מיידי מהחוזה עם המפעל המדובר ולתרום חלק נכבד מהרווחים עד כה לגוף שיעלה למודעות את החשיבות של מסחר אתי. אנו מתנצלות בפני כל הנוגעים בדבר אולם בטוחות שנקטנו בכל הצעדים המעשיים והסבירים כדי להבטיח שייצור החולצות יתקיים בצורה אתית. אנו ממתינות להבנה מלאה יותר של הנסיבות בהן האמתיות בהן הן יוצרו.

 

דובר וויסטלס הגיב: "אנחנו שמים בראש סדרי העדיפויות שלנו נושאים סביבתיים, חברתיים ואתיים. הטענות בנוגע לייצור של חולצות במפעלCMT  במאוריציוס הן חמורות ביותר ואנו חוקרים אותם באופן בהול".  

תגובות (0)
הוסף תגובה