האם לינה דנהאם התעללה מינית באחותה?

נראה שהביטוי "דברי הוצאו מהקשרם" מעולם לא היה מדויק יותר, לפחות אם שואלים את לינה דנהאם. השחקנית-במאית-כותבת-סופרוומן רגילה לחטוף ביקורות על דברים שהיא אומרת או עושה – לרוב כי היא עושה את מה שאף אחד לא מעז – אבל כנראה שהפעם מישהו הצליח לאתגר את החיוך המעט עילאי ומתנשא שלה.

 

עוד באון לייף

 

לפני כמה ימים, פרסם האתר הימיני Truth Revolt אייטם שכותרתו "לינה דנהאם מתארת התעללות מינית באחותה". מיותר לציין שעם כותרת כזו, היו למאמר איזה שניים-שלושה-מאות אלפי קוראים. אחרי הכל, לא כל יום אחת מהסלבריטאיות הכי פמיניסטיות שידענו נתפסת עם התחתונים למטה – תרתי וכו'. אבל מהר מאוד, מי שנכנס לעומק האייטם, גילה שלמעשה הוא משתמש בקטע מתוך מאמר שנכתב על ידי  קווין ד. וייליאמסון, על ספרה החדש של דנהאם, "Not That Kind of Girl: A Young Woman Tells You What She's 'Learned'" (ובעברית ובפשטות: "לא כזאת").

 

המאמר של ויליאמסון די משתלח בדנהאם – בלשון המעטה – ובין השאר יורד על האמירה של בת דמותה בסדרה "בנות", כי היא "הקול של הדור שלי". לטענתו של ויליאמסון, דנהאם לא מסוגלת להיות הקול של הדור, משום שהיא לא מתמודדת עם דברים שמעסיקים את רוב בני גילה, כמו הלוואות סטודנטים ושכר דירה.  

 

אבל הדבר שהכי הטריד את ויליאמסון הוא דווקא הפסקה הבאה מהספר, שמובאת פה בתרגום חופשי:  

"'האם לכולנו יש רחם?', שאלתי את אמא שלי כשהייתי בת שבע.

'כן', היא אמרה לי. 'נולדנו עם זה. ועם כל הביציות, אבל בהתחלה הם מאוד קטנות. והן עוד לא מוכנות לעשות ילדים עד שאנחנו גדלות'. הסתכלתי על אחותי, שהיתה אז בת שנה קשוחה ורזה, ועל הבטן הקטנה שלה. דמיינתי את הביציות בתוכה כמו שק של ביצי עכביש ב'שרלוט העכבישה', ואת הרחם שלה בגודל של אצבעון.

'האם הווגינה שלה נראית כמו שלי?'

'אני מניחה שכן', אמרה אמא שלי. 'רק יותר קטנה'.

יום אחד, כשישבתי בכניסה לבית שלנו בלונג איילנד ושיחקתי באבנים ובדלי, הסקרנות שלי השתלטה עלי. גרייס ישבה מוגבהת, מקשקשת ומחייכת, התכופפתי אל בין רגליה, ובעדינות פתחתי לרווחה את הווגינה שלה. היא לא התנגדה, וכשראיתי מה יש לה שם בפנים – קפאתי.

אמא שלי הגיעה בריצה. 'אמא, אמא. לגרייס יש משהו בפנים!'.

אמא שלי לא טרחה לשאול למה הסתכלתי על הווגינה של גרייס. זה היה מסוג הדברים שעשיתי. היא רק התכופפה על הברכיים והסתכלה בעצמה. מהר מאוד התחוור שגרייס דחפה פנימה שש או שבע אבנים. אמא שלי הוציאה אותן בסבלנות, בזמן בגרייס צחקקה, נרגשת מהעבודה שהמתיחה שלה הצליחה".  

 

כאמור, הקטע הזה הצליח לערער את וילאמסון ובהמשך גם את עורכי האתר Truth Revolt, שמהרו לזעוק "הטרדה מינית", "זאב זאב" או שקר כלשהו.

 

לינה דנהאם, "אני מיד נדלקת". צילום: Shutterstock

 

ספרה של דנהאם, שיצא רק לפני כמה שבועות, מכיל קטעים וסיפורים מתוך חייה, שבהתאם לאופייה כתובים בפתיחות מביכה, עם הרבה הומור וטונות של מודעות עצמית. הסגנון הזה ממש, הביא לה לא מעט שונאים – הרי יש משהו בדבריו של וילאמסון, וכבת להורים אמנים אינטלקטואלים, דנהאם לא ממש חוותה הרבה מהקשיים שרובנו חווים. עם זאת, אותה פתיחות ציניקנית הביאה לה –בגיל 26 בלבד – חוזה ברשת הטלוויזיה HBO  לסדרה אותה היא כותבת ומביימת ובה היא מככבת, וכן ספר עליו היא קיבלה 3.5 מיליון.

 

אבל כנראה שזו לא הקנאה בילדות הנוחה או בהצלחה בגיל מוקדם שגרמו לעיניהם של המלעיזים לנצוץ מהתרגשות על מציאת הפסקה הזו בספר. בניגוד למרבית הצעירות המפורסמות, דנהאם מעולם לא ניסתה לרצות או לשחק על פי החוקים (ולא, לעשות טוורקינג בבגד גוף לא נחשב). היא החרימה את טרי ריצ'רדסון הרבה לפני שזה היה טרנד והתעקשה להראות את גופה העירום גם כשזכתה לירידות שהיו כבר מזמן משלחות כל אדם שפוי לחנות הבגדים הקרובה. היא לא מפחדת לקרוא לעצמה פמיניסטית גם כשזה נשמע כמו קללה, והיא גם לא מתביישת להודות שלילדים יש סקרנות טבעית ולרוב בריאה לגבי מיניותם. אחרי הכל, כולנו עברנו סיפורים די דומים של חקר, סקרנות, חרדה וגילוי איברי הרבייה.

 

לרוב דנהאם לא טורחת להחזיר למבקרים ובמקום ממשיכה הלאה לפרובוקציה הבאה. הפעם, כנראה בגלל גודל האשמה, היא בחרה להגיב בסדרת ציוצים שהעלתה לחשבון הטוויטר שלה. בין השאר כתבה דנהאם שהסיפור על כך שהיא הטרידה את אחותה לא רק מצחיק, אלא גם מטריד ומגעיל. עוד הוסיפה "אם כשהיית ילדה מעולם לא הסתכלת על וגינה של ילדה אחרת, ובכן, כל הכבוד לך", ובציוץ אחר כתבה "סיפרתי סיפור על היותי מוזרה בגיל שבע. אני בטוחה שגם לך יש כזה, איש זקן".

 

מיותר לציין שגם מרבית הקוראים מיהרו לצדד בדנהאם. מגיב בשם NOYB12345, למשל, כתב שבוודאי מדובר בתגובת נקם על התמיכה שלה באובמה, ומגיב אחר שאל: "גנבתי מנגו בגיל שש. זה עושה אותי גנב?".  סביר שהתעללות מינית לא היתה פה, אבל אולי החטא היחידי של דנהאם היה כלפי אחותה, אחרי שבחרה לחשוף סיפור אינטימי מעברה. אבל על כך דנהאם בעצמה ענתה בציוץ האחרון שהקדישה לנושא: "לפעמים אני כל כך מתעצבנת שאני מיד נדלקת. כמו כן, הלוואי ואחותי לא היתה צוחקת כל כך בקול".  

תגובות (0)
הוסף תגובה