התפתחות תינוקות: שכיבה על הבטן

האפליקציה שתזכיר לכם כמה חיתולים החלפתם היום

הילה גרינקר גולן, אמא של נועה, כותבת את הבלוג אפסי  בו היא מחפשת איזה אפליקציות  אייפון לילדים יש שם בחוץ. בלוג להורים, לילדים ולהורים שהם עדיין ילדים.

 

"מרגע שאנחנו הופכות לאימהות, הראש מתמלא בשאלות. שאלות כלליות, כמו: מתי אני אשן שוב יותר משעתיים רצוף, מתי היא תסכים לקחת בקבוק? מתי להתחיל לתת מוצקים, האם אני אימא טובה?

 

ויש שאלות ממוקדות יותר כמו: מתי היא אכלה פעם אחרונה? מתי החלפתי לה פעם אחרונה? האם כבר זמן לאמבטיה? האם הכנסתי בגדי החלפה לתיק? האם לקחתי מספיק מוצצים? האם היא צריכה עוד שכבה?

ויש את השאלות שמדירות שינה מעינייך, אם את לא יודעת את התשובה עליהן. אלה בדרך כלל מעסיקות אותך בחודש הראשון אחרי הלידה, שאז חשוב מאוד לא להדיר שינה מעינייך.

 

עוד בבית החולים  אחרי שהראו לי איך לרחוץ את נועה, איך להחליף לה חיתול ואיך להנדס עליה את שתי שכבות חליפת הפיג’מה – כבר אז דאגו לשלול ממני שעות שינה מבעוד מועד, כאשר הפנו את תשומת לבי לנושא הקקי והפיפי.

 

אם אני לא טועה, צריך לספור 4 יציאות ביממה – או במילים אחרות – קקי, ו-8 פעמים “חיתול רטוב” – כלומר – פיפי. הרגע ילדת, כל החיים שלך עומדים להשתנות, והם רוצים שתעשי תרגילי חשבון. אז כן, הם מצפים, ואת כמובן עושה – באדיקות.

 

וכך יצא שקניתי לי יומן קקי ופיפי. הוא היה מונח ליד המיטה דרך קבע, והיה לי טקס קבוע בבוקר של פענוח השרבוט שלי מהשעות הקטנות של הלילה.

 

אז, תתפלאו, עוד לא היה לי אייפון. אבל אם היה לי, יכול להיות שיכולתי לפנות קצת מקום בראש לדאגות אחרות, ויש הרבה שמחכות בתור.

 

פשוט, במקום לנהל יומן, במקום להחזיק עט ולנסות לכתוב ברור בשעות הלילה הקטנות, יכולתי לנהל מעקב על נושא היציאות, ההרטבות והחיתולים ביתר קלות, כולל תזכורות וטיפים בילט-אין!  לאפליקציית הקסם הזו קוראים total baby.

 

בין האפשרויות שלה, תוכלו להכניס תאריך ושעת לידה, לערוך מעקב אחרי משקל וגובה, האכלה, אמבטיה, וכאמור החלפת חיתולים.

 

היא יכולה לשמור כמות מידע עצומה ויש לה גם אפשרות להכניס תמונות, תאריכי חיסון, רשמי ביקור רופא ועוד ועוד, כך שהיא תלווה אתכם לא מעט זמן.

 

האפליקציה עולה $4.99. לטעמי אין תג מחיר לשקט נפשי.

פמפרס – הבחירה הטבעית

ענבר, אימא של מאיה, כותבת ברשת

איזה חיתולים אני צריכה? דקים, עבים, ספיגה מוגברת, רטיבות מופחתת, עם כנפיים, בלי כנפיים… אה.. זה לא זה…

 

מי שלא עמדה מול מדפי החיתולים בסופר חסרת אונים ולא ידעה מה לבחור, יכולה להתעלם מכל מה שאני אכתוב עכשיו.

 

מודה- כשמאיה נולדה השתמשנו בדוגמיות שקיבלנו בבית החולים ובדואר מהחברות שבשוק. לא לקח לנו יותר מדי זמן עד שעמדנו על ההבדלים בין השניים העיקריים. הדרישות שלנו היו בעיקר- שלא ידלוף, שלא יסריח, שישמור עליה יבשה ושלא נדע מתפרחות מיותרות ואם אפשר שלא ינפח את התיק יותר מדי, מה טוב.

 

 החיתולים של פמפרס ניו בורן התאימו בדיוק למידות שלה ולמבנה הגוף שלה, שמרו טוב טוב בפנים את הנוזלים ואת החרדל דיז'ון שהיא ייצרה. גם אחרי לילה של 12 שעות (כן, כן, קראתם נכון. הבת שלי ישנה לילה שלם כבר מגיל שבועיים) היא עוד הייתה יבשה נקייה ומלאת ברק.

 

הכלב שלנו דאג להסביר לנו איך זה עובד: בתוך החיתול ישנן כדוריות שבמגע עם נוזלים הופכות לג'ל ושומרות את הכל הפנים. לכלב שלום..

בחלוף הלילות והימים כבר שמנו לב לעוד יתרונות של פמפרס – שכבת הרשת שהפרידה את השתן מהגוף, צדדים שנמתחים ומתכווצים על פי הצורך, כך שגם כשהבטן של מאיה הייתה נפוחה ונראה כאילו החיתול לוחץ, כשהבטן התכווצה (עם רעש וריח) החיתול לא היה רופף אלא עדיין החזיק טוב על הגוף בלי בריחות או לכלוכים מיותרים.

 

וכמובן- אני הולכת עם 7-8 חיתולים בתיק על בסיס קבוע, והתיק עדיין עומד בעומס. אומרים שלחיתול גם פסי תחליב עם אלוורה – אני אישית לא שמתי לב לזה, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן – מאיה לא סבלה עד היום מתפרחות חיתולים. (טפו טפו טפו, קישתא מרפי).

 

רק הערה אחת לתשומת לבם של מפתחי החיתולים – לאחר כמה שעות עם החיתול, ומן הסתם קצת נוזלים שמצטברים, החיתול מריח לשתן. אז נכון, זה לא כל כך נורא, במיוחד כששמים לב בזמן, אבל עדיין- לא כיף לקום בבוקר לתינוקת בריח פיפי…

 

בקיצור- כיף לנו להשתמש בפמפרס וכנראה שנמשיך להשתמש בהם, ואם נושא הריחות ישופר- הרי זה משובח.

מקופלת חוששת מהמילה הנוראה מכל "רגרסיה"  

אימא לארבעה כותבת את הבלוג מקופלת  בעילום שם. עוסקת בגילוף חותמות, פימו, נייר ואיור.

 

"ליל הסדר נתן  את אות הפתיחה לגמילתו של הפעוט. "תשמעי", אמר לי בעלי, "אנחנו שבוע בבית עם הילד, הוא כמעט בן 3, אז נכון שהוא אף פעם לא מבקש לשירותים.

 

 נכון גם שהוא מכחיש כל קשר בינו לבין התוצרים שבחיתול שלו, נכון שהוא טוען שאחרים עשו את זה,  אבל תחשבי על זה שעוד איזה שבועיים, יהיה לנו עוד איזה טוכעס קטן לחתל בבית (בכל זאת, אמא בשבוע 38), ואז הטוכעס הזה ייראה לנו כבר ממש ענקי ובוגר, בואי ננסה".

 

אני כמובן התייחסתי לכל הנושא ברגשות מעורבים. דבר ראשון, הילד לא מבקש ולא מראה שום סימני הפנמה, דבר שני, כל העולם ואחותו הפחידו אותי עם המילה האיומה מכל "רגרסיה" (כשיוולד אחיו הקטן), דבר שלישי, אין לרוץ מהר מהר לשירותים עם אמא, יש ללכת בנחת ובכבדות עד השירותים.

 

מצד שני, כמעט בן שלוש (מה שקוראים במחוזותינו "חמור גדול"), והחפירות של אמא שלי, על זה שהוא בוגר, ומבין ויכול, וחיתולים זה לא בחינם ואיך אני ואחותי היינו גמולות כבר בגיל שנתיים (היינו מחוננות, זה ברור).

 

טוב, אז הסכמתי, לא לפני שטחנו לפעוט את המוח עד דק בנוגע לגמילה, איפה עושים ומה עושים (והכי חשוב, איך עושים, כולל, למרבה הזוועה הדגמות של שאר בני המשפחה), הסברים למה צריך נייר טואלט (או כמו שהפעוט שלי אומר: "טא טולט"), למה מורידים מים, למה שוטפים ידיים, ועוד הרבה למה ואיך.

 

דווקא זה התחיל לא רע בכלל, עשינו שלוש הפסקות שירותים במהלך הסדר, רצנו במהירות רבה לשירותים (ככל שגופנו שלי הענקי ושלו הזערורי אפשרו לנו…).

 

גם היומיים הראשונים עברו לא רע בכלל. הבעיה (כמו הרבה בעיות) התגלתה ביום השלישי, בו משום מה הילד חטף וירוס של שלשולים והקאות שהתחיל כמו כל הדברים הלא טובים, באמצע הלילה.

 

מה אני אגיד לכן, היה קשה מאוד. חלה אצלי רגרסיה מאוד רצינית ומאוד רציתי שנחזור לחיתולים, "אני לא מרגישה שאני בשלה לזה", שחתי ברצינות לבעלי, "בוא נחכה עוד קצת, אני פשוט צריכה עוד קצת זמן להפנים את הנושא", אבל בעלי, ככל שאר בני המשפחה היה עקשן ביותר.

אחר כך הווירוס עבר, קראנו איזה מליון פעם את סיר הסירים, התבוננו היטב היטב איך נפתלי עושה בסיר ודקלמנו משפטי מפתח מהספר (זה אגרטל פרחים? ללללאאאא, זה בית לציפורים? ללללאאאאא).

 

המשכנו לרוץ, לנג'ס, לשאול, לספר, להדגים, לחכות שעה עד שמשהו יוצא, לחגוג חגיגה קטנה על כל תוצר (עדיפות לתוצר הגדול, מספר שתיים בפי חלק ממכריי..), לצ'פר את הילד (איזה מתנה קטנה מדי פעם), להתעלם מפספוסים, לקנות מלאי די גדול של תחתונים (שאני אשפשף? מה פתאום….), וזהו.

 

בוקר אחד את קמה, והילד שלך גמול (מנסיוני האישי, עדיף יום ולילה במכה), ואז את מאושרת מאוד ובעודך מחייכת בשמחת נצחון, מבטך נופל על התינוק הקטן שבחיקך (שנולד בינתיים) ואת מבינה שאו ט וטו…. זה מתחיל שוב".

תגובות (0)
הוסף תגובה