5 משפטים שעדיף לא לומר לילדים שלכם

למה אח שלך יכול ואתה לא?/ תיקחי דוגמא מ____, היא תמיד מצליחה…/ אחותך לא עשתה כך וכך כשהיא הייתה בגילך

הורים רבים משווים בין הילדה לאחותה או בין הילד לחבר הכי טוב שלו. פעמים רבות לא מדובר כלל בהשוואה מכוונת אלא בדרכם להביע מורת רוח על התנהגותו של הילד או אי-הצלחתו בביצוע משימה הנתפסת בעיני ההורים כפשוטה והגיונית לגילו. איך יכול להיות שילד אחד מצליח והאחר מצליח פחות או לא מצליח כלל? למה האחד "עושה לנו את המוות" כשצריך להכין שיעורים והאחר מבצע בקלילות את המשימה?

 

התשובה לכך ברורה לנו – ילדים הם שונים זה מזה בתכלית. העובדה שהם בני אותו גיל ומגדר לא אומרת דבר על היכולות, הרצונות והשאיפות שלהם. ובכל זאת, על אף שכולנו יודעים את העובדות, אנו נוטים ליפול במלכודת ההשוואה המיותרת והפוגענית. מה היא מייצרת? ראשית, פגיעה בדימוי ובביטחון העצמי של הילד. לפעמים ילדים מתאמצים מאוד לעשות משהו "כמו שצריך" אבל לא ממש הולך להם. לשמוע שלאחיהם הגדול זה דווקא הלך ממש מהר ממצב אותם בתור ה"לא יוצלח" של המשפחה. שנית, השוואה קונסיסטנטית ומתמשכת בהכרח תיצור ריחוק וניכור בין קרבנות ההשוואה. ילד יתקשה לחבב ילד אחר אם אותו הילד נדמה כמוצלח ממנו כל הזמן.

 

למה הוא יכול ואתה לא? צילום: shutterstock

 

אם מדובר על השוואה בין אחים המתגוררים זה עם זה באותו הבית, התוצאה עשויה להיות קטסטרופאלית. המגורים עם אדם נוסף שאיכשהו עושה את כל מה שאתה עושה רק טוב יותר לא יחזקו את הקשר בין האחים, בלשון המעטה.

 

השמנתי?/ זה משמין אותי?/ כמה קלוריות יש בזה…/ אסור לאכול x לעולם/ זה מבליט לך את הצמיגים

משפטים שקשורים בדימוי גוף ונאמרים באופן עקבי הם כמעט תמיד פוגעניים. שימו לב, לא רק המשפטים שמיוחסים לילדות עצמן הם מסוכנים, גם משפטים שמבקשים לכאורה עזרה כמו "נכון, שהשמלה הזו משמינה אותי?" הם בעייתיים כי ילדים וילדות מחקים את הוריהם. אם את בדיאטה תמידית, אל תצפי שלבת שלך לא יהיה אכפת אם היא עלתה 2 ק"ג, אם חייך סובבים סביב המשקל, המסר הזה יעבור לבתך. זה לא אומר שאסור לדבר על תזונה נכונה, בדיוק ההיפך. אפשר ורצוי לדבר על אוכל ועל בריאות, רק צריך לעשות זו ברגישות ובהקשבה ולזכור שהילדות והילדים האלה גם ככה גדלים לעולם שממשטר את מידות גופם כל בוקר מחדש.

 

גלידה?! זה משמין. צילום: shutterstock

 

את/ה מדבר/ת שטויות

ילדים מדברים שטויות לא מעט. גם מבוגרים מדברים שטויות לא מעט ובכל זאת, כשאנשים שאנחנו אוהבים מלהגים בשטף ערימת פטפוטי סרק שלא ראויים להישמע, ברוב המקרים לא נטיח בהם "אתם מדברים שטויות!" אלא נקשיב ונתעמת עם העמדה. איכשהו, כשזה מגיע לילדים, קל לנו מאוד לבטל אותם. מעבר לעובדה ש"אתה מדבר שטויות" הוא משפט מעליב שרק מקטין את הילד, זה גם משפט מסוכן.

 

די לקשקש! צילום: shutterstock

 

ילדים, פעמים רבות, מוסרים מידע בצורה לא קוהרנטית ומסודרת, קופצים מנושא לנושא בלי היגיון נראה לעין מבוגר ומבלבלים בין מציאות לדמיון. ועדיין, למילים שלהם יש ערך. אם לא תקשיבו לילד, אתם עלולים לפספס משהו מאוד חשוב שהוא רצה לספר לכם. רוצים ערוץ תקשורת ראוי עם הילדים שלכם? אל תאמרו להם שהם מדברים שטויות.

 

אל תבכה כמו ילדה/ מה אתה ילדה קטנה?/ די ליילל כמו כוסית

טרנס ריל, פסיכולוג קליני אמריקאי, טען כי עבור מרבית המתבגרים הזכרים, זהות גברית היא לא עניין של רכישת תכונות אלא בעיקר של התכחשות לתכונות קיימות ואובדנן. כאשר נדרשו נערות להגדיר מהי נשיות עבורן הן השיבו בשפת חיוב: להביע חמלה, לקיים קשרים, לדאוג לזולת. נערים, לעומת זאת, הגדירו גבריות על דרך השלילה- לא להיות חלש, לא להיות תלותי, לא להיות "ילד של אימא". בפשטות, ניתן לסכם את דבריהם כך: להיות גבר פירושו לא להיות אישה.

 

"במקום לשבת כמו פרינססה, תקום לסדר!". צילום: shutterstock

 

הפחד להיות נשי הינו אחד הקווים המרכזיים המנחים נער כיצד להיות גבר "אמיתי". מסר כמו "אל תבכה כמו ילדה" הוא שכיח ביותר. משמעותו היא שגבריות פירושה 'לא להיות ילדה'. הילד מסיק כי גבריות ונשיות הן שני הפכים וכי להתנהגות גברית ערך רב יותר מהתנהגות נשית. לפיכך, על גבר אמיתי מוטלת החובה לדחות תכונות נשיות: עדינות, רגישות, חולשה גופנית, רוך. הנזק שהמסר הזה נושא בחובו הוא עצום: הדחקת רגשות, בוז לכל מה שנחשב נשי והרחבת התהום בין המגדרים.

 

תבין כשתגדל

לא מדובר באמירה שמהווה סיכון לפגיעה ממשית אלא בניסיון להתנער מדיון בנושאים שאנחנו לא יודעים איך לגשת אליהם. פוליטיקה? תבין כשתגדל. למה יש מלחמות בעולם? תבין כשתגדל. מה קורה כשמתים? תבין כשתגדל. סקס? תבין כשתגדל. ילדים שואלים לא מעט שאלות בנושאים שנראים לנו "גדולים עליהם" אבל קחו בחשבון שאם הילד שאל – הוא רוצה לדעת. אז נכון, אין סיבה להסביר לבן 5 על החבירה של ציפי לבני לבוז'י הרצוג או על השפעות הקפיטליזם על מדינות המערב אבל בהחלט חשוב לספק לו תשובות לשאלות שמתאימות לרמתו ולא לפטור את הסוגיה ב"אתה קטן מדי להבין".

 

כשתגדלי- תביני. צילום: shutterstock

 

דבר נוסף, כשתגדל – תבין, הוא הרבה מאוד פעמים סתם שקר קטן שנוח לנו איתו. הנה, אנחנו כבר גדלנו ועדיין אין לנו תשובה מספיק טובה לשאלות כמו "מה בדיוק קורה כשמתים?" או "למה יש אנשים שאין להם בית?". הורים לא חייבים לדעת הכל. זה בסדר גמור לתת כמה תשובות שונות או פשוט לומר "אני לא יודע". 

תגובות (0)
הוסף תגובה