אתם לא מחליטים עלי, אני בוחרת במה שטוב לי

היה לי יום מתיש היום, לא מתיש פיזית.. מתיש מחשבתית. מהבוקר רק פינטזתי על הרגע בו אני מגיעה הביתה, הבית שקט, אני מכינה לי כוס קפה, מתפנקת על איזה חטיף אנרגיה שוקולד וקרמל של פיטנס שיעשה לי טוב על הנשמה.. וכל זה למה? בגלל אנשים זרים שהחליטו שמותר ושזאת אפילו חובתם לומר לי את דעתם, גם כשלא ביקשתי בכלל, ויותר מזה,היא לחלוטין לא מעניינת  אותי.

 

"אתם לא מחליטים עלי !!!!!!!!!" מי לא מכיר את הפרסומת הזאת שרצה על המסך שלנו בלי הפסקה.

 

אותו ילד חמוד מזכיר לי כל פעם מחדש להלחם על זכותי הבסיסית להחלטות עצמאיות.

וזה מתבטא בדרך כלל סביב נושא הילודה או הצורך של האנשים להיכנס לי עמוק עמוק לתוך השחלות ולשאר אברי הרבייה (הפוסט עבר צנזורה).

 

ושלא תבינו לא נכון למרות השלט הענק שאני נושאת עימי תמיד "אין כניסה לאזור השחלות, אזור פריקה בלבד" אנשים תמיד מוצאים את הדרך פנימה, חונים שם לעיתים קרובות ואפילו בחניות כפולות לפעמים.

 

זה התחיל אי שם בשנות ה-20 המוקדמות שלי שאנשים הרימו גבה וגבותיים ושאלו "אתם כל כך הרבה זמן ביחד\נשואים, מה עם ילדים?? תעשו אותם מהר שאתם צעירים כל עוד יש לכם כח".

 

זה המשיך שהגמד מחמד נולדה בקריאות שמחה של "מזל טוב, עכשיו טיק טק תעשו לה אח\אחות\חמישה אחים".

 

כשהגמד חגגה יומולדת 3 התופעה צברה תאוצה "נו???? למה אתם מחכים??? היא צריכה אח\אחות בשביל שיהיה לכם קל (כן??איך בדיוק תינוק יהיה לי קל?) ושהם יגדלו ביחד".

 

והיום, כשעברו אי אלו שנים ואני מתקרבת בצעדי ענק לעשור הרביעי בחיי, הגבות המורמות כבר עברו את קו המצח והן על סף נגיעה בתקרה. "מה?? היא בת יחידה?? למה?? לא טוב לה להיות בת יחידה (כן? מי אתם שתחליטו?) שתזדקנו יהיה לה לטפל בכם לבד (מה?????) ועוד פניני חוכמה ונימוקים למה זה לא טוב ליהודים בכלל ולנו בפרט להישאר משפחה קטנה ומצומצמת של אבא, אמא, גמד והולכת על ארבע.

 

ילדים זה שמחה…שרו ה"ברירה הטבעית". האומנם?

כן, אתם יודעים מה?! אני מסכימה עם השיר הזה..במיוחד לאור העובדה שיש לי רק ילדה אחת (והיא מושלמת, דבר שעוזר לי להגיע להסכמה הזאת)

 

והשיר ממשיך:

"תביאו שניים תביאו שלושה
תביאו ארבעה ילדים
תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח
ושני חדרים קטנים "

 

ומה אם לא בא לי דירת שיכון עם שני חדרים קטנים? לא בא לי לגדל ילדים בצפיפות ומחסור. בא לי לגדל בנחת, ברווחה, בשמחה ובלי מועקה את האחת שיש לי וכן גם אם זה אומר שאולי בקרוב הרכבת תחלוף לה וזה יהיה מאוחר מידי..אולי ככה זה טוב לי, לנו ומתנצלת מראש שאני לא מתחשבת בקולות אימהיים.

 

אז היום הזה סופסוף נגמר והגעתי לרגע המיוחל, אני בבית, הרגליים על השולחן, הקפה רותח וחטיף האנרגיה לקראת סיוםואני אפילו שוקלת לפתוח לי אחד נוסף..כי מהיום זה המשפט החדש האהוב עלי "אתם לא מחליטים עלי (נקודה) !"

 

 

וסתם כי בא לי שתיהנו – https://www.youtube.com/watch?v=TCKoEK4hlsw

תגובות (0)
הוסף תגובה