הפלה טבעית: מתי האבל הופך לטראומה?

הפרעת דחק פוסט טראומתית מעלה מיד את האסוציאציה של חיילים שחזרו מהמלחמה, נפגעי פעילות טרור, קורבנות של פשעים אלימים (כמו: אונס, ניסיון לרצח), אבל מחקר, שפורסם החודש ב-psychology today, מגלה כי הפרעת דחק פוסט טראומה נפוצה מאוד בקרב נשים שחוו הפלות.

 

כל אישה שעברה הפלה מכירה את תחושה. אחרי ההפלה, מופיעה תקופת אבל בה האישה מתאבלת על מות עוברה. בדרך כלל היא תחוש עצבות, כעס, בלבול ורגשות שונים, אבל חשוב לדעת מתי תקופת האבלות נגמרת ומתי הפרעת דחק פוסט טראומתית מתחילה.

50 אחוזים מההפלות מתרחשות בכלל בלי ידיעת האישה

 הפלות טבעיות  מתרחשות בכ-15% מכלל ההריונות בין השבוע הרביעי לשבוע העשרים. נמצא כי מעל ל-50% מהפלות מתרחשות לפני השבוע הרביעי, לעתים אף ללא ידיעתן של הנשים.

 

כאשר הפלה מתרחשת מעל השבוע העשרים היא מוגדרת still birth-עובר מת, הפלה מסוג זה מתרחשת ב-1 מכל 200 נשים בהריון. רוב הנשים אשר עוברות הפלה, מתלוננות מספר שעות לפני כן על כאבי בטן חזקים, התכווצויות ודימומים ואגינליים. האבחון נעשה בסופו של דבר על ידי הגניקולוג באמצעות בדיקת אולטרא סאונד שגרתית למציאת דופק בעובר.

 

מרבית הסיבות להפלות אינן ידועות עדיין, אך נמצאו מספר גורמי סיכון שכיחים אשר מעלים את הסיכוי של האישה לעבור הפלה. גורמי סיכון אלו כוללים:

 

  • גיל האישה. נמצא כי נשים מעל גיל 40, נמצאות בסיכון של 75% לעבור הפלה. 
  • הפרעות במבנה הרחם. ההפרעות עלולות לגרום לבעיה בהשתרשות העובר ברחם ולהפרעות בהתפתחות השליה.
  • הפרעות ומחלות כרוניות. הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, הפרשת יתר של הורמון החלב פרולקטין, תסמונת שחלות פובליציסטיות ועוד, עלולות לגרום גם הן להפרעה בהליך ההיריון התקין ולהגביר את הסיכוי להפלות חוזרות.
  • גורמים סביבתיים. גורמים כמו טראומות גופניות, תזונה, שתיית קפאין ואלכוהול, עישון סיגריות ושימוש בסמים, מעמידות את האישה בקבוצת סיכון גבוה. כמו כן, נמצא כי נשים הסובלות מזיהומים שונים (כגון: כלמידה) עלולות לסבול מהפלות חוזרות.

 

בנוסף, ידוע ממחקרים כי מרבית ההפלות, כ-70% מהן, המתבצעות בשליש הראשון להריון, נובעות מפגם גנטי והפרעות כרומוזומליות.

נשים בהריון מפתחות קשר רגשי- נפשי אל העובר

בדרך כלל נשים המעוניינות בילדים ונכנסו להריון מרצון בקלות או לאחר טיפולי הפריה, מפתחות קשר רגשי-נפשי עמוק עם העובר כבר בשלבים הראשונים להריון. פגיעות פיזיות, הורמונליות ואובדן בלתי צפוי של העובר, עלולים לגרום לפגיעה נפשית דרמטית וטראומתית לאישה.

 

ככל שההריון מתקדם בימים ובשבועות, הסיכון לפגיעה נפשית עקב אובדן העובר עולה. היות שהפלות מעל שבוע 20 מצריכות טיפול כירורגי להוצאת העובר, שק ההיריון והשליה, הכאב שכרוך בהליך הכירורגי גורם לכאב פיזי ומגביר את הכאב הנפשי של האישה.

 

בשלבים כה מתקדמים של ההריון, ההורמונים בגוף משתוללים, וכל הגוף דרוך ומוכן לקראת השלבים המתקדמים של ההריון. כאשר באופן מפתיע, מתרחשת הפלה, האישה עלולה לסבול מתסמינים של דיכאון שלאחר לידה, למרות שלא ילדה. כך שבנוסף לכאב הטראומתי בגלל אובדן העובר, האישה תסבול מתסמינים של דיכאון.

 עד מתי זה נורמלי להתאבל על העובר שנפל?

אבחון הפרעת דחק פוסט טראומתית תלויה במספר קריטריונים הכוללים:

 

  •  היחשפות למאורע טראומתי באופן אישי.
  •  המאורע הטראומתי נחווה מחדש בכל יום על ידי זיכרונות, פלאשבקים, הזיות, אשליות, אשר עלולים לגרום לתסמינים פיזיולוגים הכוללים: דופק מהיר, זיעה קרה, רעידות ולחץ דם גבוה.
  •  ניסיונות הימנעות ממקומות, גירויים, חפצים, בגדים המזכירים לאדם את הטראומה.
  •  הפרעות שינה.
  • התקפי כעס וזעם.
  • קשיים בריכוז.

 

ד"ר עדי גרנט פסיכולוגית קלינית, טוענת כי התסמינים הללו נורמליים בחודש הראשון לאחר ההפלה, והם ידועים כ-acute stress disorder, אך כאשר תסמינים אלו מופיעים במשך תקופה של לפחות שלושה חודשים, האישה כנראה סובלת מהפרעת דחק פוסט טראומתית.

 

בנוסף, ד"ר גרנט אומרת, כי בגלל ההפלה צפוי שהאישה אשר כל כך חיכתה לבואו של התינוק, תרגיש מצוקה נפשית. רוב הנשים לוקחות בחשבון את הסיכונים הצפויים להתרחש במהלך ההריון, אך חושבות ש "לי זה לא יקרה" וכאשר אירוע בלתי נשלט כזה מתרחש, הן נוטות להאשים את עצמן.

 

רמות הטראומה תלויות גם במספר גורמים, כגון: מצבה הנפשי של האישה לפני ההריון, במהלך ההיריון ובזמן ההפלה. מצב מערכת היחסים של האישה ובן זוגה, האם האישה מקבלת מספיק תמיכה ממנו, וגם תלויה במשפחה והסביבה הקרובה.

 

לדברי ד"ר גרנט, ההתייחסות  לפתרון הבעיה זהה בהתייחסות לטיפול בטראומה. מדובר בטיפול פסיכולוגי לא פשוט, הכולל הכרה בבעיה, ובעיקר בצורך לפתור אותה. "זיהוי התופעה הוא ללא ספק התחלת הדרך לההחלמה", אומרת ד"ר גרנט.

תגובות (0)
הוסף תגובה