לחבק את הבדידות

בדידות, היא רגש שמלווה אותנו ארוכות במהלך חיינו. לא משנה בכמה מסגרות נפעל, כמה קשרים ניצור, נקיים משפחה, כמה אהובים או מוצלחים נהיה, נדמה כי התחושה הזו תמיד שם.

ולא רק שהיא תמיד שם, נמצא את עצמנו עושים פעולות רבוות בניסיון להכחיד את התחושה, או למעשה, לענות על הצורך החבוי בה – הצורך בחיבור.

מאכילה, לעישון, שתייה, פעילות מינית, דת, תלות בחברת אנשים, צפייה בטלויזיה, ועד לחיבור מתמיד לרשתות חברתיות ובהייה במסכים. נעשה הכל כדי להסיח את דעתנו, להכחיד או לפצות על תחושת הלבדות בכל סוג של "חיבור". נדמה כי תרבות הטלפונים החכמים, הרשתות החברתיות והמסכים, מספקת תשתית נגישה מאוד, כך שלא נצטרך לבלות לבד ולו לרגע. ההשלכות הפסיכולוגיות והחברתיות כבר מתחילות לתפוס מקום בדיון הציבורי.

 

תחושת הבדידות ודרכי ההתמודדות איתה, משפיעה לא רק על הרגלים שונים שנפתח. היא משפיעה רבות על מערכות היחסים בחיינו, על התפתחות האינדיבידואל שלנו, על יכולתנו לשאוב סיפוק מעצמנו, להפוך עצמאיים, ועל מערכת היחסים שלנו עם החיים בכלל.

 

הבדידות, נחווית הרבה פעמים כמו כאב, ריקנות, חוסר אונים, או דחף אימפולסיבי כלשהוא.

הבדידות הקיומית הזו, נכנסת לחיינו בשעה בה אנו נולדים, והיא נובעת מחווית הנפרדות שאנו חווים בלידה. מתינוק הנישא ברחם, מחובר בחבל הטבור לאימו, שכל צרכיו מסופקים בפאסיביות מוחלטת – לניתוק. בשנותיו הראשונות, התינוק עדין חש חלק מאימו, אך הוא חווה רגשות שונים בעקבות הזדקקותו ונפרדותו, חוסר האונים שהוא חווה כתוצאה מכך, העצבות, החרדה, הבושה, ובמקרים מסוימים גם אשמה.

 

אם כן, אחד הצרכים החבויים שלנו, הוא לשחזר את תחושת החום, הבטחון, השייכות ומשם השלמות, שחווינו בהיותנו ברחם, כשהיינו אחד עם "העולם".

 

אחד השלבים החשובים בבגרותנו, הוא המעבר מהזדקקות וחוסר אונים הנובע מתלות – לעצמאות ואחריות. השלב הזה מתרחש על גבי שנים רבות והוא נעשה בהדרגה. את התלות אין לנו יכולת לבטל לחלוטין, היות ואנו חלק ממעגל חיים גדול הניזון ותלוי זה בזה. אולם יש לנו אפשרות לצמצם את התלות באופן משמעותי ובכך גם לשפר את מערכות היחסים שלנו, את התפיסה העצמית שלנו, ומעל הכל, לאמן את יכולתנו לאהוב אהבה משוחררת מצרכים וללא תנאים.

 

אם כך, דרכי ההתמודדות עם החרדה, הצורך בחיבור, והכחדת תחושת הבדידות או הריקנות, שונות ומגוונות כפי שתארנו. בהיותנו עבד להרגלים השונים והדרכים היצירתיות שפיתחנו כדי להיענות לצורך,יתכן כי נשלם מחיר גדול, נתעכב בשלב המעבר מתלות לעצמאות, ובעיקר נפסיד את החופש החבוי בלבדות שלנו, וביכולת שלנו להיות ולהכיל את עצמנו.

 

בין בדידות ולבדות, יש הבדל עצום. "כשאתה בודד אתה חושב על האחר, האחר חסר לך. בדידות היא מצב שלילי. אתה מרגיש שהיה טוב אם האחר היה שם –חברך, אשתך, אימך, אהובך. זה היה טוב יותר אם האחר היה שם, אך האחר איננו. בדידות היא החוסר באחר. לבדות היא הנוכחות של עצמך. הלבדות חיובית מאוד. היא נוכחות. אתה כל כך מלא בנוכחות שאתה יכול למלא את כל היקום בנוכחות שלך" (אושו).

 

אם נלמד להינות מהלבדות שלנו, לחבק את הבדידות ולצמוח ממנה, נוכל להינות ממספר דברים.

הדבר הראשון שנוכל לעשות, הוא להטעין את עצמנו באמת, כיוון ששהות מרובה בחברת אנשים עלולה לגרום לנו לבזבז אנרגיה רבה בניסיון לשמח, להצחיק, לרצות ולספק, לנסות להבין כיצד מרגישים האחרים וכדומה. ע"י שהות לבדנו, נוכל להטעין את עצמנו ולנוח ממטלות מרובות אלו הקשורות באינטראקציה עם אחרים.
הדבר השני שנוכל להינות ממנו, הוא להתחבר לרגשות שלנו. כיוון שבמנוחה מפיענוח רגשות של אחרים, נוכל לקבל פרספקטיבה טובה יותר אודות הרגשות שלנו, והבנה טובה יותר לגבי מה משמח, מה מכעיס או מעציב, מאכזב, מתסכל או מרגש אותנו.

אחת המתנות הגדולות שנרוויח, היא השחרור מהצורך התמידי באישור חיצוני ובנתינת תוקף למחשבותנו, רגשותנו, מעשינו והיותנו. כשאנו מתרגלים לקבל אישורים ועצות מאחרים, אנו הופכים תלויים באישורם של אחרים ומאבדים את היכולת לפעול, לסמוך על האינסטינקטים, האינטואיציות וההחלטות שלנו. מכאן, אנו מאבדים את עצמאותנו ואת הייחוד שלנו, ואנו עלולים לוותר על חלקים רבים ואותנטיים שלנו לטובת קונפורמיות.

אם כן, נזכה להרהר בחיינו, לעבד את הרגשות, המחשבות, התחושות שלנו ומשם הרצונות, המסקנות ותהליך הלמידה וההתפתחות שלנו.

 

מכיוון ששהות מרובה במחיצת אחרים או קבוצה, יכולה לגרום לנו להתפשר, לוותר או להדחיק את רצונותנו ותשוקותינו לטובת האחר. דרך הלבדות, נוכל להינות מהחופש שיש לנו לעשות דברים שונים. בכך גם נוותר על הצורך לרצות אחרים ולבטל את עצמנו.

אחד הדברים המרכזיים שיזכו להשתנות בחיינו, הם מערכות יחסים. כשאנו בודדים וחווים חוסר, מערכות היחסים שלנו עלולות להתנהל מתוך תלות וצורך. אני צריך את האחר כדי לחוש שלם. לעומת זאת, כשאנו חווים חוויה שלמה בהיותנו לבד, נוכחות האחר נובעת מרצון בלבד. כשאנו רוצים את חברתו של האחר ולא זקוקים לו, מערכת היחסים תשוחרר מציפיות ואכזבות, ובכך נזכה לאהוב אהבה ללא תנאים.

 

למי שמעוניין לקחת את התפיסה הזו צעד אחד קדימה ולממשה בחיים, הנה מספר כלים מעשיים:

  1. אם כן, מרבית ההרגלים שנפתח, עלולים להתקיים בשעות בהם נמצא את עצמנו לבד. רבים פוגשים את בדידותם בשעות הערב, בחזרתם הביתה, בסופי שבוע וכדומה. רגע לפני שאנו פונים להרגל שפיתחנו בנסיון לענות על הצורך או למנוע את הכאב, נשים לב מה קורה בגוף. מה אנחנו באמת מחפשים. האם אני באמת רעב? האם באמת מעניין אותי מה קורה ברשתות החברתיות כרגע? האם אני באמת רוצה להפגש כרגע?
  2. שימו לב, כי ההרגלים שפיתחתם, עלולים להשיג את התוצאה ההפוכה. בהייה במסכים לאורך זמן, שתייה מרובה, צריכת פורנוגרפיה, אוננות יתר ויחסי מין מזדמנים, עלולים להעצים את תחושת הריקנות. "הצצה" לחייהם של אחרים מבעד למסך, עלולה להיות מדכאת ולהעצים את תחושת הבדידות שלנו. אכילה רגשית, עלולה להביא עלינו רגשות אשם, ובמצבים קיצוניים להימנע מיציאה מהבית.
  3. להסכים להרגיש. כולנו אלופים בהמנעות מרגשות שליליים. הרבה פעמים נמצא את עצמנו נמנעים מהחיים בניסיון להימנע מחוויה לא נעימה. משמע, אנו מתחילים לפתח פחד או חוסר יכולת הכלה או התמודדות עם הרגשות שלנו. הרגשות שלנו, הם בסך הכל תחושה. כשאנו מתחמקים מהרגשות שלנו, אנו למעשה מאבדים קשר עם עצמנו, עם היכולת שלנו להכיל את עצמנו ואחרים, אנו מפסיקים לקחת סיכונים, ועלולים להיות בהדחקה זמן רב מדי, מה שעלול להתפתח לדיכאון או כל התפרצות אחרת של הצטברות או מעמסה רגשית.
  4. שבו לפגישה עם הבדידות שלכם. הסכימו להרגיש אותה. אפשר לאתר היכן נמצאת התחושה בגוף, להניח ידיים ולנשום לתוכה. אפשר לבכות, לשים לב מה עולה. יתכן כי תרגישו הקלה עצומה לאחר מכן. ולאחר שהתמודדתם עם התחושה והכלתם אותה, סביר להניח שבפעם הבאה שיגיע איום הבדידות, לא תמהרו להכחיד את התחושה או להמנע ממנה. פגישה עם הבדידות, עשויה להיות רגע מכונן ומשמעותי בחייכם.
  5. השקיעו בקשרים מחוץ לרשתות החברתיות, יתכן שתגלו כי מפגשים, היכולת להיות שם באמת, ויצירת אינטימיות, ממלאת יותר, מאשר התכתבויות "זמינות ונגישות".
  6. בילוי בטבע יכול להיות מענה מושלם בצורך שלנו להתחבר למשהו גדול מאיתנו.

אשמח עד מאוד לשמוע מכם בכל צורה, משיתופים ומחשבות, לתהיות ושאלות.

 אני.

תגובות (0)
הוסף תגובה