המהפכה הפמיניסטית הגיעה לתחרות מלכת היופי

ממש לאחרונה נתבשרנו שהחל מהשנה הבאה תחרות מיס תבל תעבור שינוי מרעיש – שלב בגדי הים, שהיה אחד מהשלבים החשובים בתחרות, ירד והמתמודדות, לראשונה מאז ייסוד התחרות ב-1951, לא יופיעו בבגדי ים מול עיניהם הבוחנות של מיליוני צופים בכל העולם. השינוי הדי משמעותי מעניין במיוחד על רקע העובדה שהתחרות החלה את דרכה תחת הכותרת: "תחרות פסטיבל הביקיני". אבל מאז, כידוע, הרבה סטטוסים עצבניים ופמיניסטים עברו לנו בפיד.

תחרות מיס תבל נוסדה בבריטניה על ידי אריק מורלי, שרצה להרים את המורל אחרי מלחמת העולם השנייה. והאם יש דרך טובה יותר להרמת המורל מאשר צפייה בנשים המתהלכות בלבוש מינימלי? בהמשך, בעקבות תלונות, הומר הביקיני בבגד ים יותר צנוע. עם זאת, שלב בגדי הים נותר חלק בלתי נפרד מהתחרות, עד עכשיו.

"לא אכפת לי אם למישהי יש ישבן גדול"

כבר שנים רבות שמארגני התחרות מצהירים שמדובר בהרבה יותר מתחרות יופי, ושהם מחפשים אצל המתמודדות הרבה יותר מנתונים פיזיים. אם בעבר ניתן היה לגחך על כך שהמתמודדות  מצהירות בזו אחר זו שהן רוצות שלום עולמי, הרי שבשנים האחרונות המארגנים באמת מנסים לשנות את אופייה של התחרות, ובשלבים המקדימים המתמודדות עוברות ראיון אישי מקיף, ונדרשות להוכיח פעילות למען החברה, כישרונות ספורטיביים ואמנותיים ואפילו כושר שכנוע במסגרת עימותים. וכמעט שכחנו, גם הליכת המסלול היא עדיין חלק מהתחרות. לכן נראה שביטול שלב בגדי הים הוא צעד טבעי ומתבקש.

ג'וליה מורלי, אשתו של אריק מורלי ויו"ר הארגון שמנהל את הטקס, אמרה: "אני לא צריכה לראות נשים מתהלכות בביקיני. זה לא עושה שום דבר למען נשים וזה לא עושה שום דבר למעננו. לא אכפת לי אם למישהי יש ישבן גדול בכמה סנטימטרים מלמישהי אחרת. אנחנו לא מסתכלים לה על הישבן. אנחנו באמת מקשיבים למה שהיא אומרת".

גם כריס ווילמר, מנהל תחרות מיס אמריקה, הצהיר: "זוהי לא רק תחרות יופי, זוהי תחרות יופי עם תכלית. לא נראה ששלב בגדי הים תורם לתחרות". והוא הוסיף: "מיס עולם צריכה להיות דוברת למען הקהילה. היא יותר כמו שגרירה מאשר מלכת יופי". המסר ברור – היופי פותח דלתות, ולכן כדאי להשתמש בו כדי לקדם מטרות נעלות. בשביל זה לא צריך ביקיני.

הצעד הזה, כמובן, מעורר הרבה תגובות. ארגוני נשים מברכים על ההחלטה, אבל עדיין נשמעות טענות על כך עצם קיומה של התחרות. "התחרות כולה היא סקסיסטית, עם בגדי ים או בלי בגדי ים", אומרת אמילי סוייר, מהרשת הפמיניסטית של לונדון שארגנה הפגנות מחוץ לאולם בו התקיימה תחרות מיס עולם בחודש דצמבר האחרון. לצד אלה, יש לא מעט קולות שטוענים שתחרות יופי אמורה לבחון, לפני הכל, יופי, ולא חכמה או תרומה לחברה, ויש מי טוען שהוויתור על שלב בגדי הים מסמן את גסיסתה של התחרות, ויביא לירידה ברייטינג שלה. דונלד טרמפ למשל, שהוא הבעלים והמייסד של התחרות המקבילה, מיס יוניברס, כבר הצהיר שאין בכוונתו לוותר על שלב בגדי הים התחרות.

"אפשר להראות את היופי גם בבגדים פחות חשופים", רוית אסף

רוית אסף, שהיתה מלכת היופי בשנת 1992, דווקא תומכת בהחלטה: "זה מצוין. שלב בגדי הים הוא לא רלוונטי כפרמטר לבחירת המועמדות. זו אמנם תחרות יופי, והקריטריונים מייצגים יופי, אבל מי שמגיעה לתחרות כבר נדרשת לעמוד בנתונים שמוכתבים מראש, אין צורך להציג אותה בבגד ים מול כל העולם", היא אומרת, ומוסיפה: "הרבה יותר מכובד להופיע בלבוש ייצוגי, אפשר להראות את היופי גם בבגדים פחות חשופים".

אסף, שעוד לא חגגה 18 כשהשתתפה בתחרות, מספרת שעבורה זה היה רגע מביך. "זו היתה התחרות הראשונה ששודרה בטלוויזיה, ולמרות שהיה בה משהו מאוד ממלכתי ובגדי הים לא היו חשופים, עדיין יש מבוכה לנערות בנות 18 לעלות לבמה בבגד ים".

גם נירית בקשי, נבחרה כשהיתה רק בת 17.5 למלכת היופי, מספרת כי המעמד היה "מאוד מביך. הייתי ילדה שבאה מהמושב, היו לי החלטות ביני לבין עצמי מה לעשות ומה לא לעשות. למשל, מעולם לא עשיתי הלבשה תחתונה. ופתאום, לא נותנים לך אפשרות לבחור או להביע דעה. בשבילי זה היה חושפני מדי, קצת מביך. לא כל אחת בנויה לזה". לכן, כפי שאפשר לנחש, היא גם בעד ההחלטה. "הגיע הזמן. הבחירה להתחיל את תחרויות היופי עם בגדי הים התקבלה לפני 60 שנה, בשביל לעודד את האומה אחרי המלחמה. זה בא ממקום אחר, מעמד האישה היה אחר. משהו השתנה מאז. הנשים היום יותר מוערכות ומועצמות וקרייריסטיות. היום להציג ילדות בנות 18-17 מתהלכות בבגדי ים על הבמה זה כבר לא לעניין".

"הרבה יותר נכון בשביל התרבות שאנחנו חיים בה היום", נירית בקשי 

על האג'נדה של מארגני התחרות לבחון גם את כישורי המתמודדות ולא רק את יופיין, אומרת בקשי: "זה מקסים, לדעתי, ונותן לתחרות ערך מוסף. תחרות שלא מתבססת רק על יופי, מידות והיקפים. כשאני הייתי בתחרות גם עשו ראיון אישי והראו אכפתיות, אבל שלב בגדי הים עדיין היה פעיל. לדעתי הרבה יותר נכון בשביל התרבות שאנחנו חיים בה היום להתייחס לנשים האלה ביותר כבוד".

אבל לפני הכל, מדובר בתחרות יופי

"זה כמובן בסדר להסתכל על היופי, אבל האיכויות של המלכה הנבחרת הן הרבה יותר רלוונטיות מאשר הנתונים הפיזיים". בקשי מוסיפה: "היום רואים יותר ויותר בקרב ילדות צעירות שהן מאוד מודעות לגוף שלהן ולממדים שלהן ולכל מה שהן רואות במדיה. הרבה בנות הופכות לאנורקסיות, ונכון להראות שיש משהו מעבר ולא בוחנים רק על המראה החיצוני".

את סבורה שההחלטה הזו תפגע ברייטינג של התחרות?

"לדעתי זה יפה מאוד שלמרות החששות מפגיעה ברייטינג החליטו ללכת על זה. ובינינו, מי שרוצה לראות בחורות בבגדי ים, יכול למצוא בגוגל הרבה יותר מזה", אומרת בקשי, ובמידה רבה של צדק.

"אם זה מוריד את הקהל שבא בשביל לראות בחורה בבגד ים, אז שירד הרייטינג", אומרת יאנה חודריקר-כנפו, שאחזה בכתר המלכה בשנת 1993. "אבל אני לא חושבת שסוג הקהל שצופה בתחרות מגיע רק בשביל לראות בחורות בבגדי הים".

"לא חייבים להתפשט בשביל לראות שהאישה יפה", יאנה חודריקר

כצפוי, גם היא מסכימה שמדובר בשינוי לטובה וכי "אפשר לראות יופי של אישה גם בתוך שמלה, לא חייבים להתפשט בשביל לראות שהאישה יפה". חודריקר -כנפו, ממש כמו מארגני התחרות, חושבת שכל הנושא של תחרויות יופי מהסוג הזה שונה מדוגמנות. "זה בולט בעיקר בחו"ל, שם התחרויות נועדו בעיקר לצורך יחסי ציבור וקידום מטרות נעלות, כמו ארגוני ילדים וארגוני סיוע. המסרים עוברים טוב כשמעבירים אותם אישה יפה. כל ההתעסקות ביופי היא כדי לקדם את המטרות האלה, ושלב בגדי הים לא נחוץ כדי לקדם ארגוני ילדים, למשל", היא אומרת בחיוך.

אסף, לעומתה, קצת יותר צינית."אף אחת לא נוסעת להביא שלום עולמי", היא צוחקת. "התחרות הזו מהווה פלטפורמה מצוינת לעולם הדוגמנות, ובדיעבד, הגעתי עד הלום בזכות אותו ערב. החכמה היא לדעת למנף את התחרות הזו". עם זאת, אסף מדגישה: "הייתי שמחה שהבת שלי תבין שבתחרויות מהסוג הזה יבחרו את מי שיש לה אג'נדה. זו תחרות שמציגה הרבה מעבר ליופי". כמי שרואה את תחרות מלכת היופי כמקפצה לעולם הדוגמנות, אסף אומרת: "צריך הרבה תכונות כדי להצליח בעולם הדוגמנות, שלב בגדי הים הוא לא הפרמטר שעל פיו תיקבע ההצלחה".

את חושבת שההחלטה לבטל את שלב בגדי הים תפגע ברייטינג של התחרות?

"לא נעים לומר, אבל בלי קשר לשלב בגדי הים התחרות הזו נדחקת לשוליים. פעם באמת חיכו לתחרות הזו כי זה מה שהיה לראות בטלוויזיה, היום, עם כל המבחר ותכניות הריאליטי, זה פחות תופס".

תהיי יפה ותצטלמי עם ילד רעב

הקביעה האחרונה של אסף היא אכן די מדויקת. התחרויות מביאות פחות ופחות רייטינג. בארץ, לדוגמה, אפילו כבר הוחלט לא שלא לשדר את תחרות מלכת היופי הבאה. אמנם ההחלטה הזו נבעה משיקול כלכלי, אבל ברחבי העולם מתחילים לראות גם שינוי בגישה: באחת מערי ארגנטינה, למשל, הודיעו על איסור לקיים תחרויות יופי בעיר, משום שמדובר בתחרויות סקסיסטיות שמחזקות את הרעיון שנשים אמורות להישפט על סמך המראה החיצוני שלהן. כי עם כל הכבוד לביטול שלב בגדי הים, גם תחרות כמו מיס עולם, שהנשים שמשתתפות בה הן לא רק יפות אלא גם חכמות ומוכשרות, היא קודם כל תחרות יופי, והמתמודדות בה נמדדות, לפני הכל, על פי הנתונים הפיזיים שלהן.

העובדה שאין תחרות מקבילה לגברים, בטח לא בסדר גודל הזה, רק מחזקת את הטענות בדבר האופי הסקסיסטי של התחרות. ואם המטרה של התחרות היא דווקא לקדם מטרות נעלות ולעורר מודעות לנושאים חשובים, אני בטוחה שיש דרכים נוספות לעשות זאת. למעשה, קצת מטריד לחשוב על כך שהפכנו לחברה כל כך קהת חושים, שתמונה של ילדים רעבים באפריקה, למשל, היא לא מספיק חזקה בעינינו, ורק אם לצדם תצולם אישה יפה זה יגרום לנו לפתוח את הלב ואת הארנק.