גם אני רוצה להצטרף לבית היהודי

קמתי היום בבוקר בכיף, התמתחתי קצת, צחצחתי שיניים ועכשיו אני מתלבטת בין לעשות גבות אצל הקוסמטיקאית שלי ובין לרוץ ברשימת הבית היהודי. מה? כולם עושים את זה לאחרונה. גם לא נראה שיש שם כל כך סינון. הם מקבלים חילונים, ערבים, סטלנים, חדי-אונה, חדי-קרן, הומופובים, כפכפי קרוקס ומכונות כביסה, יש מצב שהם גם יצליחו לזרום עם קצת פוסט-ציונות. כל העולם רץ היום לפוליטיקה.

 

עוד באון לייף:

 

אני לגמרי סבבה עם זה דרך אגב. באמת, שלא ישתמע שיש לי טענות נגד זה. בסך הכל, אנשים פה, בין מלחמה למלחמה ושידורים חוזרים של קרובים קרובים בערוץ 23, מתחילים להשתעמם. צריך למלא את החלל הרגשי הזה איכשהו. ויש את הערך שלהם בוויקיפדיה שצריך להוסיף לו תוכן חדש מדי פעם ובכלל על מי מדברים היום אם לא על פוליטיקאים. אז יאללה, מוצאים איזה רשימה שפחות או יותר אומרת משהו שאנחנו מסכימים איתו ומתברגים אליה. סך הכל גם אחלה תנאים ופנסיה והכל. אני לגמרי מבינה.

 

 

לפעמים קצת מדכא אותי שלי אישית אין שום חוש פוליטי אפילו ברמה המינימלית של לחבור לאיזה כחלון מהשכונה ולנסות לשריין לעצמי איזה תפקיד של נערת מים או לפחות משהו באזור. המסיבה הגדולה זה בפוליטיקה, כבר אמרתי. כל המקובלים בפוליטיקה. כל השמות החמים כבר בדרך. ינון ופנינה ושרון ומנחם ועומרי ואסי ואלוהים יודע מי עוד. בטח הייתי עושה שם כיף לא נורמלי (כי זה לא באמת עבודה) וזה גם היה נראה סבבה בקורות חיים אחר כך. אבל אני בקושי יודעת מה אני הולכת לאכול מחר בבוקר. באסה לי. ועם כל זה אני מסרבת להצטרף לקינה הלאומית של "לאן הגענו". אין ספק שמשהו שונה לגמרי ממה שהורגלנו אליו עובר על הסצנה הפוליטית אבל זה לא בהכרח רע.

 

תראו אותי אני מגניבבבב

התהליך הזה שעוברת הפוליטיקה, ההפיכה שלה לתוכנית ריאליטי ענקית שמושכת אליה כמו זבובים כל מיני סלבס ידועים במידה זו או אחרת והזויים במידה זו או אחרת, הוא מבורך בעיניי, בסופו של דבר. הוא מציג אותה כמו שהיא באמת: ביצה קרקסית ומגוחכת שכבר מזמן איבדה כל טאץ' ממלכתי או מכובד. זה ככה כבר יותר מדי שנים ועכשיו לפחות אף אחד לא טורח להסתיר את זה. ואם כנסת ישראל היא לא יותר מתוכנית בידור זולה בסופו של דבר, אנחנו חייבים להפסיק לקחת אותה כל כך ברצינות. חלאס עם ויכוחים חופרים בפייסבוק לתוך הלילה, די לעצבים בכל פעם שקוראים איזה שטות שחבר הכנסת התורן אמר בעיתון. הם פה לשעשע אותנו ואין הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות בקשר לזה, אז לפחות נזרום ונצחק.

 

ואלוהים יודע שיש על מה. מול ניסיונות הקבלה של הטירונים הפוליטיים יש את ניסיונות ההמצאה העצמית מחדש של הפוליטיקאים הוותיקים יותר, ובואו נגיד בעדינות שזה לא הרבה יותר טוב.  האמצעים להתחבב על הקהל הצעיר הופכים פתטיים מיום ליום- בנט והסרטונים הוויראליים שלו בשקל (היי, אם אתה לא תתנצל אני אתנצל בשמך), והופעות טיפשיות במצב האומה תוך ניסיונות נואשים להישמע קוליים, ושימוש מביך להחריד בשפה של ממים (שאזכיר את ציפי ובוז'י במשקפי שמש משחזרים את "גברים בשחור"? אני מתעוררת מזה עד עכשיו באמצע הלילה בזעקות אימה) ובכלל רביצה מתמשכת בפייסבוק כמו אחרוני הילדים המחוצ'קנים ורדיפה אחרי לייקים עם הלשון בחוץ. מצחיק ומכמיר לב לסירוגין. אצל בגין זה לא היה קורה.

 

 

זאת הפוליטיקה החדשה. ככה היא נראית. בסוף אנחנו מפקידים את העתיד שלנו בידי אנשים שביום-יום סביר להניח שלא היינו נותנים להם לשמור לנו אפילו על המגבת כשאנחנו נכנסים לים, ומדהים איך כולם מתנקזים לירושלים בסוף. הכנסת פשוט נהיית מסיבה אחת גדולה, כולם מוזמנים, כולם נכנסים והסלקטור מת. היום הם רוצים חלק בהנהגה, מחר יש מצב נראה אותם באיזה השקה ליד ליהיא גרינר. חלקם גם יקבלו, לא עלינו, תוכנית בוקר בקשת. זה נורא ואיום ועכשיו נשאר רק לצחוק על זה עד אובדן הכרה ולהבין שזה כבר לא בשליטתנו. ב-18 למרץ נקום עם ההנג-אובר הכי נפלא בעולם. 

תגובות (0)
הוסף תגובה