למה לשוטרים כל כך קל להטריד מינית?

סגן המפכ"ל, קצין בכיר ומוערך, נחשד כי הטריד מינית פקודה שלו, בין היתר- בהודעות בעלות אופי מיני בווטסאפ. פרשה זו, שהתפוצצה הבוקר, מצטרפת לשורה של פרשיות מפורסמות נוספות של קציני משטרה בכירים שנחשדו או הואשמו בהטרדות מיניות של שוטרות ששירתו תחת פיקודם.

 

גם בפיקוד הזוטר יותר במשטרה מוטרדות שוטרות מינית. בשנים האחרונות הגיעו למשרדנו מספר לא מבוטל של שוטרות (וגם שוטרים גברים) אשר הוטרדו מינית בשירותם. לפעמים זה מתחיל במחמאות ו"חיזורים", לפעמים מדובר בהשפלות בעלות אופי מיני, ולעיתים קרובות מדי מדובר במעשים מגונים של ממש.

 

מה את עושה עניין מכל דבר?

גם כששוטרת אוזרת אומץ להתלונן על ההטרדה- היא נתקלת פעמים רבות בחומה בצורה של חוסר טיפול. גם כשהתלונה מועברת למח"ש, היא נסגרת לעיתים קרובות בלא המלצה להעמיד לדין, אלא בהמלצה לטיפול "במישור הפיקודי". במישור הפיקודי נתקלת המוטרדת לא רק בחוסר טיפול, אלא פעמים רבות מדי בהתנכלות אליה על בסיס הגשת התלונה.

 

מבין אלו שהוטרדו, מעטים בחרו להתלונן על כך. מבין המתלוננים – מעטים נותרו בשורות המשטרה. ברוב המקרים הנפגעות נאלצו לעזוב את המשטרה לאחר שתלונתן לא טופלה והן סבלו מהתנכלות. תגובה אופיינית של מפקדים לתלונות שהפנו אליהן שוטרות היתה "מה את עושה עניין? סך הכל נתן לך מחמאה? את צריכה להיות חזקה יותר, את שוטרת". שוטרים אף הגיבו בסובלנות מיוחדת להתנהגויות מטרידות של עמיתים או פקודים שלהם, והביעו תמיהה האם תפקידם להפסיק התנהגות שהיא התנהגות "מקובלת" במשטרה (כמו התייחסות לאברי גוף של שוטרות עמיתות, או במקרה אחר- "גרבוץ" בפומבי של שוטרים בתחנת משטרה). שוטרים שהועמדו לדין בגין הטרדות מיניות בעבר טענו ל"אכיפה סלקטיבית" כלפיהם, שמשמעה "כולם עושים זאת, מה נטפלתם דווקא אלי?".

 

בשנת 2015, משטרת ישראל לא השכילה עדיין למנוע הטרדות מיניות ואף לא לטפל בהן, כך שהשוטרות המשרתות בה (וכאמור, אף השוטרים) נשארים "חשופים בניידת" להטרדות מיניות.

 

גם כששוטרת אוזרת אומץ להתלונן על ההטרדה- היא נתקלת פעמים רבות בחומה בצורה של חוסר טיפול. גם כשהתלונה מועברת למח"ש, היא נסגרת לעיתים קרובות בלא המלצה להעמיד לדין, אלא בהמלצה לטיפול "במישור הפיקודי". במישור הפיקודי נתקלת המוטרדת לא רק בחוסר טיפול, אלא פעמים רבות מדי בהתנכלות

 

למה כל כך קל להטריד במשטרה?

למה זה קורה? איך יתכן שדווקא משטרת ישראל משמשת כר פורה כל כך להטרדות מיניות וזוכה להגיע שוב ושוב לכותרות?

 

כדי להבין איך הפכה משטרת ישראל לכר פורה כל כך להטרדות מינית, חשוב להבין שהיא אינה פועלת כפי שמחייב אותה החוק למניעת הטרדה מינית. המשטרה בישראל המציאה לעצמה מנגנונים אחרים לפיהם היא פועלת.

 

בשנת 1998 חוקקה הכנסת חוק האוסר על הטרדות מיניות. במסגרת החוק נקבע כי הטרדה מינית הינה עבירה פלילית (כלומר, מי שנפגע ממנה יכול להגיש תלונה למשטרת ישראל כגוף החוקר עבירות, ומי שעבר את העבירה עלול לעמוד לדין והוא צפוי לעונש מאסר). החוק קבע גם שהטרדה מינית היא עוולה אזרחית (כלומר, מי שנפגע ממנה יכול להגיש תביעה לבית המשפט, או- אם נפגע בעבודה- לבית הדין לעבודה, ומי שביצע אותה עלול להיות מחוייב בתשלום פיצוי לנפגע). עוד קבע החוק קביעה מיוחדת לתחום ההטרדה המינית- הוא קבע כי על מעסיק למנוע הטרדות מיניות של עובדים ועובדות שלו, וכן לטפל במקרים שבהם אכן התרחשה הטרדה מינית.

 

המחוקק הבין כי למעסקים ישנו הכח לצמצם משמעותית את התופעה של ניצול יחסי הכח בתוך מקומות עבודה לשם הטרדה מינית. המעביד הוא גורם יעיל ונכון, על פי המחוקק, שיכול למנוע את ההטרדות באמצעות הדרכה לעובדים, פרסום תקנון ומינויה של אחראית לטיפול בהטרדות, ובמקרה שבוצעו- גורם יעיל לטיפול מהיר בהפסקתה של ההטרדה.

 

חובות המעסיק לטפל בהטרדה מינית יוצאות מנקודת הנחה שלמעסיק יש כלים לתקן את הפגיעה במוטרדת ולמנוע את הישנות המקרים (למשל, על ידי מתן הדרכה למטריד, או על ידי הרחקתו, או על ידי נקיטת אמצעי משמעת נגדו).

במחקר שנערך לפני כשנתיים על ידי מינהל מחקר במשרד הכלכלה, דיווחו כ- 55% מהעובדות כי לא נתקלו בתקנון במקום עבודתן. אבל לא מדובר "רק" בטיפול במטרידים עצמם, אלא בשדר המועבר למוטרדת – האם יש לה לאן לפנות כדי להפסיק את ההטרדה? האם המעסיק יאמין לה? האם המעסיק יגבה אותה? האם בעקבות התלונה תסבול מהתנכלות ותמצא את עצמה מפוטרת?

 

אם להיות מוטרדת – רק לא במשטרה

הדאגות הללו שקיימות אצל כל מוטרדת, מועצמות במקום עבודה בו המעסיק אינו פועל על פי חוק ואינו מציג לעובדים עמדה נחרצת לפיה לא יהיה סבלני להטרדות מיניות ויטפל בהן בחומרה. המצב מדאיג שבעתיים כשמדובר במשטרת ישראל עצמה, הגוף האמון על בטחון הציבור ושמירת החוק ויותר מזה- על הטיפול בחלק הפלילי של החוק למניעת הטרדה מינית עצמו.

 

מדהים להווכח כי ה"נוהל" שאומץ על ידי המשטרה עצמה אינו עומד בהוראות החוק. למעשה, שוטרת הנפגעת מהטרדה מינית במסגרת עבודתה אינה זוכה לאותה מטריית הגנה שמקנה החוק לכל עובדת אחרת.בעוד שלעובדת הזכות לבחור בין המסלול הפלילי, האזרחי או מסלול הבירור במקום העבודה, הרי ששוטרת הפונה למקום עבודתה מועברת שלא מרצונה ובלא בחירה לאפיק הפלילי (אם דרך מח"ש כשהמטריד הוא שוטר, ואם לתחנת משטרה רגילה כשהמטריד הוא אזרח).

 

עד לאחרונה, לא פעלה המשטרה כלל למניעת הטרדות מיניות. רק בשנה האחרונה מונתה אחראית למניעת הטרדה מינית במשטרה עצמה (באיחור קל של כ- 16 שנים…) ואף היום האחראית אינה מקבלת תלונות על הטרדה מינית, אלא פועלת בתחום ההסברה בלבד.

 

חוסר הבנה זה של מפקדים, המחלחל לאורך כל שדרת הפיקוד, משדר למטרידים מסר ברור כי הם יכולים להטריד, ומשדר למוטרדות מסר חד משמעי כי אין להן מענה, כי עליהן "לספוג ולשתוק" וכי הברירה בידיהן להיות מוטרדות או לעזוב את המשטרה. כאשר מקום העבודה אינו מגנה את ההטרדות, ולמעשה- נותן להן גיבוי, אך ברור שההטרדות מלבלבות ומתרבות.

 

במשטרה משרתים כ- 30,000 שוטרים ושוטרות ומתנדבים עוד עשרות אלפי מתנדבים. על פי נתוני המחקר שערך משרד הכלכלה- כ- 11.6% מהנשים בישראל מוטרדות מדי שנה בעבודה. צירופם של הנתונים מעלה כי מדי שנה מוטרדות ומוטרדים כ- 7,000 שוטרות, שוטרים, מתנדבות ומתנדבים במשטרה. בשנת 2010 הצהירה נציגת המשטרה בדיון בכנסת כי משטרת ישראל טיפלה בשלוש תלונות בדבר הטרדה מינית בקרב שוטרות. אין ספק כי טיפול בשלוש תלונות בלבד בשנה מעיד על חסר גדול בדיווח ובטיפול.

 

טוב תעשה המשטרה אם תיקח דוגמא ממקומות עבודה הפועלים על פי חוק ומאמצים תרבות ארגונית למניעת הטרדות מיניות (כמו צה"ל למשל, שעבר מהפכה של ממש בשנות קיומו של החוק). טוב אף יותר תעשה המשטרה אם תפעל כדי למצב את עצמה בראש המאבק בהטרדות מיניות, תוך הצבת דוגמא אישית לכלל המעסיקים במשק.

 

*גילוי נאות- הח"מ מנהלת בימים אלו תביעה כנגד משטרת ישראל בגין אי מניעה ואי טיפול בהטרדה מינית של שוטרת והתנכלות.

תגובות (0)
הוסף תגובה