יום הולדת,חגיגה נחמדת, לא חייבת להיות חגיגת ענק

 
מי היה מאמין? הגיעו חגיגות יום ההולדת של הבנות שלי! שתיים! אחת אחרי השניה! בהפרש של פחות מחודשיים! עלמה ולוסי נולדו בהפרש של 10 וחצי חודשים. כן כן זה מספיק זמן כדי ללדת ולהכנס להריון שוב. בשנה שעברה עוד חגגתי רק ללוסי. 
 
התכוננתי לזה חודש מראש: הודעתי למנהלת התינוקיה שקישטה את המקום בבלונים ובכל טוב, קניתי צעצועים לכל הילדים, אחותי אפתה עוגה, סבתא הביאה עוגה משובחת מקונדיטוריה עילית, אבא הכין דיסק של שירי ימי הולדת (כי אבא מתעסק במחשבים אז אבא מכין מה שמכינים במחשב) וכתבתי מבעוד מועד את פוסט יום ההולדת שלי לפייסבוק.
 
ואז בבוקר יום ההולדת שלה היא חלתה. קמה עם חום ושידרה חלושס כללי. ואני, כמו אמא "טובה" ולא משופשפת, לא ויתרתי, ובצהריים, על אקמולי, יפה ועם כתר פרחים על הראש, לקחתי אותה לתינוקיה לחגוג. כמובן שכולנו התרגשנו מאד ופיזרנו חיוכים והמסכנה בכתה ונזלה ולא הבינה מה רוצים ממנה. 
 
אז כנראה בעקבות האירוע הזה, החלטתי שלעלמה לא אעשה את העוול הזה ואת יום ההולדת הראשון שלה חגגנו עם הסבים והסבתות ביום שבת רגיל למדי ומלא נשיקות. והיה כיף גדול!
 
לוסי, שכבר הגיעה לגיל שנתיים, זה סיפור אחר. המפיקה שבתוכי כבר התחילה לחשוב על לוקיישן אבל אז אמרתי- חלאס. נכון שתכננתי להיות אמא שעושה את ימי ההולדת הכי מיוחדים, יפים ובסטייל שלא ראו כאן בכלל והכי רחוקים מקיטש וטרנדים (קאפקייס עם ציפוי בצק סוכר ורוד? לא אצלנו) כי אם כבר אז לוסי היא מכתיבת טרנדים ואתם עוד תראו! אבל הילדה כולה בת שנתיים. בעזרת השם יהיו עוד הרבה חגיגות. השנה, לא מסיבה עם 20 איש ומוסיקת אימים, אלא חגיגה קטנה בבית, עם סבא וסבתא, החברים הכי קרובים, ואבא ואמא האוהבים. אבל הכי חשוב – הכי חשוב – בלונים. כי זה מה שלוסי הכי אוהבת.
 
אז לכבוד האירוע ניקיתי במרץ כמו שלא ניקיתי מיימי, הזזתי את הספות בבית ועשיתי סידור שונה, הכנתי שולחן יום הולדת קטן וחמוד לילדות, ושולחן גדול לגדולים, הזמנתי את האהובים והאוהבים, אבא הכין דיסק של שירי ימי הולדת (נו אתם יודעים) והכנתי כיבוד, כי אי אפשר בלי כיבוד. וכמובן כמובן חיפשתי ומצאתי בלוני הליום מהממים שחיכו לחזרתה מהגן.
 
 
אמא שלי אפתה עוגת שוקולד פשוטה של ילדים הכי טעימה שיש, ואמנם היו לי תהיות אם להכין פשטידות ובופה למוזמנים. אך הרגעתי את עצמי שוב והגשתי ירקות חתוכים צבעוניים ורעננים, בגט פרוס ומטבל גבינה. 
 
לוסי חזרה מהגן ונכנסה הביתה לצלילי שירי יום ההולדת, התלהבה מהבלונים ולא הפסיקה לחייך ולשחק בהם, התיישבה בשולחן הקטן וביקשה גם מאחותה הקטנה לשבת (ובזכותה גיליתי שעלמה כבר מסוגלת לשבת על כסא באופן יציב. תודה לוסי) והן שיחקו יחד בשולחן החדש. כל שעה הגיעו אורחים עם מתנות וחיבוקים, אבא כיבה עם לוסי נרות בעוגה 6 פעמים והרים אותה על הכסא עד שהתעייף (הפסקתי לספור מתישהו) ושרנו ורקדנו עד שהגיעה השעה לישון (עם בלון. ברור). הלוואי שכל שנה יהיה לנו שמח ככה! 
 
 
אחרי כל הבלגאן והמחשבות אם הילדה נהנתה? אם הרגישה אהובה? האם הרגישה בכלל שחוגגים לה את יום הולדתה? נזכרתי, שמרוב הריצות,הבאגטים עם מטבל הגבינה, עוגות השוקולד למינהן לא באמת אכלתי כלום. הייתי עסוקה בלארח,לא עברה בי תחושת רעב בכלל. אני מכירה היטב את המצבים הללו כשאני עסוקה או כשכל כולי מרוכזת במשהו מסויים.
 
אז זה היה הזמן שלי,הבנות כבר ישנות ואני? לי יש עוד זמן. הכנתי לי כוס קפה,הנחתי את הרגליים על השולחן עם אנחה גדולה וכיפית ופתחתי לי חטיף אנרגיה שוקולד עם עוגיות של פיטנס. באמת שזה סיים לי את היום בטעם מתוק והפיג את תחושת הרעב. דרך מעולה להיכנס למיטה אחרי יום כזה גדוש. תנסו גם אתן,לא תתאכזבו:)
תגובות (0)
הוסף תגובה