ד"ר אורלי אינס: מנפצת את דימוי הקורבן הקלאסי

אחרי צפייה אתמול בראיון עם ד?ר אורלי אינס בתוכנית ?המקור? מן הראוי לפתוח עם אמירת תודה לד?ר אינס: תודה על מי שאת; תודה על שבחרת לא לשתוק; תודה על כך שאת ממשיכה להתעקש על האמת שלך; ותודה שבחרת לחשוף בפנינו את פנייך, ולהציג שורדת של אלימות מינית ששוברת את הדימוי שיש לתקשורת אודותינו כחלשות ושבריריות.

 

עוד באון לייף:

·         מכתב פתוח לניסו שחם

·         אודליה כרמון: לא משתלם להתלונן על הטרדה מינית

·         תמי אולמן: כל אחד זכאי להגנה·        

 

תודות אלה לא מחייבות את כלל הנפגעות. אחרי ככלות הכל, כל אחת מהפעולות הללו  גובה מחירים גבוהים. ותשלומם, אינו מחייב כי יאמינו לך. עם זאת, לאור כל מה שאינס עוברת כבר שנים ארוכות מן הראוי לומר תודה. כי סולידריות היא אחד הכלים הבסיסיים והחשובים ביותר שעומדים לנו, כדי לשנות את מציאות חיינו כנפגעות.

 

לקראת סוף התחקיר מציינת אינס כי היא נשארה לבד. אין להתפלא על כך. מעבר לאלימות שחוותה וביזתה אותה, היכן שלא פנתה, אינס פגשה גברים בכירים שרצו למסמס את שנעשה בה. וכן, במדינת ישראל, כאשר שולחים אישה להתלונן במשטרה, זה ניסיון ברור ומובהק למסמס את שנעשה בה. אחרי הכל, בתהליך זה, אנחנו יודעות מי מועלות על המוקד: הנפגעות, לא התוקפים. אולי כשמשטרת ישראל לא תסגור 70% מהתלונות שנשים מגישות על אלימות מינית, הפניית נפגעת למשטרה, לא תהיה ביטוי כה מובהק לצביעות.

 

מעבר לכך, יש לשאול, האם אנחנו לא תמיד כבר לבד? האין אינס חשה בודדה כשעל פי טענתה הותקפה ידי הניצב לשעבר, אורי בר לב, והמנכ?ל לשעבר של המשרד לביטחון פנים, חגי פלג? הלוא הבידוד שלנו מתחיל כבר ברגע שהאלימות ניטחת עלינו, ולעתים אף קודם לכן: כבר כשאנו מגיעות למרחב עם רוב גברי, שמתאפיין בין היתר גם בהיעדר קודים אתיים בכל הקשור ליחס לנשים. על אחת כמה וכמה כאשר פרנסתנו ופרויקט חיינו תלויים במרחב הזה. אחרי ככלות הכל, רוב העניים בישראל, הן עניות.

 

לבדוק בציציות של הקורבן ולא של התוקף

דוגמא לבדידות זו, שמנוצלת לרעה על ידי מי שמעוניינים לעשות זאת, אנחנו פוגשות דווקא בתגובתו של רזי ברקאי בתום התחקיר. ברקאי טען כי ?מדובר בחבורה של חרמנים כוחניים שחושבים שהכל מותר להם… יש משהו לא תם בהתנהגות שלה (ד?ר אורלי אינס, ר?מ). היא לא ילדה בת 17. היא אישה שכבר מבינה וראתה אי-אילו דברים בחיים. ללכת לחוף הים עם אותו ניצב שהיא יודעת שבא לו עליה, והיא חושבת שהוא ישיר לה שם סרנדות… זה פשוט דבר שהוא רע מאוד מבחינתה, ויש איזה סוג של מניפולטיביות בהתנהגות שלה. אישה שמכירה את הגברים הכוחניים האלה צריכה להימנע ממצב שבו היא הולכת לטיול ?רומנטי? איתם על חוף הים.?

 

הקושי של עובדים ועובדות לומר לא לבכירים ממך, חוצה מגדרים. לאור זאת, גם אם אינס חששה ממה שיקרה לה על ידי אורי בר לב, אין בכך כדי לומר שהיא באמת יכלה לומר לא להצעתו. יתר על כן, לאור העובדה שאינס מתארת כמה פעמים אמרה לבר לב לא משהתחיל להביע בפניה מה היה רוצה לעשות לה, מה נותן לברקאי את הוודאות, שהסירוב של אינס להצטרף לטיול איתו, לא היה נתקל באותם לחצים? ומעבר לכך, ובעיקר, מדוע ברקאי לא שואל את בר-לב, ?למה לא הבהרת מה טיב כוונותיך כשהצעת לאינס לבוא איתך לטיול על חוף הים??.

 

לו ברקאי היה נדרש להסביר את עצמו, הוא היה אומר בוודאי שגבר שמזמין אישה לטיול על חוף הים אומר למעשה ?בואי, אני רוצה לזיין אותך?. כך האחריות על האישה: עליה לפענח היטב את הקוד. זאת למרות שלו אכן מדובר בביטויים נרדפים, הרי שכבר ברגע שבו בר לב הזמין את אינס לטיול על החוף, הוא חטא בניצול של יחסי מרות.

 

הטיעון הזה לא באמת ישכנע את ברקאי שחתם את התוכנית עם האמירה, ?היא לא אשמה, אבל היא לא תמה? והעלה על ידי כך שאלות ביחס למקום שיש למי שמתבטא כמותו על מסך הטלוויזיה שלנו. לפי ברקאי תמימות היא תכונה חשובה אצל נפגעת תקיפה מינית. יתר על כן, למרות שכנפגעת אינס אינה מי שעומדת למשפט, הרי שבציציותיה עלינו לבדוק, ולא חלילה – בציציותיהם של בר לב ופלג. כמה מרענן היה לו התחקיר היה מוקדש להם, כמו גם ליתר הגברים שמוזכרים בו, שנמצאו בתפקידים בכירים, ידעו על הנעשה ושתקו. אולי גברים אלה תקפו עוד נשים? אולי בכל אחד מהמשרדים שבהם עברו בר-לב ופלג ניתן למצוא נשים נוספות שלא קראו את הקודים שנמסרו להן באופן הראוי? אולי לאורך כל הקריירה של הבכירים האחרים שידעו ושתקו, נגלה עוד שתיקות לנוכח אלימות כלפי נשים?

 

אין בכך כדי לפקפק בכוונותיהם החיוביות של רביב דרוקר וענת גורן. התחקיר שלהם הוא הרבה יותר ממה שאנחנו זוכות לפגוש על המסך רוב השנה, ביחס לאלימות מינית כלפי נשים. עם זאת, נראה כי עדין רחוק היום שבו קולות כמו אלה של ברקאי, לא ילוו את התחקיר, שכאילו חייב לעורר פולמוס, על גבה של הנפגעת; כמו גם היום שבו הנפגעת לא תהיה מי שתשלם מחיר כל כך יקר, על הצורך להפסיק את האלימות שנעשית בגופה.

 

האם אלה הפחדים של מדינת ישראל?

ברקאי טוען כי אין לבוא בטענות גם לשר הפנים ישראל אהרונוביץ? (שעל פי טענות אינס דחה במשך שנה את הפגישה עמה על אף שידע על ההטרדות שעברה, אבל כששמע אותה הפנה אותה למשטרה להגיש תלונה). הוא לא היה היחיד. כולם ציפו מאינס להגיש תלונה במשטרה. הדרישה שנפנה למשטרה כשכל ים עוד ועוד שוטרים מתגלים כגברים שלא מוצאים לנכון לכבד את רצונן של הקולגות שלהם, היא לעג לרש גם אם מתעלמות לרגע ממספר התלונות על עבירות מין שנסגרות על ידי המשטרה.

 

במהלך ראיון עמו שואל עו?ד ליאור אפשטיין, שייצג את בר לב, ?האם אלה הפחדים של מדינת ישראל??. הוא שואל זאת לנוכח הטענות של אינס על הטרדה ותקיפה מינית. שאלתו רטורית, אך היא אומרת בלי כחל וסרק את מה שיודעות כולנו: היעדר הביטחון שממנו סובלות נשים במדינת ישראל, לא מעניין את מדינת ישראל. בשביל שהאלימות שפוגעת בך תעניין מישהו את צריכה להיות חלק מפיגוע טרור, ואו מי שנפגעה בזמן מלחמה. אונס? במניעתו, מבהירה דעת הקהל והתקשורת, לא נגשים את החלום הציוני.

תגובות (0)
הוסף תגובה