האגדה על האם שהספיקה הכל

"היה היתה פעם מלכה צעירה בממלכה רחוקה מכאן. המלכה ניהלה ביד רמה את ענייני הממלכה (בשותפות מלאה עם אישה?, המלך), וגם היתה אמא ל-3 ילדים מקסימים. במסגרת ניהול הזמן היעיל שלה, הצליחה המלכה להפסיק כמעט הכל: נכחה בכל הפגישות החשובות של חצר המלכות, הגיעה לאסיפות ההורים של ילדיה ובילתה איתם זמן איכות רב, גם הפן שלה היה תמיד מסודר וכמובן, יצאה לקפה פעם בשבוע עם חמותה, המלכה האם. פה ושם נכנסה גם לשיעור הספורט האהוב עליה, הבית היה מתוקתק ובדיוק החליטה גם להירשם לתואר השני שתמיד חלמה עליו. מלכה, אתן יודעות. יום בהיר אחד… ".

 

איזה כיף להיות מלכה! כמה כיף לחיות במציאות מקבילה שבה את גם אישה, גם אמא, גם עובדת, והכל מסתדר. הכל מתארגן כמו שהיית רוצה.

 

אבל כמו שאנחנו יודעות, המלכה ההיא חיה באמת רק באגדות, ובמציאות הישראלית שלנו, אין מלכות, אין נסיכות וגם אין פיות טובות שפותרות בעיות וקשיים של אמהות עובדות, אחד הציבורים השקופים ביותר במדינת ישראל, באופן חוצה מגזרים ומעמדות. כשאת מלכה ויש לך צבא שלם של עוזרות ועוזרים שמסייע לך, את באמת יכולה להצליח בכל ולשבור את תקרת הזכוכית, אבל מה יכול לעזור ליתר האמהות העובדות?

 

אילו קסמים אנו דורשות לראות במצעים של המפלגות ובעשייה שלהן בכנסת הבאה כדי לשפר את מצבן של האמהות העובדות בישראל, מכל המגזרים, מכל העדות, מכל הדתות ומכל האזורים בארץ?

1.  חופשת לידה של שישה חודשים בתשלום: מקבלי/ות החלטות יקרים/ות, הילדים והילדות היקרים שלנו אינם יכולים לדאוג לעצמם עד גיל מבוגר מאוד. בגיל 14 שבועות, אז מסתיימת חופשת הלידה בתשלום, הם ממש לא יכולים להישאר בבית לבדם. היצע המסגרות המסובסדות (נרחיב בהמשך) לגיל 14 שבועות לא קיים ומאלץ משפחות להוציא סכומי עתק על מסגרות פרטיות. . תינוק או תינוקת בגילאים האלה צריכים טיפול אינטנסיבי שקשה להעניקו במסגרת גדולה.

 

כיום, רק משפחות יחידות סגולה יכולות להרשות לעצמן חופשת לידה ללא תשלום המגיעה על פי החוק, לעוד 12 שבועות, או חופשה ללא תשלום לתקופה ארוכה יותר. רוב האמהות העובדות חייבות לחזור לעבודה 14 שבועות, 98 ימים לאחר הלידה. אין להן אפילו 100 ימים של חסד. קיתונות של דיו כבר נשפכו על הפער המכעיס בין חופשת הלידה של העובדת הישראלית לבין חופשת הלידה של עמיתתה באירופה.

 

לא מדובר רק בהטבה לאמהות עובדות, אלא בהסרת חסם של ממש בפני המשך קידום נשים בשוק העבודה. נשים רבות בלית ברירה עוזבות את עבודתן וסומכות על עצמן או על מזלן הטוב שימצאו עבודה חדשה, אך בפועל חלק לא מבוטל מהן נפלט משוק העבודה (26% מהנשים העובדות מפסיקות לעבוד בעקבות לידה). הארכת חופשת הלידה בתשלום לתקופה של שישה חודשים תהווה איזון נכון יותר בין הצורך של כל אם יולדת ותינוקה להיות תקופה משמעותית עם הרכה הנולדת לבין הצורך שלה להתפרנס והצורך ביציבות במקום העבודה.

 

2. גם האבות בתמונה! אחרי שהארכנו את חופשת הלידה, אסור להתעלם מציבור האבות. עד שאבות לא ייכנסו למשק הבית בצורה משמעותית יותר, אמהות תמשכנה להיות הנפגעות העיקריות מאפלייה על רקע הורות. חופשת לידה לאבות, שאיננה באה על חשבון חופשת הלידה לאמהות, אלא בשיטת use or lose, היא הכרחית גם במדינת ישראל, כמו במדינות מתוקנות רבות בעולם.

 

3.  מסגרת מסובסדות מגיל 0: גם בגיל שישה חודשים ילדים וילדות זקוקים לטיפול ולהשגחה. המצב כיום הוא מחסור מתמיד של מסגרות מסובסדות על ידי המדינה, דבר שנובע מטיפול כושל של רשויות המדינה במשך שנים ארוכות בסוגיה, אי קידום העברת תקציבים, חסמים ביורוקרטים והיעדר מדיניות עקבית ונחושה בעניין. אם רוצים שיותר נשים ישתלבו בשוק העבודה וגם יתקדמו, המדינה חייבת לספק עוד מסגרות איכותיות וזולות.

 

לא ייתכן שבמרכז הארץ רק ילד אחד מכל 3 ילדים יתקבל למסגרת המסובסדת ויתר הילדים ייפלטו למסגרות בשוק הפרטי, שם אין כל פיקוח על איכות הטיפול, איכות החינוך או – ולא פחות חשוב – על המחיר. החינוך לא מתחיל בגיל 5 או גיל 3, הוא מתחיל כבר בגיל 6 חודשים. אנו דורשות לראות תכנית לאומית לצמצום הפערים במסגרות המסובסדות תוך שנה. כפי שראינו בעקבות מחאת קיץ 2011, הצליחה המדינה להתארגן ולבנות אלפי גני ילדים לגילאי 3 תוך חודשים ספורים (הגם שמהלך זה לא חף מבעיות, כמובן).

 

4. התאמת שנת העבודה לשנת הלימודים והגמשת שוק העבודה: שוק העבודה של היום לא מתאים למשפחות עובדות בכלל ולאמהות עובדות בפרט. החופשות המרובות במערכת החינוך, יום הלימודים הקצר, מיעוט ימי החופשה לעובדים ללא ותק, היעדר המסגרות בימי החופש, כל אלה הופכים למטרד של ממש לכל אמא שמנסה להחזיק עבודה מסודרת ומשפחה. אף על פי שהתרגלנו כבר לחיות כך, לא מדובר לדעתנו בגזירת גורל. בתכנון מוקדם, מדיניות מסודרת וחשיבה יצירתית, אפשר לפתור את הפלונטר הזה. אנחנו בפרויקט א.מ.א וגם ארגונים רבים אחרים הציעו לא מעט הצעות יצירתיות בשנים האחרונות, כגון הגדלת ימי החופשה לעובדים/ות מצד אחד, תוך שינוי מבנה שנת הלימודים מצד שני, ואולם שינוי משמעותי שכזה עדיין לא נעשה. אנו דורשות מהנבחרים והנבחרות שלנו לפעול בנושא הזה.

 

זו היתה רשימה חלקית ולא ממצה של הפתרונות הנדרשים ושל התיקונים המחויבים. זה לא הכל, אבל זו התחלה טובה של שינוי חיובי לקראת הנגשה אמיתית של עולם העבודה לאמהות עובדות. אלה צעדים הכרחיים כדי שהסיפור של כל אמא עובדת במדינת ישראל יוכל גם הוא להסתיים במשפט הנפלא "והיא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה".

 

תגובות (0)
הוסף תגובה