7 משפטים שאתם ממש לא רוצים לשמוע מהילדים

נתחיל מעובדת היסוד הבסיסית שכל הורה יודע: ילדים הם עם כפוי טובה, מפונק, חסר גבולות ורעב.כמובן שהעובדה הזו לא גורעת מהעובדה השניה שאנחנו, ההורים, ערימה של סמרטוטים חסרי עמוד שדרה, עסוקים באובר-פיצוי של הילדים שלנו ונטולי פאסון סמכותי לגמרי.

 

לאחרונה שמתי לב שחבורת המפונקים והעצלנים שגדלה אצלי בבית בוחרת, באופן חשוד, להשתמש במספר משפטי מפתח וביטויים שחוזרים על עצמם (אחרת איך הייתי עולה עליהם) שכל מטרתם הוא לצייר אותי ואת בן זוגי כהורים לא מתפקדים, את הבית שלנו כבית הרוס ואת עצמם כקרבנות קפקאיים של מציאות וגנטיקה קלוקלת. כמובן שרוב המחאות נסבות סביב התזונה הביתית, העובדה שאנחנו לא עושים מספיק כדי להאכיל אותם ובאופן כללי סביב הנושא של רעב קיומי.

 

לפני שאחשוף בפניכם את ההכפשה היומית שאנחנו עוברים – אציין שהילדים בביתי הם בגילאי 17 (בחור רעב מאוד), גיל 15 (ילדה מורעבת) ו-13 (רעב זה לא מילה). כמו כן אציין ששני הוריהם עובדים במשרה מלאה (אחד מההורים, במקרה זו האישה בזוגיות הזו, עובדת גם כשהיא חוזרת הביתה לפעמים, כי היא במשרה בכירה ומשום מה נדמה לה שאם היא לא תמשיך לעבוד גם בשעות הערב – העולם יתמוטט).

 

 

-פרסומי-

להכין ארוחה ב-5 דקות

אסם משיקה את "פתיתים פלוס עדשים". המוצר מבוסס על מאכל המג'דרה ויקח לכם רק 6 דקות להכין אותו, בנוסף הוא מכיל עדשים המהוות מקור לחלבון

 

לקריאה נוספת >>

 

 

1. למה אין פה שומדבר לאכול?

השאלה הזו נשאלת לפחות ארבע פעמים בשבוע, ולפחות על ידי שני ילדים. העובדה המציאותית היא שדווקא יש מה לאכול: יש כל מיני דברים במקפיא שאפשר לחמם, לדעתי, ואם זכרוני אינו מטעני, יש גם משהו שהבאנו מההורים של בן זוגי אחרי ארוחת שישי. זה שעבר מאז שבוע לא אומר שאי אפשר לאכול את זה.

 

2. אצלX  תמיד יש משהו חדש לארוחת הצהריים

לבתי האמצעית יש חברה, ולחברה ההיא יש הורים מושלמים, שבאופן קבוע משאירים לילדה המושלמת צלחת מושלמת לארוחת הצהריים ועליה כל אבות המזון מסודרים לפי הא' ב'. אצלנו זה לא קורה כי אנחנו גם לא מכירים את כל אבות המזון, וגם כי אין לנו זמן לסדר צלחות. לא בבוקר ולא בצהריים ובטח לא בערב.

 

 

 

3. עוד פעם פיצה לארוחת ערב?

כן, כי אין לנו מבשלת פרטית ואתם לא יודעים (או מסרבים) להכין אוכל לעצמכם, אז הפיצריה השכונתית החביבה שוב תרוויח עלינו כסף הערב. חוץ מזה שפיצה זה מזין. לדעתי.

 

4. אולי נלך למסעדה היום?

כשהפרשנות של המשפט הזה היא "שם בטוח נקבל אוכל ונוכל להזמין גם הרבה כדי לאגור לימי רעב, שיגיעו בוודאות כבר מחר".

 

5. אנחנו רעבים (בלי התוספת של המסעדה)

אין שום חוקיות לגבי המשפט הזה. הוא יכול להגיע גם שניה אחרי שהם סיימו ארוחה, גם שעה אחרי, גם כשהם חוזרים מבית הספר, גם בשתים בלילה כשהם חזרו מבילוי וגם סתם באמצע היום בהודעת ווצאפ כשאת באמצע ישיבת הנהלה.

 

6. תקחי מסבתא את המתכון של הכדורי בשר

כי סבתא יודעת לבשל, וסבתא מכינה אוכל מעולה, וסבתא תמיד מוכנה, בהקפצה של רגע, לארוז את עצמה ואת האוכל שיש לה בבית, ולנסוע חצי שעה לבית שלנו כדי להאכיל את הנכדים מזי-הרעב שלה. גם היא, אגב, עד היום בהלם, כי אחרי עשרים דקות מסיום הארוחה, הם שוב פותחים את מקרר, מגרדים בפדחת ולא מבינים למה אין אוכל במקרר.

 

7. המקרר ריק. יש בו הד כשפותחים אותו וצועקים פנימה.

משפט אמיתי שנאמר אצלי בבית לפני כמה שנים. חוץ מזה שזה היה מצחיק, זה היה גם די נכון.

 

אז אחרי שצחקנו – קצת רצינות ,אבל באמת קצת. אני לא בשלנית הדור ובן זוגי יודע בעיקר להכין עוף בתנור (זה קרה לו פעם אחת) או חביתות (קרה לו פעמיים). שנינו אנשים עסוקים (מרצון, לא מכוח) אבל שנינו באמת רוצים שהילדים שלנו יאכלו כמו בני אדם. אז לפעמים הפתרון הוא יום-בישולים מרוכז בו עמלים כבר מהצהריים על הכנת אוכל ליומיים הבאים, כי בני עשרה שואבים אוכל, לא אוכלים, שואבים. ולפעמים הפתרון הוא הזמנת אוכל מבחוץ, ולפעמים יציאה לאכול, אבל רוב הזמן – מחפשים משהו פשוט להכנה, משהו זריז, בריא, שישתיק את הרעב הקיומי הזה וייתן לנו קצת שקט. נפשי.

תגובות (0)
הוסף תגובה