כל אחת וההטרדה שלה: כשהבנתי שאני לא מבין כלום

אחת אחרי השניה הן נכנסו לחדר. 15 נשים, כל אחת וההטרדה שלה. עשרים דקות הוקצבו לכל עדות. "שלום, אני אבי עמית- ואני הבמאי, שבי בבקשה. זה ירון – המקליט, ואיוון הצלם".  שלושה גברים, חדר סגור, מצלמות ומיקרופונים. עכשיו תתמודדי.

 

עוד באון לייף

 

"כשהאור האדום במצלמה יידלק ואחריו הפנס – את יכולה להתחיל לדבר. אם אפשר- אשמח שתסתכלי ישר למצלמה. דברי אל הצופים שלי". בלי פיקסלים, בלי טשטוש, בלי עיוות קול. התעקשתי שכך הן יצולמו. מספיק עם הבושה חשבתי. כמה קל לי לחשוב דבר כזה.

 

כל אחת וההטרדה שלה

אחת ספרה על המדריך בשל"ח שהיא הייתה מאוהבת בו. קומזיץ, לילה, והידיים ש"בטעות" נגעו. השנייה ספרה על הטלפונים ממספרים חסומים – עם התנשפויות מאד לא חסומות. השלישית תיארה הערות שהיא סופגת כשהיא מעזה ללבוש חצאית מיני. הרביעית, אחרי שתיקה ארוכה – הרימה את המבט מהדף שהכינה – ובעיניים אדומות סיפרה על ההוא בחוף הים שרק הסתכל עליה במבט מגעיל, ונגע בעצמו. וכך זה נמשך. ארבע שעות, כל אחת וההטרדה שלה.

 

עמדתי שם, מסתתר מאחורי המצלמה, מקשיב. ארבע שעות הקשבתי. חלקן סיימו תוך דקה וחצי – רק רוצות לברוח מהחדר, את חלקן אי אפשר היה לעצור. הן בכו, נשברו, שתקו, תקפו. כל אחת וההטרדה שלה.

 

"רק" הטרדה – חשבתי באותו בוקר כשיצאתי לצילומים. כולה איזה הערה מבזה, נגיעה שלא במקום, רמיזה מינית חסרת טקט. לא זלזלתי, אבל ממש לא הבנתי. לא הבנתי מה זה לפחד כשהולכים ברחוב, לא הבנתי מה זה להרגיש שהגוף שלך מנוכס כל הזמן ע"י אחרים, לא הבנתי מה זה לחשוב שבע פעמים מה לובשים כדי שלא תואשמי ששידרת מיניות חס וחלילה, לא הבנתי למה קופאים כשלא רוצים. כלומר- ידעתי שזה קורה, אבל אני לא חושב שאי פעם באמת חשבתי על זה. לעומק.

 

קרה לי משהו שלא קרה עד היום

אני גבר. גבר מודע, אשתי חושבת שאפילו רגיש, ולכל הדעות בעל חוש צדק מפותח. יותר פמיניסט מרוב הנשים שאני  מכיר. כבר שנים שאני עושה כתבות על אפליה, על חוסר שיוויון, תמיד בעד החלשים. המוחלשות. את זה שכל אחת וההטרדה שלה – ידעתי. אבל בשבועות האחרונים, מאז שהתחלנו בתחקיר ובצילומים לקראת סדרת הכתבות, קרה לי משהו שמעולם לא חוויתי עד היום. הבנתי, שאני לא מבין כלום. שאולי, אני לא יכול להבין. אני גבר, ואנחנו – כמה שלא נהיה מודעים – תמיד נהיה החזקים, בעלי הכוח. מבלי להסיר לרגע אחריות, אני אפילו לא בטוח שרוב הגברים בכלל מבינים שהם מטרידנים. זה כ"כ מוטבע בתרבות שלנו, בנורמות ההתנהגות היומיומיות- שזה כמעט נורמטיבי להתנהג ככה. קוד התנהגות גברי. גועל.   

 

למחרת פגשתי אותן שוב. הפעם הן דיברו אלי בלי פיקסלים טשטוש או עיוות –  דרך תוכנת העריכה. הקשבתי להן שוב, ושוב ושוב. לא יכולתי לעצור. רק אחרי ששמעתי את העדויות שלהן חמש פעמים – הרגשתי שאני מתחיל להבין מה זה להיות אשה. אולי.

 

————————————————-

החל מהערב תשודר בערוץ 10 במסגרת המהדורה המרכזית סדרת כתבות שערך אבי עמית, על מגיפת ההטרדות והפגיעות המיניות בישראל.

תגובות (0)
הוסף תגובה