התקיפה של חנין זועבי: עדות מבפנים

שום דבר לא הכין אותי בתחילת היום להמשכו. קצת ספורט בוקר, קפה, כתיבת טור, היערכות שאננה לתחילת יום עבודה רגוע. ואז, בסביבות שמונה, התחילו להגיע בווטסאפ צילומי מסך של איומים על חנין זועבי מצד פעילי ימין ברשת. לכמה דקות עוד התלבטתי, רוצה להאמין שמדובר בהתלהמות לא ממומשת, ואז נזכרתי בוועדת הבחירות של הכנסת, במבואת בית המשפט העליון  ובכיכר מלכי ישראל 95, התעשתי, נכנסתי לאוטו ונסעתי במהירות למכללה בר"ג, להיות שם לצידה.

עוד באון לייף:

הנה כמה עובדות והתרשמויות, על מנת לפזר קצת את ענן הערפל התעמולתי מימין:

כשנכנסתי למכללה, עמדו 3-4 שוטרים למטה, ליד איש הביטחון. נדרשתי להראות תעודת זהות בכניסה, כך שברור שפורעי הימין, בחלקם מוכרים למשטרה, יכלו להיחסם כבר בכניסה למבנה. באולם עצמו, פגשתי עשרות פעילי ליברמן צועקים ומגדפים עם שלט ענק ודגל ישראל ענק מתנופף לצידו. הכנס, שאמור היה להתחיל 10 דקות קודם לכן, עוד לא התחיל. על הבמה ישבו מספר ח"כיות ומועמדות, ומנחת הכנס – העיתונאית דנה סומברג. מרגע לרגע גבר הרעש והתרבו הפורעים מאחור. בשלוש השורות הראשונות ישבו סטודנטיות וסטודנטים, ערבים ויהודים, שבאו להקשיב לכנס בנושא זכויות נשים, ולשאול שאלות. ככה, נורמלי.

בקבוק אחד שעובר לי ליד העין

באיחור של למעלה מחצי שעה, פתחה סומברג את הכנס, ולאחר פתיח חסר משמעות אפקטיבית על סובלנות והקשבה של מישהי מהמכללה, הציגה את המועמדות ונתנה את זכות הדיבור לוותיקת הח"כיות שעל הבמה, ח"כ חנין זועבי. ואז הסלים הבלאגן. הפורעים (אין לי דרך אחרת לתאר אותם – האסוציאציה המידית שלי הייתה סיפורי סבתי ז"ל על הפוגרומים באוקראינה)  החלו להשתולל, הונף עוד שלט ענק של הבית היהודי, החבורה החלה לצופף שורות לכיוון הבמה. הסטודנטים צעקו "באנו לכנס ולא להתפרעויות", בתגובה החלו הפורעים לזרוק לעברם חפצים. בקבוק אחד, מלא במיץ, עבר לי ליד העין. על הקללות, המאחלות מיני בישין לכל מי שאינו בריון או בריונית אלימ/ה מהימין, לא אחזור כאן. רק אומר, שמוות הייתה הקלה שביניהן, ורבות מהן מיזוגניות ושוביניסטיות להחריד. הדחיפות לא אחרו לבוא.

ירדתי לקרוא לשוטרים, שלאחר נזיפה ("גברת, את אומרת לנו איך לעבוד"?) והסבר שיש באולם גם סמויים, הסכימו לעלות אתי לאולם. רק אחרי כמחצית השעה של השתוללות בריונית מטורפת, הגיע הדיקן לומר את דברו. לא שזה עזר במיוחד. עמדתי בסמוך לחנין כשהגיע פורע בריצת עמוק על שולחנות ושפך עליה מיץ מלמעלה. חילוצה של חנין לחנייה והיציאה ממנה, היוו אתגר בפני עצמו.

במקביל, יצא ח"כ באסט גטאס (מס' 11 ברשימה המשותפת) מכנס על הון-שלטון באותו הבניין, כשהוא מכריז מהבמה, לפני צאתו, שלא יישאר לדבר באקדמיה שאינה מבטיחה את חופש הביטוי של מוזמניה. מראש, חילקנו בינינו את הכנסים, כך שליוותה אותו יועצת התקשורת אמילי מואטי. זה נגמר במכת מוט של דגל ישראל (כמה אירוני) בראשה של אמילי, מידי אחד מפורעי הימין, ובמיון באיכילוב עם זעזוע מח קל ושריטה בלב. פגיעה מכוונת בגורם מקצועי בגין מתן שירותים למי שהפוגע אינו מסכים עמו פוליטית, היא עניין חסר תקדים והסלמה באלימות, שיש לתת עליה את הדעת.

אם זו היתה ח"כית יהודיה

המשטרה והמכללה, שידעו מראש על האיומים, הדגימו יפה את השיטה. אני מניחה, שלו היו אלו איומים על ח"כ יהודי/ה, ובמיוחד על ח"כ ממין זכר, הפורעים היו נחסמים בכניסה, ואלו שהצליחו להיכנס היו פוגשים עשרות שוטרים באולם. לו המפגינים היו ערבים, היה כבר נשלף ע"י השוטרים נשק חם, והיו מתבצעים עשרות מעצרים. כבר היינו בסרט הזה. אפילו כאן, ניסו בעלי עניין להציג מצג שווא כאילו "נשלף דגל פלסטין", שלכאורה הוכן מראש ע"י מתפרעים ערבים – למרות שלא היה שם לא דגל פלסטין ולא מתפרעים ערבים.

לאחר שהוכתה, הניפה אחת הסטודנטיות מתיקה צעיף בצבעי דגל פלסטין, כמחאה על האלימות. הפעם, היינו שם בשביל לתקן את המידע ולא לאפשר "תפירת תיק" לסטודנטים והלבנת חטאי המתפרעים האמיתיים. אז מה קורה כשאנחנו לא בסביבה? הגזענות, השוביניזם ומדיניות האיפה ואיפה – אינן מאכזבות. הן פועלות תמיד אותו דבר. המשטרה והמכללה הן הזרוע הארוכה שלהם.

כמה הערות לסדר הפמיניסטי והפלורליסטי של הסיפור הזה. חשוב לי לתת כאן צל"שים וצל"גים – ציון לשבח וציון לגנאי:

הציונים לשבח הם ראשית לחנין זועבי עצמה, שלא איבדה את קור הרוח למרות הסערה ולמרות היותה מותקפת באלימות. בהמשך, גם לא שינתה את סדר יומה ויצאה לראיונות וחוגי בית, כשהיא מבטיחה: "אתם רוצים להשתיק אותי? לא תצליחו!".

אחריה בתור, באה המועמדת הפוליטית היחידה בפאנל, שקפצה מיד על רגליה, חטפה את המיקרופון והחלה בניסיון נואל לעצור את האלימות: עו"ד גבי לסקי ממרצ. גם  ד"ר ענת ברקו מרשימת הליכוד הרימה קול וניסתה לאפשר את המשך הדיון הענייני, למרות שלא הצליחה להתאפק מהערה סטריאוטיפית נבזית וילדותית באופן מביך, כלפי חנין זועבי. שתיהן, הצליחו להרגיע לרגע את הרוחות ולאפשר לח"כ קארין אלהרר לדבר, בגנות ההשתוללות שהגדירה כבושה לאומית עם אופק מייאש.

ועכשיו לציון לגנאי: לשולי מועלם, שבחרה להלהיט את הרוחות ולעודד את הפורעים, תוך שהיא משתתפת דקות מאוחר יותר גם בהתפרעות הפיזית, ולח"כ מיכל בירן מהמחנה הציוני, שישבה לכל אורך האירוע והתבוננה בו כצופה מהצד, כאילו אינו קשור אליה, ומאוחר יותר גם השוותה בין פורעי הימין להתפרעות "אנשי זועבי", למרות שכלל לא היו כאלו. הביקורת החריפה שחטפה על כך מבית, גרמה לה כנראה לחשב מסלול מחדש והיא ניגשה מאוחר יותר, לדבריה, להתלונן נגד מרזל. גם זו לטובה.

כווריאציה על צל"ג, אמנה גם ציון לגיחוך אחד למנחה, דנה סומברג. בעת שמתחוללות התקפות פיזיות המאיימות על בטחונה האישי של ח"כ זועבי ונועדו במפורש להשתיקה, שאלה את דעתה על כך ש"במדינות ערב, לא היו נותנים לך לדבר מעל במה כזו". מסתבר שמודעות עצמית לא קונים בסופר.

אם זה מרגיע כאן מישהו/י, הרי שהוגשו תלונות למשטרה נגד ברוך מרזל ואנשיו ונגד פעילי ליברמן ובנט, ע"י אמילי מואטי, חנין זועבי, על ידי כעדה לאירוע ותלונה נוספת ע"י סטודנטית במכללה בשם מהא אגברייה, שהתלוננה בין השאר על תקיפה פיזית מידי ח"כ מועלם. אותי, אישית, ש"זקנה" די הצורך לזכור את אמיל גרינצווייג ורבין, זה לא ממש מרגיע.