אם נתניהו יפסיד, זה לא בגלל התקשורת

עכשיו מתחילים להישמע הקולות שאומרים שאם נתניהו יפסיד זה יהיה בגלל התקשורת. העיתונאים השמאלנים גונבים מנתניהו את השלטון. רביב דרוקר כבר הפך למותג אבל יש גם הרבה מאוד עיתונאיות שמואשמות בשמאלנות: יעל דן, קרן נויבך, יונית לוי, כולן מככבות בטוקבקים ובפוסטים של אנשים ימין. "התקשורת שמאלנית" זועקים הזועקים. "הפרצוף של יונית לוי בצוק איתן? הנה ההוכחה" הם ממשיכים. רק דבר אחד שוכחים מי שמשמיעים את הקולות הללו: כלי התקשורת החזק ובעל הגב הכלכלי האיתן ביותר בארץ הוא לא אחר מאשר "ישראל היום".

 

עוד באון לייף:

 

"ישראל היום" הוא לא כלי התקשורת הימני היחיד, לימין יש את ערוץ עשרים ורדיו גלי ישראל ואן אר ג'י ומקור ראשון וחנוך דאום בפריים טיים בערוץ שתיים. חובשי כיפות נמצאים בתפקידי מפתח, בעלי טורים, רשות השידור היא תחת פיקוחו של האח הגדול. הרשתות החברתיות חדרו לכל פינה והפכו לעיתונות בפני עצמן. הבעיה של הימין היא לא בהיעדר מקומות להתבטא בהם, הבעיה של הימין היא במידת ההשפעה של כלי התקשורת שלו על הציבור. סאטירה ימנית? יש, בערוץ אחד. אבל היא הרבה פחות מצחיקה ונשכנית מ "ארץ נהדרת". החבר'ה של לאטמה קיבלו המון חשיפה אחרי משט המרמרה ובכל זאת לא הצליחו למנף אותה. למה? כי הם לא מצחיקים.

 

אבל הכישלון הגדול ביותר של הימין הוא, ללא ספק, "ישראל היום". מפתה לקרוא לו בטאון ולא עיתון, יש רבים, רבים מידי, שיכנו אותו בשמות גנאי גרועים מכך. אבל בכל מקרה מדובר בכלי תקשורת שמביא לציבור מידע, יש בו עיתונאים ועורכים וצלמים ואמות מידה מסוימות. ולכן לא רק שראוי לראות בו עיתון אלא גם חובה עלינו להתייחס אליו ככזה. וכעיתון הוא נכשל כישלון חרוץ. זהו כלי תקשורת שמעולם לא קבע סדר יום, שלא הניח על השולחן סיפור אחד שהרעיד את אמות הסיפין. שלא העניק לציבור שום מידע שטלטל את המערכת. על אף הגב הכלכלי הרחב והיציב והכיס העמוק מאוד של בעליו לא היו לו תחקירי ענק שגרמו לרעידת אדמה או, לפחות, לשיח ציבורי שיחזיק מעמד יום וחצי. וזה לא שלא היתה לו אפשרות להיות נשכני, בועט, רציני.

 

"ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמשוחרר מכבלי פרנסה. להבדיל מבעלים של כלי תקשורת אחרים שבשבילם עיתונות היא השקעה שצריכה להניב רווח, לשלדון אדלסון זה לא משנה אם העיתון ירוויח או יפסיד. אנשי מחלקת המודעות של העיתון (מחלקת מנויים הרי אין שם) יכולים להרשות לעצמם לישון בשקט כי אין אף עיתונאי שתלוי בהם. איזה כוח זה כסף בלתי מוגבל. כמה אפשרויות הוא פותח, זה, הרי, חלומו של כל עיתונאי לעבוד בכלי תקשורת שאינו תלוי במפרסמים. אבל עיתון שהוקם בחטא לא יכול להפוך למשמעותי באמת. ובגלל זה היחס בין כמות הכסף שאדלסון שורף בכל חודש כדי להוציא את העיתון לבין ההשפעה הציבורית שלו הוא מיליונים לאפס.

 

ועל כך יוצא קצפם של הזועקים "שמאלנים, שמאלנים". שהרי אם ישראל היום היה הופך לכלי תקשורת בעל השפעה ומשקל, כפי שהיה אמור לקרות, כלי התקשורת האחרים לא היו נתפסים כאויב. אבל מה לעשות, זה לא קרה, העיתון היה ונשאר הדבר הזה שאתה לוקח בבוקר ברכבת כדי להעביר את הזמן.

 

כן, יש כלי תקשורת לימין. יש לו, אפילו, כלי תקשורת אחד עשיר, מבוסס, שהבעלים שלו יכול לקנות לא רק את ערוצים עשר ושתיים ואת כל העיתונים בארץ, אלא, אפילו, נאום בקונגרס. אבל דבר אחד הוא לא הצליח לעשות: לקנות את לבם של אזרחי ישראל. ואת מוחם. 

תגובות (0)
הוסף תגובה