לילך שם טוב: איך נראית אלימות סמויה

ב – 24.7.2010 יום הולדתי ה – 38. התעוררתי לבוקר ששינה את חיי לתמיד.  

 

 עד השעה 11:45 היה לי ברור שאני אמא לשלושה ילדים: עומר, רוני ואור. מאותו רגע שעברה ניידת משטרה ליד בית הידיד בו שהיתי ואחריה החנה אמבולנס. הבנתי. הבנתי את מה שפחדתי ממנו במשך כשנה, הוא נקם בי על כך שסרבתי לחזור אליו, סרבתי לחזור אליו כי הייתי אישה מוכה. לא פיזית. לא ידעתי אלימות סמויה מה היא, לימים הבנתי כי חוויתי אלימות רגשית, פסיכולוגית, כלכלית, מילולית וחברתית.

 

הוא התרגל לעובדה שאני סולחת לו על הכל. בוקר אחד החלטתי להפסיק לסלוח ולעצור את מסכת ההתעללויות וההשפלות ובוקר אחד התעוררתי ללא הילדים שלי – עומר, רוני ואור .

לאחר הטרגדיה הגיע לידיי ספר שנקרא: "הטרדה נפשית" (מארי פראנס היריגוין, הוצאת כתר). קראתי אותו בשקיקה והבנתי שהייתי קורבן לאלימות מבלי לדעת זאת בכלל.

בשעת הקריאה הרגשתי שאני מככבת בו בתפקיד הראשי. חשתי שהספר נכתב כביכול עלי.

 

שעתיים וחצי של קריאה הובילו אותי להכרה כי לא המצאתי בדותות וכי הייתי נתונה שנים רבות תחת אלימות סמויה, אלימות שאינה אלימות פיזית.

 

אנשים פרוורטים (סוטים) הם אנשים מניפולטיביים, העוטים על עצמם מסכות של מסכנות וקורבנות, אולם האלימות הסמויה היא המסוכנת ביותר, כיוון שרק אנשי מקצוע יכולים לזהות אותה ולהבין כי מאחורי המסכה עם העיניים התמימות מסתתר אדם שפל ואבוד העומד להתפרץ ולגלות את עוצמת החייתיות שבו, עד כי הוא מאבד כל צלם אנוש ולוקח יחד עמו את חסרי הישע שאינם יכולים לו.

 

סוגי האלימויות במעגל הכח והשליטה אשר חוויתי:

אלימות פסיכולוגית – אני לא יודעת לומר בוודאות מתי התחילה האלימות הזו. מבחינה רציונלית אני מניחה שהמצב הלך והדרדר עם השנים, מלידה ללידה, כשהוא הבין שאני כבר שבויה בכבלי הזוגיות המתעתעת כל כך. מצד אחד הוא פרגן, העניק, דאג וטיפח ומצד שני השפיל, הקטין, רמס.  כנראה שהאלימות הפסיכולוגית הייתה מהרגע הראשון שהכרתי אותו. אלימות פסיכולוגיות קשה מאוד להגדיר מתי ההתחלה, האמצע והסוף שלה. גם אם הסוף הוא טרגי.

 

אלימות מילולית – משפטים כמו: "מי את בכלל?", "מה את יודעת לעשות?"  "מי יגע בך?", "מי ירצה אותך?" "מה את שווה?" "את לא יודעת כלום מהחיים שלך".

אלו מעט מהמשפטים שחוויתי כאשר ניסיתי להצמיח טיפה כנפיים, לעוף מהקן החונק, מבית הכלא שהיה נראה כזהב מבחוץ. מצד אחד הוא לחץ עליי שאתקדם, אך כשהייתי מקבלת מוטיבציה לעשיה הוא היה יורד עליי ומשפיל אותי, עד שלאט לאט איבדתי את הרצון להתפתח ולהצליח, הפכתי לצל של עצמי.

 

אלימות כלכלית– במשך שנות חיינו המשותפים הוא היה חייב להיות בשליטה מלאה על כל מה שקורה לנו מבחינה כלכלית. בשנים הראשונות לחיינו המשותפים עוד היה בכוחי לעמוד מולו. המנהלים בחברות בהן הועסקתי לרוב היו מרוצים מתפקודי ולא פעם היו מעלים לי את המשכורת גם ללא בקשתי. זה הלחיץ אותו והמריבות היו קשות. זכורה לי סיטואציה שבסופה של מריבה שאלתי אותו למה הוא כל כך נלחץ כשאני מקבלת שכר גבוה משלו ? הוא חייך ושתק. כמה ימים לאחר מכן הוא מצא לעצמו עבודה נוספת וכך הרגיש שהוא "ניצח" כיוון שהרוויח יותר ממני.

 

לאחר לידתו של בני בכורי, עומר, למדתי גרפיקה ממוחשבת ולאחר כשנה לערך ילדתי את רוני והחוויות שעברנו באותה תקופה הביאו אותי להחלטה כי אני רוצה לעבוד מהבית, על מנת שאוכל לטפל בעומר ורוני.

 

הקמנו עסק משפחתי ומאחר והייתי מנהלת אדמניסטרטיבית במשך מספר שנים ולמדתי גרפיקה הקמתי את המערך הארגוני של העסק המשפחתי.

הכל היה נראה מבטיח עד שהתחילו להגיע לידיו סכומי כסף שלא ראינו קודם, הרוב במזומן.

עם הזמן הוא פעל לכיוון מידור כלכלי, לא הייתה לי כל שליטה על הכסף. משהייתי מנסה לקבל את מה ששייך לי הוא היה צועק ומשפיל עד שהתייאשתי.

 

אלימות חברתית –  אם הייתה לי חברה או אפילו קרובי משפחה שלא מצאו חן בעיניו, או שאיימו עליו בצורה מסויימת, הם הורחקו ממני. הוא ידע שאמא שלי ,בלשון המעטה ,לא אוהבת אותו ולכן הוא כל הזמן רחש מתחת לפני השטח. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שהוא עושה מניפולציות על מנת שאתרחק ממנה ואתקרב אליו.

 

אלימות רגשית –  הוויסות הרגשי שלי היה בקיצון. מדוייק יותר לומר שלא היה לי וויסות רגשי, כי הוא הצליח לערער אצלי כל חלקה טובה. היו לי התפרצויות זעם בלתי נשלטות, היה בתוכי כאב עצום, כבר האמנתי שאני לא ראויה ולא שווה כלום ואין לי שום ערך מוסף להביא לעולם הזה.

 

ברגע שהכל התפרק והחלטנו להתגרש הייתה הסלמה במערכת היחסים והוא ראה בי את אם כל האמהות השנואות שנטשו אותו. הוא אומץ בגיל צעיר אך עבר טלטלות עד שהגיע למשפחה מאמצת, שגם שם לפי הסיפורים הוא היה די אומלל.

 

הכעס שהיה טמון בו כל כך הרבה שנים התפרץ באחת והוא שילח בי את זעמו. חוויתי הטרדה נפשית קשה ונתקפתי בהלם, אך בשלב מסוים התעשתתי.

 

משהבין כי אני כבר לא שבויה שלו יותר הוא הפנה את כעסו בצורה האלימה ביותר שיכול היה, הוא שאף למוטט אותי סופית ולקח ממני את כל עולמי, הוא רצח ב-153  דקירות סכין את שלושת ילדיי האהובים.

 

יכולתי להמשיך ולהיות שבויה לנצח על מזבח הקורבנות אך החלטתי שלא עוד !!

את התובנות והמסרים שקיבלתי תרגמתי לספר שעומד לראות אור בקרוב בהוצאת מדיה 10. שמו "לעוף בניגוד לחוקי הטבע". כיום, אני יוצרת , כותבת, מרצה ברחבי הארץ ומאמנת אישית לטרנספורמציה.

—————————————————–

להרשמה לועידת נשים ועסקים של און לייף ועיריית י-ם ב-29 במרץ