הקומיקאית שעושה צחוק מאונס

ג'ואן ריברס נהגה לומר שאין כמו הומור על מנת להתמודד עם טראומות וכאבים, אבל יכול להיות שאפילו היא לא היתה מעזה לעלות מופע כמו זה שמעלה בימים אלו אדריאן טרוסקוט.

 

עוד באון לייף: 

 

טרוסקוט היא אומנית ורקדנית ברולסק, שהחליטה לעשות לאחרונה מעבר גם אל תחום הסטנד אפ, רק שבמקום לספר עוד בדיחות סטייל "יש פה מישהו מחולון?", היא החליטה לספר דווקא בדיחות נוסח "יש פה מישהי שנאנסה?".

 

המופע שלה, שעולה בימים אלו בניו יורק, נקרא "לבקש את זה" והוא כולל לא מעט בדיחות המתעסקות באונס ובהטרדות מיניות. לדבריה של טרוסקוט, היא לא מנסה סתם לדחוף את גבולות חופש הביטוי, אלא היא משתמשת בבדיחות על אונס ככלי פמיניסטי על מנת לאתגר את תרבות ההשתקה, שלדבריה שולטת בכל מה שנוגע לאונס וכן לתת אלטרנטיבה למופעי הסטנד אפ האחרים, שעדיין תקועים בשנאת נשים.

 

מושאי הלעג שלה לעולם לא יהיו הקורבנות עצמם, אלא הנאשמים או הנאשמים לכאורה, דוגמת ביל קוסבי והפוליטיקאי טוד אקין, שדיבר על "אונס לגיטימי". בנוסף, היא עולה לבמה בלבוש סמלי, הכולל ז'קט, פאה בלונדינית ונעליים בלבד, ובמהלך המופע היא מנופנפת בפחיות בירה, כל זה רק כדי לערער על ההנחה שנשים שמתלבשות בצורה מסוימת, או ששותות מעל לכמות מסוימת, מזמינות הטרדות מיניות. לטענתה, אם זה באמת היה ככה, היא היתה אמורה להיאנס בכל פעם שהיא מופיעה.

 

 

"בדיחות יכולות להיות אחת הדרכים הכי טובות להתמודד עם דברים קשים", מסבירה טרוסקוט את הבחירה שלה לצחוק על נושא לא ממש מצחיק. כשהיא נשאלה על ידי אתר styleite האם יש בדיחת אונס שלא תחשב בעיניה למצחיקה, היא ענתה: "אם במקרה אתה בחור ואתה מספר בדיחה שבעינך היא קיצונית וזה איכשהו צוחק על המצב של הקורבן או על התדירות של האונס, לא נראה לי שאני אחשוב שהבדיחה הזו מצחיקה".

 

לגבי התגובות של הנשים בקהל, טרוסקוט טוענת כי היא מזהה יותר עומק בצחוקים הנשיים שהיא שומעת מהבמה. "זה מרגיש כאילו הן יודעות בדיוק על מה אני מדברת וכאילו הן אומרות 'סוף סוף מישהי עושה צחוק מכל הבולשיט הזה". אבל לא רק הנשים מגיבות בצורה חיובית, הקומיקאית מספרת, למשל, על שני גברים שניגשו אליה וסיפרו לה שכעת הם צריכים לחשוב על רגעים בהם הם אולי פרשו לא נכון את הסימנים של גבולות ההסכמה.

 

טרוסקוט לא תמימה, וברור לה שיש גברים שמגיעים להופעות שלה רק משום שהיא עירומה. "אני מזהה אותם לפי המקום שבו הם בוחרים לשבת. כשהם מגיעים למופע, הם יושבים מקדימה ואני יודעת על מה הם מסתכלים, ואני יודעת למה הם באו, אבל אני מקבלת אותם בברכה. אני לא חושבת שאי פעם יצא להם לשמוע חומרים שלי. אנשים שמשלמים כסף כדי לראות תיאטרון על אונס, הולכים לשמוע משהו. אם כל מה שהם היו רוצים זה לראות כוס, הם היו מוצאים דרכים קלות יותר לבהות בכוס במשך שעות. בסופו של דבר, הם שומעים את מסרים. אני לא מחמיאה לעצמי וטוענת שהם ישתנו בעקבות ההופעה, אבל אני חושבת שהם מספיק ערניים כדי לקלוט דברים שנאמרים במשך השעה".  

 

טרוסקוט גם לא מתחמקת מהעובדה שהעירום הוא סוג של גימיק. "ברור שזה גימיק. אני לא בת 12. זה מה שזה וזה מוכר כרטיסים. זה מכניס אנשים לחדר…השתמשתי בכל גימיק קיים כדי להביא אנשים. אחרי כמה זמן, הם אומרים לי 'שכחתי שהיית עירומה'".

אז יכול להיות שטרוסקוט באמת מצאה דרך מקורית לעלות על סדר היום נושא שהרבה מעדיפים להדחיק אותו, אבל לא בטוח שקורבנות האונס יסכימו איתה שהיא לא יכלה למצוא דרך טובה יותר.   

תגובות (0)
הוסף תגובה