ההחלטה האמיצה שעשיתי באמצע החיים

בחמש דקות שלי אני רוצה לספר לכן על תעוזה.  

על החלטה אחת אמיצה שקיבלתי באמצע החיים, כנגד כל הסיכויים ועם אין ספור סיכונים. קוראים לי דיני קסורלה, אני בת 45, אמא לשלושה ילדים מדהימים .לפני חצי שנה הגשמתי את חלום חיי והקמתי מזללה קטנה בשם ?דוויני פיתה בר? בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים

 

אחרי 16 שנה בקבוצת "הארץ" עם קריירה מפוארת של ניהול בתחום העיתונות הכתובה והדיגיטלית, החלטתי לנטוש את המשרדים הממוזגים והנוחים, את הרכב הצמוד ואת השכר המכובד לטובת הגשמת חלום ישן.וכך, עם הרבה תעוזה, לא מעט חוצפה, טון וחצי של אומץ ומלא מלא אנרגיות, יצאתי למסע גורלי, לתהליך ארוך ולעיתים מתיש כשהידיעה והעזרה הגדולה ביותר שמלווה אותי זה ארגז הכלים שצברתי עם השנים ושוב, התעוזה שלא מפסיקה אף פעם.  

 

הנחיתה הראשונה שלי הייתה במשרדי מת"י. ישבתי מול המנכ?ל עם עיניים מנצנצות מהתרגשות וביטחון עצמי בשמיים וסיפרתי לו שבכוונתי לפתוח מסעדה. "משהו אותנטי", אמרתי. "מיוחד, שונה, מקום צועני ושמח. מקום שהוא אני". המשפט הראשון ששמעתי ממנו היה ?את משוגעת? לא בטוח שאת יודעת לאן את נכנסת?.

את המילה 'משוגעת' שמעתי ואני שומעת עד היום מכאלה שהצליחו לשרוד בעולם הקולינרי ומכאלה שפחות. "הסיכויים שלך הם 20% במקרה הטוב", היה מי שאמר. "את הולכת לקפוץ בנג?י ללא חבל", אמר מישהו פחות נחמד. 

 

עם כל הטיפים האלה, האהבה הגדולה שלי לבנג?י והתשוקה העצומה לעשות ולהצליח מצאתי את עצמי מול שלל מכשולים שיכלו גם לייאש לעיתים ובעזרת התעוזה והחוצפה החלטתי לנסות לפרוץ את תקרת הזכוכית ולסחוף אחרי בזה אחר זה את כל הנוגעים בדבר. 

חיפוש לוקיישן היה האתגר הראשון. מי שלא נפגש עם סוחרי שוק מחנה יהודה לפגישות עסקים לא יודע משא ומתן מה הוא

הערות כמו:?מה באה עלינו הבלונדינית הזאת עכשיו?? "אבל את אישה, מה השתגעת?" "את לבד בסיפור?" "אין אתך שותף גבר?" "את חצופה את, איזה אומץ!" וגם דברים כמו: "סחתיין עלייך", "את תצליחי רואים עלייך", "אל תדאגי אני יעזור לך".  

 

אבל אז קיבלתי עוד החלטה אמיצה. אני מחליטה להיות טיפה מרוחקת. לא בא לי להיות אחת מאלף בתוך השוק. אני רוצה להיות דוויני. מקום כזה שבאים אליו במיוחד, כי טעים שם, כי שמח שם, כי יש שם אנרגיות טובות. אני רוצה להביא את השוק אלי.אז מצאתי את הפנינה הקטנה בסמוך לשוק ועברתי לשלב השיפוץ. ושוב.. התעוזה שולטת בי. אני אהיה הקבלנית ומנהלת העבודה!!!

מה שאומר, פגישת נחיתה בחנות חומרי בניין הגדולה ביותר בירושלים להתיישב מול המנהל ולשכנע אותו שאני קבלן גדול. שאני זכאית להטבות והנחות של קבלן גדול כי מתי בפעם האחרונה ישבה מולך אישה אמיצה ופתחה כרטיס קבלן?וכך בוקר אחרי בוקר הגעתי עם הרכב קבלן שלי שהועמס בסחורה וזכיתי ליחס מקצועי כאילו הייתי קבלן כבר 20 שנה.

 

התעוזה ממשיכה מול הבנקים הסקפטיים והספקים השחצנים. הבנתי שכולם צריכים להגיע אלי לאתר הבניה לחוש את האנרגיות ולהיסחף אחרי 

נציגי הבנקים הגיעו אלי ויצאו עם חיוך מרוצה ומאמין.הספק הגדול ביותר של הפיתות המיוחדות הכריז בטלפון שאין ביכולתו לספק סחורה, גם אם הוא מאוד רוצה לעבוד עם לקוח קטן. כשהבחור הגיע אלי חתמנו באותו יום על חוזה בלי שום התחייבות שלי למספרים.

 

התחלתי לסמן וי ביומן הקטן שלי אחרי כל פגישה.

גם אחרי שהתפרצתי למשרדים האפלים של משרד הבריאות אחרי שהבנתי שיש סיכוי שלא אקבל רישיון למסעדה מפני שהמטבח שלי קטן מידי. חיכיתי שעתיים וחצי עד שהמנהלת התפנתה, פתחתי את התוכניות וביקשתי לעבור אתה על כל הזוויות והמשטחים ולא יצאתי משם עד שאישרה את התוכנית. למחרת כבר הייתה חותמת. יש אישור למסעדה

 

לאורך כל הדרך ידעתי בדיוק מה אני רוצה, ידעתי איך אני רוצה שהמקום יראה, ידעתי מה יהיה הקו הקולינרי והמוזיקלי, ידעתי שאני רוצה שידברו עלי, שלא יהיה מישהו במדינה שלא ידע מה זה דוויני

 

אז גם אחרי הפתיחה הגדולה והמרגשת, העבודה לא מפסיקה והתעוזה צצה כל פעם מחדש.טלפונים ומיילים לכל המדיות האפשריות, פייסבוק, ראיונות והשתתפות בפאנלים וכנסים, התחברות לפרויקטים עירוניים, רשימות של כל אנשי הקשר שהכרתי כל חיי והבנה עמוקה שאף אחד לא יוכל לעשות זאת טוב ממני.

 

גם אם זה כולל מייל חצוף לגיל חובב בנוסח 'איך יכול להיות שעדיין לא ביקרת בדוויני?' בתוספת כתובת כמובן.יומיים לאחר מכן, הוא הגיע ושבוע אחר כך המליץ על דוויני בגלי צה?ל.אני יודעת, זה יכול להישמע כמו,one men show אבל אל תתבלבלו, גם בחירת הצוות הנכון זה חתיכת פרויקט. יש איתי שפית מדהימה ששותפה לתהליך שלי מהתחלתו, יש לי היום צוות צעיר ומסור ששותף כמעט לכל החלטה ומביא רעיונות יצירתיים כל הזמן כי עדיין לא כולם שמעו על דוויני, כי אני רק בתחילת הדרך וכי אי אפשר לעצור. היזמות צריכה להמשך עם כל התעוזה והאמונה.   

ומכאן יוצא המסר הגדול שלי. אל תפסיקו להעז, אל תתייאשו, תהיו חצופות כשצריך, תאמינו במוצר שלכן במאה אחוז. אל תתנו לאף אחד סיבה להגיד לכן לא. ותבואו לאכול. בית יעקב 6 דוויני פיתה בר

 

תגובות (0)
הוסף תגובה