10 הנשים שלימדו אותנו כל מה שאנחנו יודעים על מין

נשים לא תמיד הגיעו לפריצות דרך מדעיות בכל הנוגע למיניות. מי שקבע שאורגזמות הנרתיק מתעלות על אורגזמות הדגדגן היה פרויד. מי שראה בוויברטורים כלים לריפוי נשים מהיסטריה היו כמובן רופאים גברים.

 

עוד באון לייף:

 

יחד עם זאת, לאורך ההיסטוריה, נשים חזקות רבות הצליחו לפלס את דרכן ולקחת לידיהן את השליטה על המיניות הנשית. הן היו הראשונות שטרחו להתייחס לשאלות מה נשים רוצות, מה נשים צריכות ומה עושה טוב לנשים. הנה 10 פורצות דרך ששינו את חיי המין שלנו מן הקצה אל הקצה והפכו אותם למה שאנחנו מכירות היום:

 

וירג'יניה ג'ונסון סיפרה לנו את המולטי-אורגזמה

וירג'יניה ג'ונסון עבדה לצד בעלה, הגינקולוג ויליאם. ה. מאסטרס. היא שודרגה מתפקידה כעוזרת מחקר זוטרה לאחת מחוקרות המין המשפיעות ביותר של המאה ה -20. ספרם של בני הזוג שראה אור ב- 1966, תגובות מיניות אנושיות, מהווה ציון דרך בהבנה של מעגל התגובה המיני, אשר מדגיש את הדרכים המגוונות בהן בני האדם מגיבים לגירוי ומכניס את הרגשות למשוואה.

 

חלק מהתרומה של ג'ונסון בתחום כולל את הרעיון לפיו גודל הפין כלל לא משפיע על סיפוקה המיני של האישה, וכי אין כל הבדל בין אורגזמה מהדגדגן לאורגזמה נרתיקית. אה, כן, העבודה של ג'ונסון גם סיפקה ראיות לכך שנשים, בניגוד לגברים, יכולות להגיע לאורגזמות רבות ברצף.

 

 

מרגרט סנגר הפכה את הלידה לבחירתה של האישה

מרגרט סנגר הייתה פמיניסטית ואקטיביסטית שטבעה את המונח "למניעת היריון". אחרי שסיימה את לימודי הסיעוד שלה, החלה סנגר במאבק ציבורי למען פיקוח על הילודה ולמען הפצתם החופשית של אמצעי מניעה. מ-1912 היא פרסמה עיתון משלה שכותרתו "מה שכל בחורה צריכה לדעת", שהתמקד בחינוך נשים על סקס. לאחר מכן היא פתחה את המרפאה הראשונה לתכנון המשפחה. ב-1916 היא נעצרה ל-30 יום בשל הפצת חומר תועבה. "חומר התועבה" היה בעצם ניסיון של סנגר ליידע נשים מהי דיאפגרמה וכיצד היא עובדת. למרות החוקים הנוקשים והמתנגדים הרבים שאיימו להשתיק אותה היא המשיכה להקדיש את חייה לזכותן של נשים לתכנן את משפחתן.

 

סנגר זכתה לביקורות רבות וחשובות על מעורבותה בתנועה להשבחת הגזע, אולם היא נשארת דמות מפתח בכל הנוגע לזכויות האישה על רבייה. "אף אישה לא יכולה לקרוא לעצמה חופשית אם היא לא יכולה לבחור במודע אם היא תהיה או לא תהיה אמא," היא כתבה פעם.

 

 

אנאיס נין היא חלוצת הארוטיקה של נשים

אנאיס נין הייתה דמות אלמונית יחסית בחייה אולם כיום היא נחשבת לחלוצת הארוטיקה של נשים. בכתיבתה הבוטה והמפורשת היא התייחסה למין, אוננות והפלות מנקודת מבט נשית וחסרת בושה. Delta of Venus, אוסף של 15 סיפורים ארוטיים שפורסמו ב-1977, לאחר מותה, ציינו את כניסתה של נין לפורנוגרפיה הספרותית – תפקיד שיסלול את הדרך לנשים כותבות ארוטיקה.

 

 

ג'ודי בלום נתנה לנו רשות לדבר על הגופים המשתנים שלנו

סופרת הילדים האמריקאית האגדית שימש כקרש הקפיצה לדבר המטורף הזה שנקרא גיל ההתבגרות עבור קוראים צעירים רבים. ג'ודי בלום כתבה ספרים לצעירים שנמכרו בלמעלה מ-80 מיליון עותקים ותורגמו ל-31 שפות‏ .ספריה עסקו בחיי היומיום של ילדים ומתבגרים. היא כתבה אותם בשפה ברורה וכנה והצליחה לגעת בנושאים שנחשבו עד אז לטאבו: התבגרות מינית, המחזור החודשי, אוננות ומין בין בני נוער. בלום בעצם "נירמלה" את מה שנחשב עד לאותה העת כאסור לדיון.

 

ספריה זכו לפופולריות רבה אצל מתבגרים אולם היוו מטרה חיה למתקפות של גורמים שמרניים בארה"ב. איגוד הספרנים האמריקאי אף קבע כי בלום היא הסופרת שלגבי ספריה קיים המספר הגדול ביותר של בקשות להסירם מעל מדפי הספריות הציבוריות במהלך המאה ה-21. עד היום רבים הם האנשים שטוענים כי בלום לימדה אותם כל מה שהם יודעים על סקס.

 

 

הלן גרלי בראון עשתה את חיי הרווקות סקסיים

הלן גרלי בראון היא העורכת המיתולוגית של מגזין קוסמופוליטן. ספרה השערורייתי והפופולארי "סקס והרווקה" שיצא לאור ב-1962 הוא בעצם מדריך פרובוקטיבי במיוחד שהציע לנשים לחפש סיפוק מיני מחוץ למסגרת הנישואים ולקחת את האחריות על עינוג גופן. שנתיים לאחר צאתו עובד הספר לסרט בכיכובם של נטלי ווד והנרי פונדה. על בסיס הספר הזה ייסדה בראון את קוסמופוליטן ושימשה כעורכת הראשית שלו משנת 1965 עד 1997.

 

"אף אחד מהדברים האלה – לא הספרים, לא המראה חסר הבושה של קוסמופוליטן והמתחרים שלו ולא שפע הנשים האמריקאיות שאימצו את המין לחיקיהן ללא בושה – לא היה מתרחש ללא בראון"  כתבו בניו יורק טיימס לאחר מותה ב-2012.

 

 

סימון דה בובואר תרגמה את יחסי המין – כולל נישואים – לסוגיה פמיניסטית

מחברת הספר 'המין השני' נחשבת כאמא של התנועה לשחרור האישה המודרנית. במהלך עבודתה, סימון דה בובואר חקרה דיכוי נשים ודיברה בכנות על אמהות, נישואים ומין. "הקללה הנמצאת על הנישואין היא שלעתים קרובות מדי האנשים מצטרפים אליהם מתוך חולשה ולא מתוך כוח, כל אחד שואל מהאחר במקום למצוא הנאה בנתינה", כתבה. נקודת מבט זו היוותה את קרקע מוצקה לגל השני של הפמיניזם והעלתה על נס נישואים ומערכות יחסים לדיונים פמיניסטיים.

 

בחיים האישיים שלה, מערכת היחסים ארוכת הטווח והמתוקשרת שלה עם ז'אן פול סארטר נודעה בכך שהזוג לא נישא מעולם ובחר לחיות את חייו ללא מונוגמיה, הרבה לפני שזה נהיה פופולרי. 

 

 

ד"ר רות הביאה אותנו לדבר על סקס בכל מקום, בלי להתבייש

ד"ר רות וסטהיימר היא יועצת ומטפלת מינית אמריקאית, יהודייה, דוברת עברית וחלוצת השיחות הכנות על מין בפריים טיים. תכנית הטלוויזיה שלה "sexually speaking"  עלתה לראשונה ב-1980 וזכתה להצלחה חסרת תקדים. התכנית עסקה בשאלות אישיות על סקס ומיניות שהתקבלו מהצופים, כשווסטהיימר מעניקה לכל אחד מהם תשובה כנה ולא שיפוטית מתובלת בהומור.  

 

לצד תכנית רדיו וטלוויזיה משלה וסטהיימר כתבה מספר ספרים על מיניות האדם והועסקה כמרצה וחוקרת באוניברסיטאות שונות. במקביל היא מנהלת קליניקה משלה.

 

 

פרנסואז בארה-סינוסי חינכה אותנו על איידס

פרנסואז בארה-סינוסי זוכת פרס נובל לשנת 2008 בפיזיקה/רפואה (יחד עם עמיתה, לוק מונטנייה) על שזיהתה כבר ב-1983 את וירוס ה-HIV שגורם לאיידס אחרי 15 ימי מחקר בלבד.

 

בארה-סינוסי עוסקת במניעה ובטיפול באיידס עד היום. "יש לנו את כל המדע הזה, את כל המחקרים שצריך בשביל להפסיק את האיידס לצמיתות. אז קדימה, "היא אמרה בריאיון לגרדיאן לפני כשנה.

 

 

וויטני וולף גרמה לכולנו לחשוב באופן שונה על סקס מזדמן

תגידו מה שתגידו, אבל אפליקציית ההיכרויות טינדר שינתה את השיח על סקס מודרני, מהאופן בו אנו פוגשים פרטנרים חדשים עד לנונשלנטיות שבה אנו מתייחסים למין. לוויטני וולף, סגנית נשיא השיווק לשעבר של טינדר, היה חלק גדול בהצלחת האפליקציה. יחד איתה הגיעה טינדר ל -50 מיליון המשתמשים הנוכחיים שלה והעלתה על נס את הדיון סביב מקומן של נשים בתרבות ההיכרויות ברשת.

 

וולף גם עמדה על שלה כאישה כשהיא תבעה את ג'סטין מאטין, מייסד טינדר והשותף שלה על הטרדה מינית והתפטרה לבסוף. מספר חודשים לאחר מכן השיקה וולף אפליקציה היכרויות פמיניסטית הנקראת Bumble, פלטפורמת היכרויות ברשת שבשונה מטינדר מציבה את הנשים  ב"מושב הנהג" ומחייבת אותן להיות יוזמות ופעילות.

עבודתה של וולף קוראת תיגר על ההנחה המוכרת לפיה רק גברים יכולים ליזום סקס ומזכירה לנשים שהן אחראיות על המיניות שלהן.

 

 

ואחת משלנו: קארין ארד עשתה את זה בישראל

הסופרת והעיתונאית הפרובוקטיבית קארין ארד זכורה בעיקר בזכות המאמר המיתולוגי "איך לא לעצבן לנו את הדגדגן"‏ שזכה לתפוצה רחבה ברשת האינטרנט הישראלית. הטקסט עסק במיניות הנשית‏, חשיבות הרגש והמשחק המוקדם והעניק הסברים והוראות לגברים על איך להפוך למאהבים טובים יותר.

 

שני דברים קרו בזכות המאמר הזה: הראשון, קארין ארד הפכה לכוהנת הסקס הבלתי מעורערת בישראל למשך כעשור והיא כותבת עד היום על מיניות בשלל מגזינים ישראליים. שנית, הסכר סוף סוף נפרץ גם אצלנו ונושאים רבים שנחשבו לטאבו עד אותה העת הפכו לנושאי שיחה לגיטימיים. בלי להתנצל, בלי להתבייש, עם הרבה תעוזה בריאה ומתוך מקום של "מגיע לי" הצליחה ארד לגרום לכולנו לדבר על מה נשים באמת רוצות בסקס שלהן ונתנה לנשים ולמיניות נשית את קדמת הבמה. ריספקט.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה