לחוות את גיל המעבר בגיל 30

מיכל (שם בדוי) אם לפעוט בן שלוש מתל אביב טרם חגגה את יום הולדתה ה- 35. בחודשים האחרונים היא מרגישה שהגוף שלה אינו כתמול שלשום. "הכל התחיל כשהפסקתי לקחת גלולות למניעת הריון. המחזור לא חזר ולפתע התחילו לי גלי חום חזקים שחזרו כל הזמן וגם היו לי גם כאבי מחזור בלי לקבל מחזור וזה היה משונה. החלטתי ללכת לבדוק".

עוד באון לייף:

מיכל הגיעה לרופא הנשים שלה שאמר לה שסביר להניח שהכל תקין והתסמינים מקריים. "הוא לא התרגש מגלי החום ואמר שאין סיכוי שיש לי בעיה. כדי להרגיע, הוא שלח אותי לבדיקות דם של פרופיל הורמונלי. כשהגיעו התוצאות, הערכים היו מאוד מאוד גבוהים, כמו של אישה בת שבעים שאין לה בכלל פעילות שחלתית".

תופעה ושמה 'מנופאוזה מוקדמת' גורמת לנשים צעירות לפתח תסמינים שאופייניים בדרך כלל לנשים בנות חמישים ומעלה בגיל המעבר: המחזור החודשי חדל מלהופיע אצלן והן חוות אחת או יותר מהתופעות ומהתחושות שהיו אמורות להגיע שנים רבות מאוחר יותר: גלי חום, חוסר חיוניות ודכדוך, ירידה בחשק המיני, יובש נרתיקי, קשיים בשינה, ריצות תכופות לשירותים. זוהי רשימה חלקית בלבד.

מעבר לעובדה שהסיכוי של אותן נשים להביא ילד לעולם קטן באופן משמעותי, הן גם מוצאות את עצמן חשופות לסכנות בריאותיות של נשים מבוגרות דוגמת בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) ואף סיכון למחלות לב ומחלות כלי דם. מעבר לבעיה הרפואית הממשית שנוצרת, ודורשת טיפול ומעקב, מה אמורה להרגיש אישה צעירה שביום בהיר אחד מגלה שהגוף שלה החל את גיל הבלות?

******

לא מדובר בתופעה חדשה, אבל עם עליית הגיל שבו נשים נכנסות להריון, לרוב בתום שנים של נטילת גלולות, מתגלות יותר ויותר נשים שסובלות ממנה. המחקרים מדברים על בין אחוז למספר אחוזים בודדים מהנשים מהאוכלוסייה שסובלות או עתידות לסבול ממנופאוזה מוקדמת. ההגדרה הקלינית של התופעה היא הפסקה של וסת במהלך שנה (מנו=וסת, פאוזה= הפסקה) שנגרמת בשל חוסר בהורמוני המין, בעיקר האסטרוגן המופרש על ידי הזקיקים אשר מכילים את הביציות שמספרם יורד באופן משמעותי ביותר.

מה מרגישה אישה צעירה שמגלה שהגוף שלה החל את גיל הבלות? צילום: shutterstock

ד"ר אריק כהנא, מנהל יחידת הפוריות וההפריה החוץ גופית בביה"ח אסותא ראשון לציון, מסביר כי אישה נולדת עם כמות נתונה של ביציות ולא מייצרת ביציות חדשות במהלך חייה. הביצית נמצאת בתוך זקיק הנמצא בשחלה כאשר הזקיק הינו מעטפת תאים המכילה בתוכה את הביצית. מעטפת התאים של הזקיק נמצאת תחת השפעה של יותרת המוח והיא זאת המפרישה את הורמוני המין, אסטרוגן ופרוגסטרון.

מכל הזקיקים האלו, רק אחד הופך להיות בשל מידי חודש אצל האישה ומגיע לביוץ. עם ההתקדמות בגיל, מאגר הביציות הזמינות להפריה הולך וקטן בצורה משמעותית, וכן, הביציות המועטות אשר נותרות בגילאים מתקדמים הינו בעלות איכות משמעותית ירודה. אישה שסובלת ממנופאוזה מוקדמת יכולה להגיע למצב של העדר פעילות שחלתית והעדר זקיקים, מצב שפירושו חוסר יכולת להרות.

ממה נובע הסיכון למחלות של מבוגרות?

ד"ר כהנא: "לאסטרוגן יש חשיבות מרבית בהגנה על מערכת כלי הדם והלב, צפיפות העצם, פעילות מוחית, שמירה על שרירים ורקמות חיבור ולכן מחסור בו מסכן את הנשים שאובחנו כסובלות ממנופאוזה מוקדמת במחלות שאופייניות לנשים מבוגרות יותר".

הביציות אשר נותרות בגילאים מתקדמים הן בעלות איכות ירודה. אריק כהנא

שלושה סממנים, מעבר לנושא הגיל עצמו, יכולים לתת איזשהו רמז לגבי הרזרבה של השחלה: תוצאות בדיקות הורמונליות שמראות עלייה ב-FSH, הורמון המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח שמביא לכך שהזקיק הראשוני שנמצא בשחלה יתפתח. מדד נוסף הוא AMH  נמוך, הורמון בעל תפקיד חשוב בוויסות התפתחות הזקיקים בשחלה. גם העדר זקיקים או מספר זקיקים נמוך במיוחד בשחלה הוא סימן לכך שמשהו אינו כשורה ושאולי מדובר במנופאוזה מוקדמת. לעיתים, לא חייב להיות למנופאוזה המוקדמת הסבר או סיבה. היא פשוט יכולה להופיע, כפי שהיה אצל מיכל.  כמי ששואפת להביא עוד ילד לעולם, היא מספרת על גישה לא מכילה של רופא הנשים אצלו טופלה בתחילה: "הרופא אמר לי שהדבר היחידי שאפשר לעשות זה לקבל תרומת ביציות.

כששאלתי על IVF  (הפרייה חוץ גופית באמצעות ביציות האישה עצמה, מ"פ) הוא אמר לי: 'מי יסתכל עליך בהקשר של IVF? רק מי שלא סיים בית ספר לרפואה'. זו בשורה הרסנית והוא בישר לי אותה בלי שמץ של אמפטיה ובלי להישיר מבט".

מיכל לא נואשה והלכה למומחה לפוריות. "בבדיקה הראשונה לא ראו בכלל פעילות שחלתית והכינו אותי לכך שהתמונה בעייתית אבל אז התחילו לתת לי אסטרוגן ובאופן מפתיע גם השחלות התעוררו, התחיל ביוץ והמחזור חזר".

גם ד"ר כהנא מדגיש את הצורך ברגישות של הרופא בבואו לבשר בשורה שכזו לאישה: "כשאתה בא לבשר לאישה צעירה שהשחלות שלה לא עובדות והסיכוי להרות הוא כמעט אפסי, הבחירה באופציה של תרומת ביציות אינה קלה לעיכול. לכן, חלק מהנשים אומרות שגם אם הסיכוי שלהן להרות הוא מזערי, הן ירצו לעשות ניסיון, ולו אחד, כדי להוכיח לעצמן שניסו הכל".

ומה תגיד להן?

"אני מכבד את רצון הנשים, וגם אם הסיכוי נמוך מאוד, אני אנסה אצלן גירוי הורמונלי של מספר שבועות. אני מסביר להן שסתם טיפול הורמונלי אינו רצוי מבחינה בריאותית אבל ניסיון של כמה שבועות הוא לא בטווח המזיק. ישנם מקרים בודדים שפתאום אתה מקבל זקיק אחד או שנים והיו גם מקרים של הריונות".

להוכיח לעצמן שהן ניסו הכל. צילום: shutterstock

מיכל מאשימה את הגלולות למניעת הריון בכך שלא עלתה על הכשל השחלתי שלה מספיק מוקדם. "אם לא הייתי לוקחת גלולות הייתי רואה שהמחזור נעצר ושיש לי גלי חום. אני מרגישה שהן ניוונו את המערכת", היא אומרת בתסכול.

הקשר בין נטילת גלולות למנאופוזה מוקדמת

טענות אלו אינן זרות מבחינתו של ד"ר כהנא: "נשים כיום נוטלות אמצעי מניעה שנים רבות. לקיחת הגלולות ממסכת את פעילות השחלה. הן מגיעות לטיפול או לשימור פוריות כדי שיוכלו להרות בגיל מאוחר יותר ואז מגלות שהן במנופאוזה מוקדמת".

ישנן נשים שמועדות למנופאוזה מוקדמת ובהן כאלה עם גידולים סרטניים שעברו בגיל צעיר טיפולים כגון כימותרפיה או הקרנות אשר גורמות לפגיעה בייצור הביציות או נשים שעברו ניתוחים שבעקבותיהם בוצעה כריתה מלאה או נרחבת של השחלות. חלקן בוחרות לבצע הליך של הקפאת ביציות או עוברים, בניסיון לשמר אופציה של פוריות עתידית.

ד"ר כהנא מסביר כי ישנן גם שתי מחלות גנטיות שיכולות לגרום לחוסר או לירידה בפעילות שחלתית. אחת מהן היא תסמונת טרנר, מחלה כרומוזומאלית שבה יש  חוסר בכרומוזום X. מחלה גנטית נוספת היא תסמונת ה-X  השביר. המשמעות: אישה שעוד בבדיקות הגנטיות לפני הכניסה להריון גילתה גן של אחת משתי המחלות האלה, נמצאת בקבוצת סיכון לפתח מנופאוזה מוקדמת.

כך קרה לימית (שם בדוי), כיום בת 41. כשרצתה להיכנס להריון היא עשתה, כנהוג, בדיקות גנטיות, בהן גילתה כי יש לה את הגן שיכול לגרום לתסמונת ה-X השביר. בגיל 33, כשסיימה להניק את בתה השנייה, לא חזר המחזור החודשי. "ידעתי שלמי שיש את הגן לתסמונת X שביר ישנו סיכוי למנופאוזה מוקדמת אבל עוד לא התחבר לי שזה מה שקורה לי וייחסתי את זה לכך שלעיתים בזמן הנקה ולאחריה לוקח זמן עד שהמחזור חוזר", היא מסבירה.

אך המחזור לא חזר, וימית החלה לסבול מתסמינים שונים ומשונים: "התחילו לי הפרעות בשינה: התעוררתי באמצע הלילה, שטופת זיעה אחרי שינה טרופה. גם עליתי במשקל, סבלתי ממצב רוח רע וממש הייתי בסוג של דיכאון. גם את זה ייחסתי למשבר בעבודה. ולא הלכתי להיבדק. היו לי גם גלי חום נוראיים".

ימית נחתה לבסוף אצל רופא הנשים, שהתקשר ערב אחד והכריז, בעקבות תוצאות בדיקות: 'גברת, את במנופאוזה'. ימית: "עניתי לו: 'אבל אני אפילו עוד לא בת 34, האם זה סופי?, זה נגמר?' והוא אמר לי: 'לצערי כן'. הייתי בשוק. בעצם אמרו לי: 'את זקנה בלה. את בגיל הבלות'. הרגשתי כאילו החליטו עבורי להפסיק ולהביא ילדים לעולם".

אך לטבע חוקים משלו. ימית: "עברו כמה חודשים, הסימפטומים לא הפסיקו והגעתי לרופא הנשים כדי לשקול טיפול הורמונלי. אבל אז הרופא עשה לי אולטרה סאונד וגילה הריון. לא האמנתי. היה לי ברור שזה לא הגיוני אבל ככה באה לעולם בתי השלישית. הרופא הסביר שמהביצית האחת שעוד 'השתוללה' בתהליך נקלט הריון תקין".

ד"ר כהנא מסביר: "הפעילות השחלתית יכולה לחזור, ולו לתקופה מוגבלת, גם אם הייתה אי ספיקה של השחלות, לכן Never Say Never".

גם ימית וגם מיכל חשות שהחלק הנפשי בלעכל ולנסות להשלים עם העובדה שהן סובלות ממנופאוזה מוקדמת היה לא פחות קשה מהתסמינים הגופניים. ימית: "הרגשתי שהגוף שלי מעליב אותי. גם אמרו לי שאני חייבת לקחת סידן אחרת אגיע לגיל 50 עם עצמות של אישה בת 70 וזה מגביר סיכוי להתקפי לב. זה היה כמו בשורת אויב כזו שמשהו נגמר בחיוניות שלי".

מיכל: "בהתחלה נכנסתי להלם. לא ידעתי מה זה אומר. הסתובבתי בתחושה של אבל על כך שייתכן ולא יהיה לי עוד ילד".

נדבך חשוב הוא בן הזוג וכיצד הוא מגיב לעובדה שאשתו נכנסה בוקר בהיר אחד לגיל הבלות. ימית: "אני חייבת להודות שלא חשפתי יותר מידי את בעלי לנושא. ניסיתי להבין בכוחות עצמי מה קורה. הולדתה של הבת השלישית ממש המתיקה את הסיפור. היא הייתה נס בלתי צפוי".

מיכל: "עברו אצלי מחשבות נוסח: 'מה זה אומר – שאני פחות אישה? שאני פחות אימא? 'הגיוני שבן זוג ירגיש שקיבל סחורה פגומה, כי יש לו אישה בת שלושים וקצת ופתאום אין לה ביציות. זה מעין הסכם זוגי כזה שכל אחד מביא את שלו ועושים ילדים. לשמחתי, יש לי בן זוג מדהים שאמר: 'החיים טובים, יש לנו ילד מקסים, גם ילד אחד זה נהדר'. שהחזיר אותי לקרקע".

ימית ומיכל לא טופלו נפשית בניסיון להתגבר על המצוקות שחשו. הפסיכולוגית לימור גולן מסבירה כי מה שיקבע את הצורך בטיפול הוא רמת המצוקה: "אם המצוקה מלווה בירידה בתפקוד ובאי נחת מומלץ להיעזר בטיפול נפשי. כשמצב הרוח גורם לפגיעה ביכולת ובתחושת החיות של האישה או בקושי להתפנות ולטפל בילדים, כדאי לפנות לטיפול.

"הטיפול המומלץ בעיני הוא טיפול פסיכותרפי שתפקידו לעבד, להכיל רגשות ולספק מרחב התבוננות ושיחה. כמובן, יש מקום לשקול גם טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הפרוזאק (SSRIאו SNRI)".

הטיפול תלוי ברמת המצוקה. לימור גולן

ואם אישה לא הולכת לטיפול נפשי, על אלו כלים את ממליצה ברמה היומיומית?

"הידיעה עצמה על קיומם של התסמינים הללו יש בה גורם מרגיע. להבין שמה שעובר עליך קשור לשינויים הורמונליים. כמו כן, כאשר מתחילים בטיפול ההורמונלי הרבה מתופעות הלוואי נרגעות".

ד"ר כהנא: "אישה שנתגלתה אצלה מנופאוזה מוקדמת בהחלט יכולה לחיות באיכות חיים מצוינת. באמצעות הטיפול ההורמונלי ניתן להחזיר את מה שהטבע לקח לגוף".

מיכל: "כרגע המערכת אצלי כן עובדת וזה בהחלט סימן לאופטימיות. למרות כל הנתונים המאוד 'מכוערים' שלא הותירו סיכוי, בטיפול הורמונלי מתאים אני מקווה שאצליח להביא עוד ילד לעולם".