גברים קרניבורים, נשים מנשנשות קינואה

אורח חיים טבעוני הפך להיות נחלתם של רבות ורבים בישראל. לאחרונה דורגה תל אביב במקום הראשון ברשימת הערים הכי ידידותיות בעולם למטייל הטבעוני והקדימה ערים כמו ברלין או ניו יורק.עם זאת, נראה שמספר הנשים שבחרו בטבעונות גדול בהרבה ממספר הגברים שבחרו בה. התגובות לנשים שמנשנשות קינואה וחסה לארוחת צהריים שונות בתכלית מהתגובות להן יזכו גברים שיאכלו ארוחה כזו. למה בעצם? למה אנחנו מתקשים לקבל גברים שבוחרים לוותר על אכילת מוצרים מן החי? מדוע הם נתפסים כפחות גבריים? האם יש תזונה גברית ותזונה נשית?

 

עוד באון לייף:

 

רחל איבקר, סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה המעבירה הרצאות על טבעונות ופמיניזם, מספרת על הקשר בין תזונה לגבריות. "כאשר מתייחסים למושג גבריות, צריך להפריד בין גבריות לגברים. גבריות היא מכלול תכונות שהחברה החליטה שבאופן 'טבעי' משויכת  לגבר, אבל יכולות להופיע גם אצל נשים, כמו ש'נשיות' יכולה להופיע אצל גברים. לעומת זאת 'גברים' הם זכרים בוגרים היכולים לאמץ שלל תכונות ונטיות מיניות. החברה המודרנית מנסה להשתחרר מתפיסות שרווחו בעיקר במאה ה-19 (וכמובן, יש לה שורשים הרבה יותר מוקדמים) ששייכה תכונות נשיות / גבריות לצריכת מזון, אך לצערנו מאוד קשה למחוק הבניית תרבות שקשרה בין גבריות לבשר".

 

ד"ר נעמה הראל ערכה מחקר באנגליה בו התגלה כי אחוז הנשים שלא צורכות בשר גבוה ב-80% מגברים שאינם צורכים בשר. היא עשתה מיני-מחקר כזה גם בארץ וגילתה נתונים דומים, אם כי בעקבות השינויים בשנתיים – שלוש האחרונות בארץ תיתכן תזוזה גם בנתונים.

 

 

האם גברים טבעונים מקריבים את הגבריות שלהם?

"אני לא יודעת אם הייתי יכולה לצאת עם גבר טבעוני. מה, נלך לבית קפה והוא יזמין סלט? לא מדמיינת את זה". מה חושבות נשים על גברים טבעוניים וכיצד גברים טבעונים מתמודדים עם הסטיגמות?

לכתבה המלאה

 

המחקר האקדמי בחן גם  את תגובותיהם של גברים קרניבורים לעובדה שלצמחונים וטבעונים נוטים לקיים יחסים אינטימיים עם טבעונים וצמחונים אחרים. נמצא כי הקרניבורים מאמינים כי אכילת בשר, בעיקר בשר אדום, משפיעה על כוחו הפיזי של הגבר, על יכולת הסיבולת שלו וכח הגברא. לטענת העונים, גברים שלא צרכו בשר נתפסו כנשיים יותר, ילדותיים וכישלון מבחינה מינית. חלקם אף רמזו כי הימנעות מבשר עלולה לפגוע בהם מבחינה פיזית ומנטלית.

 

את המקור לקישור בין גבריות לבין תפיסת מזון בשרי, מסבירה איבקר גם כן באמצעות מאמרה של ד"ר נעמה הראל: "הבשר אינו מעניק כוח באופן ממשי, אלא באופן סמלי בלבד. מקור המיתוס הוא בהמרה של תפקיד הגבר כצייד בחברות הקדומות, בתפקיד הגבר כאוכל בשר, בחברות מודרניות. חברות המתבססות על צייד, הניחו כי גבר בעל הישגים בצייד הוא בשל מבחינה מינית. בחברות שלא התבססו על צייד עדיין נשמר הקשר בין בשר למה שמקובל לראות כגברי. השריד המובהק של הצייד הוא הברביקיו והוא נחלתם המובהקת של הגברים. הברביקיו מספק בזעיר אנפין את החוויה של הצייד – לא במובן של השגת בעל החיים, כי אם במובן של הקושי להפוך אותו לאכיל – ההתעסקות באש וכן בחוויה החברתית-מגדרית – זוהי התעסקות בה לנשים אין דריסת רגל. גם בחברות קדומות וגם בחברות המודרניות הנשים מתעסקות עם מה שאינו בשר: נשים היו ממונות על סיפוק מזונות מהצומח – גידולם ואיסופם. גם באירועי הברביקיו נשים אמונות על סלטים, קינוחים, שטיפת כלים".

 

האם יש קשר בין תרבות האונס וצריכת בשר?

"הגבר, על פי התפיסה המערבית, צריך להיות אקטיבי. הוא ירכוש את התכונה הזו אם יצרוך מזון אקטיבי, כלומר מזון שכרוך במאמץ להכינו, דהיינו בשר (וזאת למרות שברור לחלוטין שצריכת בשר לא דורשת מרוב האנשים מאמץ). נשים לעומת זאת, עפ"י התפיסה המערבית, הן פאסיביות (צריכות להיות פאסיביות) ולכן לא זקוקות למזון אקטיבי. משתמע מכאן שעבור נשים תזונה בשרית עלולה להיות חתרנית תחת ההגמוניה הגברית או סטייה מהנורמה.

 

אני יכולה לראות את הקשר בין אקטיביות לבין יחסים מיניים, שאולי ניתן לקשרם גם לתרבות האונס. האישה נתפסת כמי שצריכה להיות פאסיבית ביחסים והגבר לעומת זאת אקטיבי, זה מתחיל באקטים סמליים כמו: לשלם על בחורה במסעדה, לפתוח לה את דלת המכונית, להציע לה נישואין וממשיך באקטים הקשורים לסקס: יוזמת הסקס ותנוחות. בואו נשאל את עצמנו לרגע, מה המחשבה האינסטינקטיבית שלנו לגבי נשים שיוזמות סקס, או אפילו נשים שרק מציעות נישואין לבני זוגן – אני מאמינה שרוב החברה עדיין מתקשה לקבל את זה.

 

יש לשים לב, וגם על זה נעמה הראל כותבת, שביטויים שונים שמזנים נשים לקוחים מהעולם הבשרי – ברוב המקרים לא מעולם החי, אלא מהעולם של אחרי עיבוד החיה למוצר: טרף קל, שוק בשר, שפנפנה, פרחה (פרגית בערבית), פולקעס, קצ'קע וצ'יק (chick). גם סצנות פורנוגרפיות בעיקר מעולם ה-BDSM, שואבות השראה מהשליטה וההרג של האדם בבעלי החיים. תהליך "החפצון" מבוצע ברוב המקרים על ידי גברים גם בהקשר לנשים וגם בהקשר לבעלי החיים. התהליך הזה תמיד קשור בסוג של אלימות וכפייה (גם אם בצורה מוסווית). בתהליך הזה לוקחים סובייקט מסוים (אישה / בעל חיים) ומסירים ממנו את הסממנים הקשורים למהותו. בהקשר של נשים ניתן להציג זונות לדוגמא, שעל פי תפיסתנו אינן נשים, אמהות, בנות, אלא משמשות לפונקצייה מסוימת. לגבי החפצה של בעלי חיים מספיק לדעתי לראות את השניצל המשעשע בצורת כלב-ים, נטול דם או את הפרה המחייכת על גבי טבלת שוקולד חלב".

 

תרבות המנגל: נשים אוכלות סלטים, הגבר אוכל את הסטייק

הראשונות לפעול למען בעלי חיים היו בדרך כלל סופרז'יסטיות – נשים שנלחמו למען זכויות פוליטיות. הן ראו בשני המאבקים נקודות משותפות: השחרור מכפייה, מהחפצה, מנישול משיח הזכויות (לא כולן היו צמחוניות, לא היה קיים המושג טבעונות, אם כי בהחלט יכול להיות שחלקן נמנע גם ממוצרי חלב וביצים). גם היום יש נשים שההסבר לבחירתן הצמחונית או הטבעונית היא התנגדות לכוחניות והדיכוי הגבריים.

 

איריס מור, פסיכואנליטית קלינית, מסבירה על משמעות הפסקת צריכת בשר עבור גברים והגבריות החדשה. "מכיוון שהגענו מחברה של ציידים ומלקטות, בה כל החיים נבנו סביב הצייד של הגבר, נותרו אינספור מיתוסים וסיפורים דרכם הבשר מייצג את שיא הגבריות. בחברה המודרנית המתפתחת, ככל שמעמדה של האישה התקדם כך הפכנו לחברה הצורכת מזון צמחי. כיום, הציד משתמר במנהג המנגלים, בו הנשים אוכלות ואחראיות על הסלטים והממרחים בעוד הגבר 'צד' את הבשר שלו.

 

הטרימינולוגיה בה אנו משתמשים כיום מושתתת גם היא על צייד וטרפו, כאשר הגבר הוא הצייד והאישה היא הבשר אותו הוא צד. 'תאוות בשרים', 'שוק הבשר', נשים מושוות לטרף כל הזמן. אמהות מתגאות בבניהן ש'טורפים' בשר.

 

האוכל שאנחנו אוכלים הוא בחירה תרבותית וכשגבר בוחר להפסיק לצרוך בשר הוא הולך נגד מיתוסים וקונספציות שמאוד התקבעו בחברה. ההתמודדות של הגברים האלו היא קשה במיוחד, הם מבטאים בעצם את הגבריות החדשה. בוחרים להכיר בכך שחמלה קיימת בכל אדם ומנסים למצוא ולהבליט את האיכות הגברית במקומות אחרים במקום בתרגול עיוור של מנהגים מיושנים שגדלנו עליהם." 

תגובות (0)
הוסף תגובה