הדברים שנערות נדרשות להסתיר

1. מחזור– אני זוכרת את היום שבו קיבלתי מחזור בפעם הראשונה. אני הייתי מאלה שקיבלו מאוחר. כולן מסביבי כבר קיבלו ורק אני לא, או כך לפחות זה הרגיש. אז כשנכנסתי לשירותים וגיליתי דם, בנוסף לתחושת ההלם הראשונית, הייתה גם הקלה ושמחה גדולה. ההורים שלי לא היו בבית, אז הלכתי לבד לסופרמרקט ואני זוכרת את תחושת המבוכה מהקופאית בסופר. מה היא תחשוב עלי? כמה מביך שהיא תדע. או אחרי זה את הניסיון להסתיר את זה כשאני הולכת לשירותים. שחס וחלילה לא יגלו שאני במחזור. כי הרי מחזור זה מגעיל.

 

2.  שיער גוף– כשמתחילות לצמוח שערות ערווה ושערות בבית השחי וברגליים זה סממן של התבגרות של ילדה. בדיוק כמו שכשמתחילה לצמוח פלומה מעל השפה לילד זה סממן של התבגרות וגאווה. אבל להבדיל, אצל בנות זה מקור לבושה. כמה מהר צריך להסיר את זה. אנחנו מחנכות את הילדות שלנו לחשוב שזה מגעיל ומגיל מאוד צעיר למרוט, לגלח או להסיר את השיער. צורת ההתבגרות של כל בת מבחינה חיצונית נחשבת מגעילה בחברה שלנו.

 

3. חרמנות– עבור נערים מתבגרים זה ברור שהם חרמנים, זה מצופה מהם ואפילו מצופה מהם להחצין את זה במצבים מסוימים. אצל נערות מתבגרות יש לא פחות הורמונים וכן, צריך להגיד את זה, גם נערות חרמניות! אבל אנחנו מחברתים אותן להסתיר את זה, להתבייש בזה, לראות בזה משהו שלילי- שרמוטה כמילת גנאי פופולרית מסרסת.

 

4. הגוף שלהן– גם ילדות בבתי ספר חילוניים לגמרי נשפטות בחומרה על סמך הלבוש שלהן. הן צריכות להקפיד על הופעה צנועה, בלי מכנסיים קצרים או טייץ צמוד מדי, בלי גופיות או מחשופים. הגוף שלהן הוא אובייקט מיני עוד לפני שהן מבינות בכלל מה זה מין. אנחנו מלמדים אותן שהן צריכות להצניע את הגוף שלהן, להסתיר אותו. להדחיק את המיניות הטבעית והבריאה שקיימת בהן.

 

ואחרי כל זה אתם מתפלאים למה אנחנו לא רוצות מין באותה מידה כמוכם? למה אנחנו לא נהנות ממין באותה מידה?

 

כשאני הגעתי לאינטראקציה מינית ראשונה הייתי כל כך חסרת בטחון, כל כך מלאת קונפליקטים פנימיים. אני רוצה את זה, אבל אני לא אמורה לרצות את זה כדי לא להיות מופקרת. ואיך הגוף שלי נראה בעירום? עד כמה מקובל להסיר שם למטה? מה הוא יחשוב על איך שאני נראית בעירום? שלא לדבר בכלל על אידאל היופי הבלתי אפשרי שפרסומות מציגות לנו או אידאל המין החולני שהפורנו מציג לנו. אז איך אפשר לבוא ככה לסיטואציה מינית ואינטימית ממקום שיוויוני ומשוחרר?

 

 

אני חושבת שההסתרה הזאת, הבושה הזאת, מלווה אותנו לאורך כל חיינו הבוגרים. אנחנו מדכאות את החרמנות והמיניות שלנו, אנחנו ממשטרות את הגוף שלנו ומודעות באופן קיצוני לכל פרט בו, מה שמקטין את היכולת לשחרר בסיטואציות אינטימיות, ואנחנו מתביישות בסמל הפוריות שלנו, המחזור. (כמובן שתמיד יהיו את אלה שיהיו יותר מושפעות חברתית וכאלה שפחות, אבל כככל אני מרגישה שזה יוצר אצלנו עכבות בהרבה דברים ובייחוד בחיי המין).

 

החדשות הטובות הן שזה יכול להיות אחרת:

 

1.  לשמוח ולהתגאות במחזור שלנו ולארגן לבנות שלנו מסיבת מחזור ראשון. להסביר להן על פוריות וליצור גאוות יחידה חודשית.

 

2. להתחיל לאהוב את שיער הגוף שלנו ולהפסיק לראות בו דבר מגעיל. לאהוב אותו. כל אחת יכולה לבחור אם להסיר או לא, אבל שזאת תהיה החלטה זהה בהתייחסות כמו שגבר מחליט אם לגדל זקן או לא. ולא משהו שמהווה טאבו חברתי רגיש כשאישה בוחרת לא להסיר. אנחנו נשים לא תינוקות!

 

3. לדבר על חרמנות עם הילדות שלנו, לקיים שיח פתוח על מין, כזה שמעודד תקשורת ופתיחות וכן גם אהבה עצמית.

 

4. להבין שהגוף של ילדות ונשים הוא לא אובייקט מיני שיש להסתיר אותו. ובדיוק כמו שילד יכול ללבוש מכנסיים קצרים גם ילדה יכולה. וגם אם משהי מתלבשת חשוף כי היא בוחנת את המיניות שלה ורוצה להיות מחוזרת, זה בריא שהיא עושה את זה. לקדם שיח פתוח על מיניות.

 

ככלל אצבע להורים- אל תסכימו שהבנות שלכן יתביישו במשהו שהוא הטבע הבריא שלהן!

 

ככלל אצבע לנו הנשים- כדי שהבנות שלנו לא יתביישו, אנחנו צריכות להפסיק להתבייש.

 

 

 

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג אישווה

תגובות (0)
הוסף תגובה