פיץ' פרפקט 2: ממש לא עוד סרט בנות

מהו סרט הבנות האהוב עליכן – "אישה יפה"?, "בת 16 הייתי?", "נוטינג היל?", "ריקוד מושחת?" – כולנו גדלנו על סרטי בנות, רק שעד עכשיו לא שמנו לב שאת רוב הסרטים שלימדו אותנו איך לחשוב, איך לדבר, איך אנחנו צריכות להראות ואיך זוגיות אמורה להרגיש כתבו וביימו גברים. אנחנו התרגשנו מאותם הסרטים, התאהבנו יחד עם הגיבורות, אבל האם הם באמת העבירו את איך שאנחנו מתנהגות ומדברות? כנראה שלא. כנראה שהם בעיקר העבירו את איך שגברים חושבים שנשים חושבות, וגרמו לנו להאמין שככה זה צריך להיות, וכל עוד אנחנו לא מצליחות לתפקד כמו גיבורות רומנטיות, אין לנו סיכוי למצוא אהבה.

 

עוד באון לייף:

 

אבל לאחרונה התחילו לצאת יותר ויותר סרטים לנשים ושל נשים. קומיקאיות כמו טינה פיי (שכתבה את "בנות רעות"), כריסטן וייג ואנני מומולו (שאחראיות על התסריט של "מסיבת רווקות") וג'ניפר ווסטפלדט (שכתבה, ביימה וכיכבה ב"חברים עם ילדים") הביאו לנו סרטים שבהן אפשר לראות גיבורות קצת אחרות, אנושיות יותר, מגושמות יותר, שנונות יותר, ממורמרות יותר – אנחנו יותר.

 

על הרקע הזה נולד "פיץ' פרפקט 2", סרט ההמשך לקומדיית הנעורים המוזיקאלית שבמרכזה להקת א-קפלה נשית. את ההמשכון ביימה השחקנית אליזבת בנקס, שלא חסכה מהצופים את האג'נדה הפמיניסטית שלה. כבר מההתחלה היא הכניסה עקיצות אל עבר הראייה הסטראוטיפית כלפי נשים, כמו, למשל, בהערות על כך שלהקות א-קפלה הן עבור בנות שמכוערות מדי להיות מעודדות, או שאין לגיבורות מה לדאוג יותר מדי על העתיד, שכן בקרוב הן יכנסו להריון.

 

 

בהמשך לסרט הראשון, הגיבורות הן אותן "נשים אמתיות", כולל הכוכבת הראשית אותה מגלמת השחקנית אנה קנדריק (שהיא אמנם חמודה למראה, אבל רחוקה מלהיות יפה אל אנושית הוליוודית טיפוסית) וכמובן שיש גם את זו שגונבת את ההצגה – רבל ווילסון, שדמותה בסרט עונה לשם הישיר "איימי השמנה".

 

גם העלילה של "פיץ' פרפקט 2" סטתה קצת מהדרך הרגילה שבה הולכים סרטי הבנות באוטומטיות. במרכזה לא עומד רומן, אלא דווקא חייהן של הבנות, הרצון שלהן למצוא את הדרך והחששות מפני העתיד. למעשה, הרומן המשמעותי ביותר בסרט שייך לעלילה הצדדית של איימי השמנה – ומתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שבו החברה השמנה (בהנחה שיש בכלל חברה שמנה) זוכה להיות מחוזרת ונאהבת? למעשה, כל הגברים בסרט הם שוליים ולרוב נועדו רק כדי לקשט את העלילה המרכזית – ממש כפי שנשים עושות בדרך כלל בסרטים.

 

אל תטעו, הסרט רחוק מלהיות חף מטעויות, וגם היה אפשר לקחת את הגירל פאוור שלו צעד אחד קדימה (למה, למשל, רק איימי השמנה מפליצה? אמנם זה צעד משמעותי מבנות שלא מפליצות בכלל, כמו בסרטים שהראו לנו עד היום, אבל אולי לשם שינוי, יהיה נחמד להראות שגם לרזות יכולים להיות גזים), אבל יחסית לשאר הסרטים והסדרות שהבנות שלנו (והוא בהחלט פונה אליהן) רואות וגדלות עליהם, אין ספק שמדובר בשיפור משמעותי, שמציג עבורן מודלים אחרים לנשיות – כאלו שאפשר להזדהות איתם, וכאלו שלא מעודדים אותן לחכות לנסיך החלומות ובינתיים לחלום על היום שבו הן יתעוררו עם בלונד ועם גזרת ברבי.

 

אז אומנם "פיץ' פרפקט 2" הוא לא סרט מושלם, אבל בכל זאת כדאי שיהיו עוד כמוהו – מעין צוואה שכזו, אותה שולחות יוצרות בגילאי ה30-40 לדור הצעיר יותר של הנשים, על מנת שלהן יהיה קצת יותר קל להיות הן עצמן, וקצת יותר כוחות להילחם אל מול אלו שמנסים להכתיב להן מי הן צריכות להיות כשהן יהיו גדולות.    

תגובות (0)
הוסף תגובה