אני אמא עם ילדה קטנה בוכה

זה מתחיל כבר בשלב ההיריון – זרים גמורים נוגעים לך בבטן ומרגישים שעצם זה שאת בהריון זה הסכמה שקטה לשיחה. לעיתים זה נחמד כי זה מלווה בחיוכים מאוזן לאוזן – אנשים אוהבים נשים בהריון. אבל לפעמים, לנשים מסוימות, זה לא מתאים. במיוחד כשממליצים לך: "אני מקווה שאת לא שותה קפה, לא שותה מוגז ולא ישנה על צד שמאל, זה מאד מזיק לעובר".

לי אישית לא הפריעה ההתעניינות הזו כשהייתי בהריון. מצאתי סיבה לחלוק את ההתרגשות עם אדם נרגש אחר וזה היה נחמד. אך כאשר היא המשיכה גם לאחר הלידה, זה כבר הרגיש לי ופחות במקום.

 

 

מי מאתנו, האימהות, לא מכירה את זה שלאחר שסיימה להאכיל את הגוזל והיא יוצאת אתו מהבית ולא משנה אם הוא בוכה או לא, ברגע שיש איזו תנועה בעגלה, איזו שכנה, או עוברת אורח, צצה וקובעת "הוא רעב". או – בדיוק הגוזל ישן שנת ישרים במשך שעתיים וברגע שהוא טיפה מצייץ, מישהי זרה בגינה מחליטה: "הוא עייף".

זה ממשיך בהערות כמו "קר לו/ חם לו/ לבוש מדי/ לבוש פחות מדי/ לא מוציאים בחום (או קור) הזה/ הוא רעב/ הוא אוכל יותר מדי/ הוא כל הזמן על הידיים/ הוא פחות מדי על הידיים/ תורידי את הגרביים/תגרבי לו גרביים". לעיתים נדמה כי בכל מקום – לכל אחד יש דעה מה את צריכה לעשות.

 

 

יש נטייה בארצנו החמה והחברותית להתערב ולהעיר בלי לוודא שהצד השני מעוניין בהערה או בעצה. אני מוצאת את עצמי בסיטואציות בהן הילדה שקטה נהנית ומשחקת ועדיין אומרים לי – תרימי, תרדימי, תחליפי, תאכילי. ואם היא בוכה ואני בדיוק בדרך למצוא פינה שקטה להניק, מוצפת בגל של עצות. מתיש…. 

 

כמובן שזהו האופי הישראלי – חם אוהב מתעניין וקם באוטובוס לנשים בהריון. אבל סלחו לי, יש הבדל דק מאד בין אכפתיות ועזרה לבין כניסה למרחב האישי. אנחנו לא מסתובבים ואומרים לכל אחד ברחוב מה דעתנו על ההתנהגות שלו או על התנהגות ילדיו. אתם לא מהמשפחה שלי? לא מהחברים שלי? לא ביקשתי עזרה? אז בבקשה, תחסכו ממני את העצות ה"טובות".

 

גם אני מחזיקה את עצמי כאשר אני רואה, ביום חם במיוחד תינוק ששמו לו גרביים אבל לא עולה על דעתי להעיר לאמא. זה לא מקומי ויש לה כנראה שיקולים אחרים ממני. וזה בסדר. זה בסדר שלכל אחד יש דעה משלו – אבל לא צריך תמיד להיות צודק ולהישמע, אפשר לשחרר את הדחף הזה להעיר.

 

 

את הסרטונים שלי ( שנמצאים בערוץ היוטיוב TAPESHET  ) אני כותבת בעיקר כדי שנשים שחוות את הדברים הללו ואחרים, לא תרגשנה לבד ולצחוק על עצמנו קצת זה לא מזיק.

הכי חשוב – קחו הכול בהומור. החיים יפים וגם מצחיקים.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה