אל תסמכו על האינטרנט, דברו איתם

גיל ההתבגרות הוא תקופה מבלבלת מאוד. הגוף "משתגע", ההורמונים משתוללים, וכל החוויה נראית עצומה ומפחידה, הרבה יותר ממה שהיא באמת. בעבר, לא היה נהוג לדבר על הנושאים האלה ולא תמיד היה את מי לשאול. מה שהיינו עושים היה "לחכות עד שזה יעבור לבד". היום, לשמחתנו, יש את מי לשאול, יש פתיחות יותר גדולה, ויש מודעות לצורך לדבר ולשתף.

 

מצד שני – פעמים רבות, נערות ונערים מעדיפים לפנות דווקא לאינטרנט כדי לקבל מידע והסבר. המידע שם זמין, זה אולי הרבה פחות מביך לשבת מול המסך מאשר לדבר פנים אל פנים עם אדם מבוגר, אבל פה טמונה הבעיה:  בצד השני של המסך לא יושב אדם מבוגר, אובייקטיבי, שיודע לסנן את האינפורמציה ולהשאיר רק את מה שמתאים. לא יושב שם אדם שיכול להניח יד על הכתף, להרגיע, לשים דברים בפרופורציות או לתת הכוונה.

 

המידע באינטרנט – לעתים טועה ומטעה

הנוער היום מוצף במידע. החל ממידע מכוון-מטרה ששתול בפרסומות לגבי מה לאכול, למשל, איך להתלבש, מה לעשות במקרה של כאבי ראש, דרך מידע כללי על כל מיני תופעות (ויקיפדיה, למשל), ועד פורומים וצ'אטים בנושאים שונים כמו אמצעי מניעה, תכשירים ושיטות לטיפול באקנה וכד'.

 

ההצפה הזו עלולה לבלבל ולגרום לחרדות מיותרות וללחץ. אפילו אינפורמציה נקודתית עלולה להטעות אם היא לא מתאימה בדיוק לבעיה שעבורה מחפשים פיתרון, בעיקר אם גולשים במקומות שהמידע שם לא בדוק ולא אמין.

 

יש לי הרבה דוגמאות, למשל, נער מתבגר שחווה קוצר נשימה והזעה כתגובה ללחץ לפני מבחן, מחפש באינטרנט לפי התסמינים, ועלול להגיע לתוצאות של התקף לב או מחלות שונות ולהיכנס ללחץ מיותר. מתבגרת אחרת יכולה לחוות כאבי ראש מתמשכים, אולי גם כתגובה לסטרס. היא מחפשת באינטרנט, ועלולה להגיע, לא עלינו, למידע על גידול בראש.

 

אין ספק. כמו בכל תחום "צריך שניים לטנגו". חשוב שהמתבגרים יהיו מספיק יוזמים ולא ביישנים כדי לבוא לשאול, וכדאי שהמבוגר שמולם יהיו סובלני, פתוח ולא שיפוטי.

מניסיוני, הן כרוקחת והן כאמא, אני מוצא שלנערות יותר קל להיפתח ולדבר, גם איתנו, אנשי המקצוע וההורים. אנחנו רק צריכים ליצור את התנאים המתאימים, והשיחה יכולה לקלוח בקלות. עם שאלות מנחות וסבלנות, אפשר להגיע לפיתרון ומתן כלים להתמודדות. עם נערים, לעתים, זה קצת יותר מאתגר. הם לא תמיד יודעים מה לשאול, הם נוטים להתקמצן במתן פרטים, אבל מאוד מאוד רוצים וצריכים את העצה וההכוונה. אנחנו נתקלים בלא מעט נערות ונערים שמהססים בהתחלה, אבל בסופו של דבר, עם מעט עידוד, מצליחים להסביר ולהתייעץ.

 

שכחו מהאינטרנט, דברו איתם

כמבוגרים, אין מנוס אלא להיות "המבוגרים האחראיים" וליזום שיחות עם הילדים שלנו. זה לא תמיד כל כך פשוט וקולח. להיפך,  לא פעם אנחנו נתקלים בדלתות נטרקות, בגלגול עיניים כלפי מעלה, במבט של "אני יודע לבד", או סתם בהסמקה נוראית.

 

אפשר למצוא את הרגע המתאים, לדובב לשיחה, לשתף מהניסיון שלנו (כן כן, גם אנחנו היינו פעם בגיל הזה, וזוכרים כמה הוא לא פשוט), לדבר בגובה העיניים בלי טיפת שיפוטיות, ואם זה לא הולך-לא לוותר. אל תיעלבו או תיפגעו, אלא פנו את המקום למישהו אחר שאולי יתאים יותר. זה יכול להיות מבוגר אחר שהילד שלנו מרגיש נוח איתו (מורה, מדריך בתנועה, קרוב משפחה), או איש מקצוע (רופא, רוקח, אחות בקופת חולים). אפשר ורצוי לעודד את הילד שלנו לפנות לאותו גורם, ולאפשר לו לשוחח איתו בדיסקרטיות. כן, פשוט לעזוב את החדר, לא להקשיב לטלפון, ולא ללחוץ ולשאול "נו מה הוא אמר?".

 

טיפ חשוב לכם ולילדים שלכם: כדאי לעודד את הילדים להרגיש נוח עם מי שהם מדברים.למשל, אם הם מגיעים לדלפק ויש שם רוקח, והנערה, למשל, מעדיפה לדבר עם רוקחת, לא להתבייש ולבקש לדבר עם אישה. אם אין רוקחת באותו רגע – אפשר ורצוי לחזור יותר מאוחר, או להשאיר מספר טלפון ולבקש שהרוקחת תתקשר.

 

בסופו של דבר, הילדים הם העתיד שלנו, ואנחנו פה בשבילם.

————————————————————————

אפרת קלמן תשתתף בכנס "יוצאות מהשורות: נערות ונשים מעוררות השראה" של און לייף ועיריית בת ים, בשיתוף סופר-פארם יאנג, שיתקיים ב.11.6.2015ה באודיטוריום העירוני.

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה