אל על מתעקשת לשמור על דמות הדיילת היפה והשותקת

לפני כמה חודשים כולנו היינו באטרף על שוקולד, כשטיסה לוורנה הפכה לשיחת היום והצליחה לשבור את הרשת ואת הפריים טיים. הדייל המסכן שנאלץ לקבל איומים בגלל שוקולד אפילו הוזמן להתארח במערכון של "ארץ נהדרת", ובכל מקום דיברו עד כמה קשים הם חיו של הדייל.

 

עוד באון לייף: 

 

כן, מאוד קשה להיות דייל. כמעט קשה כמו להיות דיילת. הרי דיילת גם צריכה להתמודד עם הישראליות התובענית, להגיש מספיק מהר את הארוחות המחוממות, למכור שוקולדים ולהישאר עם חיוך ונטולת בחילות בזמן כיסי אוויר. אבל בנוסף, היא צריכה לשמור על האיפור רענן, על אודם יציב, על הליכה נשית כיאה למי שלובשת חצאית קצרה וצמודה ועל יציבה נכונה גם על עקבים. באל על, אגב, מכנים את כל זה "הופעה ייצוגית".

 

אם לרגע חשבתם שב-2015 באל על כבר ידעו לשחרר מעט את ההגדרות הנוקשות של "הופעה ייצוגית", הרי שלאחרונה הוחלט להאריך את משך שהותן של הדיילות על עקבים, ובמקום להחליף לנעליים שטוחות החל מרגע העלייה המטוס (אתם יודעים, כדי לעזור לאנשים לשבת, לעבור בקלות יותר בין המעברים, להרים תיקים ושאר דברים שבקלות היו יכולים להיכנס תחת הקטגוריה של "ספורט אתגרי"), כעת הן יצטרכו להישאר על עקבים עד לסיום העלאת הנוסעים למטוס. עניין שבארץ יכול להמשך זמן לא מבוטל.

 

כשהחלו להישמע תלונות על הנוהל החדש מצד הדיילות, יהודית גריסרו, סמנכ?ל השירות והלקוחות, מסרה כי "החברה מעדכנת את נהלי השירות ובמסגרת זו הוחלט כי צוות הדיילות ינעלו נעליים ייצוגיות גם בעת קבלת הלקוחות לטיסה. מיד לאחר שלב ההושבה ובמהלך הטיסה כולה, הפעילות היא בנעלי עבודה. יודגש כי פרקטיקה זו מקובלת בענף התעופה בעולם".

 

מהתגובה הזו אפשר להגיע לשלוש מסקנות מתבקשות:

1. נעלי בובה או כל נעליים שטוחות אחרות הן כנראה לא מספיק ייצוגיות. לעומת זאת, נעלי עקב, שנועדו בראש ובראשונה לשנות את כל המבנה האנטומי של האישה על מנת לגרום לרגליה להראות ארוכות וצרות יותר ולישבנה להראות בולט ועגול יותר – הן הן מייצגות את אל על, ואי לכך את ישראל, בצורה הטובה ביותר.

 

2. המראה הייצוגי שלנו נמצא בפיגור לעומת העולם, ולכן במקום קודם כל להחליט שגברים לא יורידו חולצות כחמישה קילומטרים לפני שהם מגיעים אל הים, או שיפסיקו להגיע לעבודה בטי-שירט סיום מסלול, ובמקום שפשוט נתחיל לקבל את העובדה שישראל היא חמה ויומיומית – לטוב ולרע – אנחנו נילחם בתופעה במקום הכי פחות בולט, ניכר לעין ומפריע – הנעליים של הדיילות.

 

3. הדיילות של קטאר צריכות להיות מכוסות לגמרי, הדיילות של בריטיש אירווייז צריכות ללכת עם כובעי כומתה מגוחכים נוסח ההוא שנינט לבשה ליומולדת של יהודה לוי – האם גם אלו פרקטיקות מקובלות בענף התעופה בעולם שבקרוב נאמץ אצלנו? סביר להניח שלא, הרי הפרקטיקות האלו לא מספיק סקסיות. כלומר, אנחנו מאמצים רק פרקטיקות שנראות לנו, שאין להם שום קשר להלך הרוח הישראלי או העולמי.

 

ייצוגיות מספיק? תמונה: Shutterstock
 

כמו ששמתם לב, אם הדיילים של "אל על" נמצאים בתחתית, הדיילות של אל על הן הרצפה שעליה התחתית מונחת. כמעט כולנו חלמנו להיות דיילות כשנהיה גדולות, אבל אז הבנו את המחיר של העבודה הזו, שלא מסתכם רק בג'ט לג תמידי ובכאבי אוזניים, אלא גם בנוסעים שבטוחים שבכסף של הטיסה הם גם קנו דיילת שירות פרטית למשך כמה שעות. ומילא הנוסעים, ההחלטה הזו של אל על מבהירה שהיא הראשונה לחשוב שהדיילות שלהן נועדו כדי לעשות סוג של בייביסיטר לנוסעים הגברים, ולגרום להם – כמאמר הסלוגן – להרגיש בבית. כלומר, בבית שהם מפנטזים להיות בו.

 

איכשהו נראה שבעוד שהעולם מתחיל להקדם אל עבר התנהגות שוויונית יותר (גם אם בצעדים קטנים) כאילו הוא עצמו עומד על עקבי 15 ס"מ, באל על עושים הכל על מנת לשמר את דמותה המיתולוגית של הדיילת משנות החמישים והשישים, ימים בהם לצאת עם דיילת היה נחשב סמל סטטוס ופוליטיקאים היו רשאים לנצל את המרחב האווירי כדי להשתחרר, או לכל הפחות לתת צ'פחה "אבהית" בטוסיק.

 

במקום להבין שלאף אף אחד לא אכפת אילו נעליים נועלות הדיילות ומה עובי האייליינר שלהן, אנשי "אל על" בוחרים להזכיר לדיילות מה הם עצמם חושבים שהתפקיד האמתי שלהן – לחייך תמיד ולהיות יפות, ולסמל לגברים את הקשר האולטימטיבי עם צעירה, יפה שבגלל העבודה לא יכולה להיקשר לאף אחד ולכן לא מחפשת מחויבות. ואם זה מה ש"אל על" חושבת על העובדות שלה, מדוע היא כל כך מתפלאת שהיחס הזה חוזר מצד הנוסעים?

 

זה נחמד ש"אל על" מעוניינת לשפר את עצמה וליישר קו עם חברות תעופה אחרות בעולם, אבל אולי אפשר להתחיל, נניח, םם הורדת מחירים, שיפור המנות, זירוז התורים ועוד כמה דברים קטנים שעשויים לגרום לנו לשמור אמונים לחברת התעופה הישראלית, במקום למרר את החיים לאלו שגם ככה נמצאות בתחתית הסולם. 

תגובות (0)
הוסף תגובה