רשתות האופנה הזולות פוגעות בכולנו

במבט ראשון, אפשר היה אולי לברך על המהפכה שעשו רשתות הלואו קוסט הבינלאומיות שהגיעו ארצה לפני מספר שנים. H&M היתה הסנונית הראשונה שבישרה כביכול על המהפכה הצרכנית, זו המספקת בגדים ואביזרי אופנה מכל הבא ליד במחירים זולים יותר ממה שהורגלנו עד אז. נדמה היה שסוף סוף אין עוד צורך להמתין לטיסה הבאה שלנו לחו"ל, זו שהיתה גורמת לנו לעוט במהרה על סניף הרשת המקומית. אחר כך נכנסה גם ענקית האופנה האמריקאית פוראבר 21, שהבטיחה את מה שאחותה השוודית הבטיחה לקהל לקוחותיה הנאמנים, אלא עם התוויה צעירה ועדכנית יותר. גם כאן, על הנייר: טוטאל לוק מלא לנערות ונשים צעירות במגוון רחב. אלא שהכל כמובן, על הנייר.

 

עוד באון לייף: 

 

H&M ממותגת כרשת לכל המשפחה, אלא שלמרות החנויות העצומות, בשורה התחתונה נשים מעל גיל מסוים, או לחילופין מעל מידה סטנדרטית לחלוטין (בואו נאמר 42), לא ממש יכולות להרכיב מלתחה כיפית, מבלי להתבאס בתא המדידה. קו המידות הגדולות של הרשת נמצא בחלקו בחנויות, אך מוגבל לדגמים מסוימים, ומרבית הדגמים קצרים מדי או חשופים מדי. בשורה התחתונה, כשאישה ממוצעת בת ארבעים תחפש, נניח, בגד חגיגי לאירוע, סביר להניח שהיא לא תמצא שם את מבוקשה. כמי שהעבירה תקופה די ארוכה מחייה מעבר לים, אני יכולה לומר שזה לא בדיוק מה שקורה בסניפי הרשת האירופאים. אולי כי שם כשמסתכלים על קהל יעד ונתח שוק רווחי, מביטים על התמונה כולה.

 

בואו נסתכל רגע על מה שקורה בפוראבר 21, עזבו נשים שהרשת לא מכוונת אליהן בכלל, אלא קחו נערות ובחורות צעירות במידה שהיא קצת מעל לממוצע. באחד משיטוטי בסניף עזריאלי, תיכוניסטית שנראתה נהדר אך חיפשה מידה 40 אמרה לי שזה מתסכל להרגיש מחוץ למשחק. גם להם יש, כמובן, ליין של מידות גדולות יותר, אבל לארץ הוא לא מגיע, כי לטענתם זה לא רווחי.

 

 

כניסתה של רשת אופנת הלואו קוסט החדשה URBANICA, שמנסה לייבא ארצה את מתכונתו המנצחת של הלהיט שכל הישראליות מתלהבות ממנו – הלוא היא רשת PRIMARK האנגלית – גרמה לנו להניח בצד את ההתלהבות חסרת המעצורים של "יש! פרימרק בארץ", ולבדוק האם שוב מנסים למכור לנו אשליה מאכזבת המתאימה לקהל יעד מאוד מצומצם. על פניו, המודל של URBANICA  זהה למודל העסקי של אחותה האנגלית: להראות טוב, במחיר זול. כל מי שכף רגלה דרכה בפרימרק לא יכולה להפסיק ולקשקש עד כמה התיק המדהים הזה היה זול, ולספר על המעיל שהיה לקנייה הטובה ביותר. ב- URBANICA, לעומת זאת, זה שוב נראה כמו עוד רשת המונית לביגוד לצעירות בלבד. ג'ינס ב- 35 שקלים זה נהדר, אולי לבתך בת ה 14.

 

אני זוכרת את עצמי בשנות התשעים, כנערה שמסתובבת עם חמישים שקל ביד ומחפשת לבזבז אותם על בגדים זולים, בסופו של דבר את מבוקשי מצאתי רק בשוק ובחנויות יד שנייה. אני יכולה להבין את האפשרויות שהייצור ההמוני הזול והלא ממש איכותי מעניק לצעירות ומדוע הוא גורם להן לנהור בהמוניהן, ולעטות על גופן מייד אין צ'יינה. אלא שאני מביטה בזהירות על המהפכה האופנתית הזו לכאורה, וחושבת מה זה עושה לנו בטווח הרחוק. הרי כבר נאמר לא פעם שרשתות האופנה הזולות, תרבות המייד אין צ'יינה, מחסלת כאן ללא רחמים את התעשייה המקומית הכל כך מבורכת. תוצאת הלוואי מכך היא שלאישה מעל גיל 25, רזה או מלאה, המחפשת מלתחה ייחודית, איכותית, מעניינת ולא טונות של פוליאסטר גולמי, הולכות ומצטמצמות האפשרויות.

 

בסופו של דבר, החלום שרשתות הלואו קוסט יעשו פה את מהפכת קופיקס ויגרמו לירידת מחירים, התפוצץ לנו מול הפנים. התחרות הבינלאומיות לא באמת מעודדות את המתחרות הישראליות להוריד מחירים, אולי כי גם הן כבר מבינות שתחרות אין כאן. אז מה יש כאן? ענף קורס של תעשייה מקומית, שעוד שנה שנתיים עלול לא להיות כאן יותר.  

תגובות (0)
הוסף תגובה