כינים נגד הורים: סיבוב אחרון

אני מתגרדת כבר שעה. מהרגע שהתחלתי לכתוב את הטור הזה אני מפסיקה מדי כמה דקות כדי לגרד את הראש ולא כאקט של מחשבה. אני מניחה שזו תגובה פבלובית לכל מי ששומע את המילה "כינים", עובר ליד מדף התכשירים לטיפול בכינים בבית המרקחת או קורא לילדים שלו את "הכינה נחמה" הנפלא. 
 
עוד באון לייף: 
 
 
אבל הרומן שלי עם הכינים לא התחיל ברגע שבכור צאצאיי חזר מהגן ובראשו, בין ערמת התלתלים הג'ינג'יים, הסתובב גן חיות שלם. הרומן שלי התחיל כשאני עצמי חזרתי מהגן עם ערמת כינים בשיער. השיער שלי היה דק וארוך ובצבע זהוב, כמו שדה של חיטה בשלהי הקיץ. "צרות צרורות", זעקה אמא וסיננה קללה עסיסית על החיה הטיפוסית של הלבנט – להלן הכינה. במולדביה, ארץ מוצאי, כינים זה משהו שיש לילדים ממש ממש מוזנחים, ואילו פה, בלבנט, כינים יש… ובכן, לכולם. זה כמו חיית מחמד: חתול, כלב, אוגר, כינה. אמא נהגה לפרוס סדין לבן, להושיב אותי על הרצפה ולסרק אותי במסרק מתכת צפוף ודוקרני. בהמשך מרחו לי על הראש נפט או בנזין, ורק היה חסר שיפוד וגפרור כדי להפוך אותי לאתר פיקניק מקומי. ואמא? קיללה כמו מלח ברוסית מדוברת. אם הבנזין והסירוק לא יבריחו את הכינים, הקללות בטוח לא יזיקו. 
 
 
 
כשגדלתי היו כמה שנים של שקט מצד הכינים. שמרנו על הפרדה ברורה והן לא ביקרו בראש שלי, בעיקר כי לא הזדמנה להן ההזדמנות. הן היו עסוקות בראשים של ילדים זבי חוטם ואני הייתי עסוקה בלהתחמק מילדים זבי חוטם עד כמה שאפשר. הקאמבק היה רק עניין של זמן וברגע שנולדו לי הילדים הבנתי שכינים זה חלק מחוויית ההורות. מדי כמה שבועות שולחת הגננת/המורה מייל עם הכותרת "הכינה נחמה שוב מבקרת אצלנו", וכל ההורים מתבקשים לערוך טיפול מקיף ועמוק למיגור מכת מצרים. זה ברור שרוב ההורים מיד עושים delete למייל ומתעלמים. גם כשהילד או הילדה מגרדים את הראש בעצבנות הם מתעלמים וחושבים "שטויות, זה יעבור. לכולם יש כינים". יש הורים שאפילו מרגיעים את עצמם ש"בטח כשנבלה בבריכה ובים הכלור או המלח כבר יהרגו את כל הכינים". 
 
תמונה: Shutterstock
 
 
לפני שבועיים לא עזרו ההדחקות, והצאצא התגרד בחוזקה, ממש גירף את הקרקפת בציפורניים. לא היה מנוס ובדקתי את ראשו. נו, נו, היה שם ג'ונגל שלם של כינים תוססות.
לא היתה ברירה אלא לטפל לפני שיגיע המייל מהמורה או ההודעה בוואטסאפ המשותף.
 
רכשתי שורה של תכשירים, גם טבעיים וגם לא, שלפתי מסרק צפוף והתחלתי בטיפול המחץ. הצאצא התלונן על הריח, קיטר שהוא כבר רוצה לצאת מהמקלחת והבטיח שאין כבר כינים. לא עזר לו כלום ואני המשכתי בטיפול תוך שאני מסננת קללות עסיסיות. את הטיפול סיימנו עם טפטוף שמן רוזמרין בעורף ומאחורי האוזניים. הצאצא צרח שזה מסריח ונאלצתי לשחד אותו בכמה חבילות קלפים של ליגת האלופות ולקינוח הבטחתי גם קלפים של אימוג'י (אל תשאלו, מתברר שזה הלהיט של הקיץ הנוכחי כי באמת לא הספיקו לנו הזיבלונים, האנגרי בירדס, הגומי-לום ושאר להיטי הקיץ המרוששים). מכל החוויה הזו למדתי שני דברים הכרחיים: כינים אפשר לחסל ואימהות תמיד צודקות. 
קיץ נקי מחיות קרקפת לכולנו!
 
כולם מוזמנים לזבנג דיי של סופר-פארם ומותג לייף, ב-24.6.2015, יום בו כל ההורים יעשו טיפול כינים יחד כדי לעודד הורים לפעול בשיתוף , בו זמנית ובאופן גלוי, על מנת למנוע הידבקות של ילדים ולטפל בתופעה. 
.
תגובות (0)
הוסף תגובה