מערכת יחסים צמודה עם מאמן הכושר האישי שלי

תחילת שבוע חדש. 
חושבת על הדו"ח שאצטרך להגיש למאמן הכושר האישי שלי, ובו פירוט השחיתויות בהן חטאתי בסוף השבוע האחרון, ומתחילה להרגיש את העקצוצים בקצות האצבעות ברגליים.

בשבועיים האחרונים, אני מנהלת מערכת יחסים צמודה וטובה עם מאמן כושר חדש.
חברה הכירה בינינו, 'לא תצטערי', היא הבטיחה וקרצה.

נפגשנו אצלי בסלון, אמר שהוא מוכן להתחייב, אני קצת פחות, אבל משהו בקסם הזה שלו משך אותי.

תוך כמה דקות הוא כבר פרס בפניי את התוכנית שלו:
אני אחראית לקפה, הוא אחראי לכושר.
'ואם את מכינה קפה טוב', הוא הצהיר בדרמטיות, 'מחר אני מכיר אותך להורים'.
למחרת ב-6:30 בבוקר, חיכיתי לו בדלת מוכנה, טייץ, נעלי ספורט, וקפה טורקי עלית בכוסות קטנות.
'דברים טובים מגיעים באריזות קטנות', הוא חייך, תפס את הכוס ביד, הרים 'לחיים' ויצאנו לדרך.

בנינו יחד תוכנית אימונים שמתאימה בדיוק לאורח החיים שלי, לנתונים שלי, לפרופיל שלי.
אני הבטחתי להתחייב לתהליך, הוא מצידו הבטיח להיות זמין בשבילי מתי שרק ארצה.

 


'רגע', שאלתי אותו, 'למה נחוץ הקפה הטורקי לפני האימון? סיבה בשבילך להזמין אותי לדרינק?'
הוא צחק והסביר לי, 'צריכת  קפאין כשעה לפני האימון, תורמת להעלאת הסיבולת, באימון!'

הקשבתי לו, מי אני שאתווכח איתו?
חתיך הורס, בנוי לתלפיות, חכם בטירוף, זמין 24/7 ושותה קפה טורקי עלית.
אני חוששת שאני הולכת להתאהב, ומהר.

להתאהב במאמן כושר וירטואלי זה כיף, שתדעו, כי גם בזמנים הכי קשים, אני תמיד אצא צודקת.
אין תלונות.

אחרי הזנת הנתונים בפרופיל באפליקציית ZUZU, שתינו שוב כוס קפה טורקי, תמונה לאינסטגרם (ברור!) –
ויצאנו לדרך.

אני זוכרת את הרגעים הראשונים של הריצה, כמה שנאתי את עצמי באותם רגעים, זוכרת גם את הרגעים שלאחריהם, שהפכו, הפלא ופלא, לקלים יותר, זוכרת גם את האדרנלין שהתחיל להתפשט בגוף, שסחף אותי איתו קדימה, את העליות ביישוב שהיו קשות, שדרשו ממני אקסטרה מאמץ, אבל גם את הירידות, שגרמו לי להרגיש כאילו אני איזו ספורטאית מצטיינת בצילומי פרסומת, ככה, עם השיער מתנפנף ברוח והפנים מבריקות מזיעה ומאמץ, את הרגע בו עשיתי הפסקה ושתיתי מים שקיררו לי את הגוף, איזנו אותו לטמפרטורה נכונה.

 

מי היה מאמין, שאני, שרית אשואל, מלכת הדחיינות והעצלות, תתעורר בשעה כל-כך מוקדמת לטובת כושר!

בשלב שאחרי, עברתי למתקני הכושר והמתיחה, זוכרת את הרגע בו הצלחתי לבצע את משימות המתח, את הסיפוק האדיר שהרגשתי אחרי שעמדתי ביעד שהצבתי לעצמי, בתחושה הנפלאה שהתפשטה בגוף, בידיעה הזאת שהכל תלוי רק בי, מספיק רק לרצות, באמת, ואם להשתמש באם כל הקלישאות, בשבילי, גם השמים הם לא גבול. כיף אדיר.

אחרי האימון, התיישבתי עם המאמן הוירטואלי שלי, איך לא, לקפה נוסף.
דברנו על האימון שלי, על איך אני מרגישה, שינויים וקשיים שחשתי, שיחת 'יחסינו לאן' קלאסית.  

איכשהו, למרות הפחד שלי ממחויבות, הרגשתי שיש פה משהו אחר, שונה.
הבנתי שהפחד הזה שלנו, מספורט, כושר, אימונים, כל המילים הגדולות והמחייבות האלה, שמתקשרות לנו בד"כ רק לאנשים עם אקסטרה זמן או כאלה שנולדו עם הגוף המתאים, נובע בסה"כ, מחוסר אמונה עצמית.

ידעתי שברגע שאתחייב לתהליך, ברגע שבו אדע שיש לי אפשרות לקבל משוב מיידי, לקבל התראות על האימון הבא, ברגע שלמעשה אתחיל לראות תוצאות, לא יהיה מי שיעצור אותי.

תלמדו ממני, מחויבות אמיתית מתחילה ברצון אמיתי לשינוי. 
בינינו, תירוצים זה הדבר הכי קל בעולם, אבל אני לא מכירה דבר שקפה טוב וקצת רצון לא יכולים לפתור.

שבוע נפלא!

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה