יעל גולדמן על אמהות, פרגון וייסורי מצפון

באמצע הראיון יעל גולדמן מפסיקה פתאום את שטף-הדיבור, ושואלת: "רגע, מאיזה עיתון את"? אני מספרת לה על onlifeוהיא מתנצלת: "אני פשוט כל-כך מטושטשת שקלטתי שאני אפילו לא יודעת עם מי אני מדברת". יהיה זה רגע בודד שבו תפגין גולדמן סממן כלשהו של עייפות מן היומיום הכמעט-בלתי-אפשרי שלה. פרט לכך, גם במפגש פנים מול פנים, היא משדרת את אותן תכונות שקורנות ממנה גם על המסך: נינוחות, שלווה, שלמות-עצמית.

הנינוחות הזו מלווה אותה גם כשהיא עומדת מול עשרות עיתונאים ומתבקשת לחלוק את ניסיונה בהשקת מוצר חדש של 'פמפרס'. היא מספרת כיצד החיתול החדש שיפר את חייה, ומשתפת באתגרים השונים שצצים בזמן ההחתלה של הבנות. בשלב מסוים היא נושאת עיניים צלולות אל הקהל ובודקת אם למישהו יש שאלות. השאלה "איך את נראית ככה?" נזרקת לאוויר והיא צוחקת ומשפילה מבט. היא מספרת שהיא דווקא במחסור בשעות שינה ומודה על המחמאה. מאוחר יותר תספר שזה תוצר של "לאכול סבבה, לעשות ספורט, ושזה לא כזה מטורף, אפשר להגיע לזה".

אם את סופר-אמא כמו יעל גולדמן, כנראה שזה באמת לא כזה מטורף.

במובנים רבים, יעל גולדמן (36) היא אכן הסופר-אמא האולטימטיבית: היא דוגמנית, שחקנית ופרזנטורית מבוקשת; אמא לשתי בנות: עמנואל (3) ותהילה (1.5); בין לבין היא מטפחת זוגיות מתוקשרת עם בעלה, השחקן אורי פפר (39); וכאמור – נראית כמו שהיא נראית. ואם כל זה לא מספיק, בשנה האחרונה פורסם כי המשפחה הקטנה נסעה כולה יחד לארצות-הברית, כאקט של תמיכה בקריירה ההוליוודית של פפר. אלא בעוד שאימהות רבות יראו זאת כסיוט מתמשך של טיסות ומזוודות, גולדמן תופסת את זה כהרפתקה מרעננת: "בגדול, זו אחלה הרפתקה להיות בחוץ-לארץ, לתמוך אחד בשני", היא אומרת. "הייתה לי הזדמנות, וזה מגניב. עכשיו החיים ממשיכים לפרויקט הבא".

אימהות, פרגון וייסורי מצפון

סופר-וומן או לא, יעל גולדמן אחוזת ייסורי מצפון. כמו אימהות רבות, היא תשתוק כשישאלו אותה אם היא אמא טובה. תתקשה להגיד בפה-מלא "אני אמא נפלאה", ותדרוש מעצמה יותר. "אמהות באה עם ייסורי-מצפון, זה חלק מההורו?ת", היא מסבירה.

למה?

כי את מרגישה שכל דבר שאת עושה יכול להיות יותר טוב. אם את בבית – את חושבת למה אנחנו לא בחוץ? ואם את בחוץ – את חושבת למה אנחנו לא בפעילויות? את כל הזמן רוצה יותר בשביל הילדים שלך וזה בא עם המון ייסורי מצפון.

את אמא טובה?

(שתיקה) בנאדם לא יכול להעיד על עצמו. אבל אני אמא במודעות, משקיעה. אני רוצה להאמין שאני אמא טובה.

למה כל כך קשה לנו להגיד "אני אמא טובה"? למה נפרגן לבן-הזוג ונגיד "הוא אבא טוב", אבל נתקשה להודות שגם אנחנו לא רעות?

כי זה דבר שמאוד קשה לדעת ולהודות בו. זה כמו כל דבר בחיים: גם אם ישאלו אותך על כישרון שיש לך, יהיה לך קשה להגיד "אני מוכשרת". אז אמהו?ת על אחת כמה וכמה, כי אין נכון ולא נכון. אז את מנסה לעשות את הכי טוב שאת יכולה, עם מינימום הנזקים שאפשר.

יהיו פמיניסטיות שיגידו שזה בגלל שמצפים מנשים להיות סופר-וומניות: גם נשות קריירה, גם אימהות מצטיינות – וגם להיראות נפלא תוך כדי. מדובר בדרישות שמאוד קשה למלא, והתוצאה היא רגשות אשמה תמידיים.

נכון, נכון. גם בגלל שהחברה מצפה מאתנו, וגם בגלל שאנחנו בעצמנו רוצות לעשות הכל ולהספיק הכל. גם להיות עם הילד וגם לעשות קריירה. אני מרגישה את זה חזק אם אני צריכה לטוס ולא רואה את הבנות. או אם יש לי יום צילום עד 22:00 בילה. אני רוצה לעשות הכול, להיות כל הדברים האלה.

אז איך את עושה את זה?

מוצאים את האיזון וחיים עם זה בשלום כי אמא מאושרת זה ילד מאושר. זה החוק.

אישה היא אישה וגבר הוא גבר

למרות הלהטוט התובעני בין קריירה לאימהות, נראה שיעל גולדמן מרוצה מהחיים בסך-הכל. כשהיא נשאלת האם היא אוהבת להיות אמא, היא עונה ש"מאוד, למרות שלרגעים זה מאוד מתיש".

מה את אוהבת בזה?

את זה שבסוף זו הגשמה. אני חושבת שאנחנו בנויים לזה, זה הרעיון של אדם: להמשיך את עצמו. זה חלק מההתפתחות האישית שלך.חוץ מזה,שככה את חווה שוב את הילדות שלך.

יש לך מודל לאמהות? חברה טובה? אולי אמא שלך?

אני מנסה לקחת את הדברים שאני אוהבת מכל מיני אנשים. יש לי חברה שיש לה המון הומור ואני מנסה לקחת את זה. אני מסתכלת על מה שאני אוהבת בכל אחת, לומדת ולוקחת.

הזכרנו פמיניזם. את פמיניסטית?

זה פחות מדבר אליי.

למה?

כי אני חושבת שבסוף אישה היא אישה וגבר הוא גבר. בסוף גבר לא יכול להיכנס להריון ולא יכול להניק, ואין מה לעשות. ומכורח הנסיבות האלה אנחנו לא באמת שווים. את מרגישה את זה מאוד חזק אחרי הלידה: גבר לא יכול ללדת במקומך, וגם לא יכול לשבת בבית ולהיניק.

בשוויון זכויות ובשוויון בשכר בין המינים את תומכת?

ברור. הייתי שמחה שנשים יקבלו את אותו השכר כמו גברים, ויותר ישלטו בעולם. אבל יש דברים שבהם אנחנו לא שווים, כמו העניין של הלידה. וזה בסדר, לכל אחד יש את היכולות המדהימות שלו.

הקריירה עדיין חשובה לך?

ברור.

עשית איזשהי פאוזה עם העבודה בגלל האימהות והתמיכה באורי?

לא בדיוק. אני עובדת, פשוט קצת יותר בשלט רחוק. בסוף הכל תחום בזמן והכל תקופות בחיים. עוד רגע התקופה הזו מאחוריי והחיים ממשיכים.

יש איזשהי פסגה מקצועית שעדיין לא כבשת?

יש עוד מלא. החל מלהקים עסק ועד תכנית משלי. יש לי הרבה חלומות, אבל כל דבר בזמן שלו.

תרצי עוד ילדים בעתיד?

כן, כן. שניים זה מעט מדי. תמיד חלמתי על יותר, ואני אשמח לארבעה. אבל פרה פרה. בינתיים גם שניים זה הרבה.