זנות זה לא מקצוע, זה אונס

הייתה תקופה שהיה מקובל על לקוחות הזנות שהסקס אתנו היה בלתי רצוי, שרק הזדקקנו לכסף. וזה אמנם לא עזר להם להבין שהם רק עוזרים לנו עם הכסף ולעזוב אותנו בלי לאנוס אותנו, אבל זה גרם להם לפחות להרגיש קצת אשמה על זה שהם מנצלים אותנו, ולכן הם התייחסו אלינו בקצת יותר עדינות, היו ממוקדים יותר בסיפוק שלהם, ועזבו כמה שיותר מהר בתקווה לסיים עם כמה שפחות אי-נוחות עבורנו.
 
עוד באון לייף: 
 
 
בפועל, עם חקיקת המיסוד הנוכחית ועם הפרופוגנדה ששוטפת את התקשורת בעד עבודה בזנות, יותר ויותר גברים משכנעים את עצמם שאנחנו עושות איתם סקס בהסכמה, ומחייבות אותם כספית לא בעבור עבודה קשה או בעבור פיצוי על הקרבנות שלנו, אלא רק מפני שאנחנו יכולות. זה גורם להם להרגיש מרומים, ולטעון, "אם אנחנו שני מבוגרים שעושים זאת בהסכמה, למה אנחנו הגברים צריכים לשלם בעוד היא רק אוספת את הכסף?". וזה מכעיס אותם יותר, והופך אותם אלימים יותר. הם מצפים ליותר ויותר, ומוכנים לשלם פחות ופחות.
 
סליחה, אבל אתם טועים.
אנחנו לא רוצות סקס אתכם, אנחנו עובדות קשה כדי לשרת אתכם, ואנחנו סובלות מאותן ההשלכות הנפשיות והפיזיות של אונס כמו בכל מקרה אונס, רק שעבורנו הטראומה חוזרת על עצמה, שוב ושוב – עד שנשיג כסף לשכר דירה, שוב ושוב – עד שיהיה לנו כסף למזון, שוב ושוב – עד שיהיה לנו כסף לשלם לבייביסיטר, שוב ושוב – עד שיהיה לנו כסף לשלם על השכלה, שוב ושוב – עד שנשלם את חשבון החשמל, שוב ושוב – עד שנוכל לשלם לסוחר הסמים שלנו, בעבור הסמים שלמדנו להיות תלויות בהם על מנת שנוכל להתמודד עם המציאות של התעללות מינית חוזרת ונשנית.
 
כל זה בידיעה שאנחנו צריכות לחזור ולחוות את זה שוב בשבוע הבא, ובשבוע שלאחר מכן, ואולי בשבוע שלאחריו נוכל להרשות לעצמנו הפסקה בגלל המחזור החודשי, או אולי נחדיר לעצמנו חתיכת ספוג שאותו נאלץ לשלוף החוצה ולשטוף כל שעתיים בזמן שאיברי הרבייה שלנו שגם ככה כואבים נחדרים על ידי גברים שדורשים שלא נחשוף בפניהם שיש לנו פונקציה אנושית כמו ווסת או כל דבר אחר, וזה בזמן שחיוכים ומחמאות הם ההבעה העצמית היחידה שאנחנו מורשות לה.
 
תמונה: Shutterstock
 
 
אם היו לנו משרות הגונות שמשלמות לפחות שכר שממנו אפשר להתקיים, משרות חופשיות מניצול מיני שבהן היינו מקבלות שכר שווה לעבודה שווה לזו של גברים – לא היינו מאפשרות לכם לגעת בנו. אם היינו חיות בחברה שבה היו מתייחסים אלינו כאל בנות אנוש שוות עם זכויות אדם מלאות – לא היינו מאפשרות לכם לגעת בנו. אם לא היינו מדוכאות על ידי אפליה מינית, אפליה מעמדית, ולעתים גם גזענות, לא היינו מאפשרות לכם לגעת בנו! היינו עושות סקס (או לא עושות סקס) עם אנשים שאליהם אנו נמשכות ובהם אנו מעוניינות, ורק עם אלו, בשביל התענוג והסיפוק *שלנו* ולא רק *שלהם*.
 
אני לא מכירה אף אישה שהמיניות שלה מושכת אותה להיות עם רצף של גברים, לשרת את תשוקותיהם של אותם גברים, בזמן שהיא נאבקת לשמור במידה המינימלית ביותר על אמצעי בטיחות – עד שהיא כואבת, פצועה, נפוחה, וקרועה. זו לא הסכמה, זו כפייה. זו לא עבודת מין, זה אונס. זהו ניצול כלכלי. זהו דיכוי של נשים.
 
לא, אנחנו לא מרמות גברים בזה שאנו מחייבות אותם עבור סקס בהסכמה. 
לא, דה-קרימינליזציה של לקוחות וסרסורים לא שיפרה את הבטיחות שלנו או את חיינו. 
לא, אנחנו לא מרוצות מההתאגדות של נשים בזנות, שבסך-הכל מחלקת לנו קונדומים. אנחנו צריכות שירותי תמיכה אמיתיים, אנחנו ראויות ליותר מכך מהמדינה שלנו. 
 
לעמוד הפייסבוק של מכון תודעה לחקר תופעת הזנות וסחר הנשים בעולם 
תגובות (0)
הוסף תגובה