המהפכה האמיתית של הנשים

אל תסתכלו עליי ככה. אני לא מאלה שמשכימה בארבע בבוקר לגמוע 25 ק"מ לפני ארוחת בוקר. אני גם לא מאלה שמצטיידת מדי חודשיים בשעון ריצה חדש. אני, בסך הכל, הצטרפתי לקבוצת ריצה בשכונת מגוריי. 8 נשים, פעמיים בשבוע, כבר חצי שנה. 8 נשים שכולן, פחות או יותר, כמוני. עובדות בין 6-12 שעות ביממה (בעבודה) ועוד 6-12 שעות בבית. עם 2.4 ילדים ועם בן זוג נוכח או נפקד או שגורש או שמעולם לא היה. הציון הממוצע של רובנו בספורט בתעודת הבגרות הוא 7.4. רובנו עם 2-6 קילוגרמים עודפים (לדעתנו) ורובנו תיעבנו ספורט, ועל אחת כמה וכמה – ריצה. אין שום מצב בעולם שלפני שנה הייתם אומרים לי שאני ארוץ, ועוד יותר מק"מ, וגם לא אמות בסוף. אבל זה קרה.

 

נגמרו התירוצים

התחלנו מהוססות, כל אחת והחרדות שלה. כל אחת והתירוץ שהיא הביאה מהבית  – אסטמה, ברכיים דפוקות, ?לא ישנתי בלילה? – שמענו כבר הכל, ויש לנו עוד אלף כאלה. אבל גם אותם, בשלב די ראשוני, השארנו בצד. פעמיים בשבוע מתאספות לשעה וחצי, מזיעות כמו בהמות גסות, ופתאום בסוף האימון מגלות שרצנו מעל ל-4 ק"מ ושהעולם לא מת. אצלנו לא משאירות פצועות בשטח, ומי שקורסת באמצע הספרינט, חוזרות להרים אותה, מורלית ופיזית, כדי שתישאר איתנו. ופתאום אחרי חודשיים אנחנו נפגשות בפארק ביום שאין אימון בכלל. כל אחת עם האייפון שלה והקצב שלה, כל אחת עם ההתמודדות שלי. אני, אגב, לא זזה בלי האפליקציה שלי ("זוזו"). מהיום שהורדתי אותה והתחלתי להתאמן ביחד איתה, זה אשכרה עשה לי סדר. היא גם בנתה לי תכנית אימונים שווה (ומודולרית, זה הכי אהבתי), גם מזכירה לי אימונים, גם לימדה אותי (סוף סוף) מה אפשר וכדאי לעשות עם המתקנים השונים הפזורים ברחבי העיר (והם עובדים, שתדעו. הם לא לנוי). היום, למשל, היא קצת הפתיעה אותי וגילתה לי שאנחנו כבר ב-15 דקות ריצה רצופות + חימום של 3 דקות. נרשם הלם ואושר גדול.

 

 

-כתבה פרסומית-

 

רוצה אימון כושר מוצלח? מה הם 9 הדברים שאת חייבת לעשות לפני אימון? לכתבה המלאה

 

 

כל הפחדים נעלמו

8 נשים שכל אחת באה עם התיק והפחדים שלה. ואחרי חצי שנה – הפחדים האלה נעלמו לגמרי.

 

ע', שהיתה בזוגיות לא ממש מספקת (פרק ב') ופחדה לחתוך כדי לא להצטייר ככשלון מוחלט – נפרדה מבן הזוג לפני חודש. והיא מאושרת. ז' לא מפסיקה להתלונן על כמות העבודה שמפילים עליה והיא שותקת – ולפני שבועיים ניגשה לבוס שלה ואמרה לו שאו שהוא מתחיל לחלק את העבודה בין כל עורכי הדין בצורה שווה – או שיחפש את החברים שלו. הוא חילק, ועוד איך חילק.

 

ש', המבוגרת והמנוסה מבין כולנו, בעלת עסק קטן וחמוד וידוע מאוד בעיר – עשתה סוף סוף את הצעד המתבקש – השיגה שותף ופתחה סניף נוסף. אחרי 10 שנים שהיא מהססת, ומפחדת, ובודקת, ושוקלת, והולכת אחורה, ונרתעת – הפעם היא הפסיקה לפחד ועשתה את זה.

 

וכל זה, תאמינו או לא – קרה בגלל דבר אחד. כולנו ביחד וכל אחת בנפרד עשתה את הלא ייאמן, מבחינתה. אנחנו, שכל חיינו האמנו שספורט זה לא בשבילנו, שריצה למרחקים ארוכים זה לגברים, שאין לנו זמן ואין לנו כוח ושבחיים לא נצליח – הצלחנו ואפילו יותר מזה. זה לא ה-6 או 7 הקילומטרים שאנחנו מצליחות לרוץ היום בלי לאבד ריאה, וזה לא הזיעה וזה לא העובדה שיצאנו ב-8 בערב מהבית.

 

זה כי ניצחנו. ניצחנו את הפחד ואת ההיסוסים ואת החששות ואת הכאב הפיזי ואת העייפות ואת כל מי שצריך אותנו בכל שניה משעות היום, וניצחנו את עצמנו. 

אני לא משווה אפילו את השינוי שגברים עוברים כשהם מתחילים לרוץ – הוא בעיקר מתבטא בירידה במשקל ובקניית אביזרים חדשניים למדידת האגו. אצל נשים – השינוי הוא פיזי בדיוק כמו שהוא מנטלי, לראייתי.

 

אני רואה את הנשים האלה מתרוממות כל שבוע, עוד ועוד, מתחזקות, מתייצבות, נעמדות על שתי הרגליים, תרתי משמע. וזה שחרור האישה האמיתי, וזה כוח שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו יותר.

 

ועכשיו תסלחו לי – האפליקציה שלי צפצפה כי בעוד 20 דקות מתחיל אימון המכשירים שלי בספורטק העירוני. ואף אחד, ואני מדגישה – אף אחד – לא יעצור אותי בדרך לשם.

תגובות (0)
הוסף תגובה