היעלמותו של אברה מנגיסטו: סיפור של קהילה שלמה

הסיפור על אברה מנגיסטו הוא לא סיפור של המשפחה הפרטית שלו בלבד, הסיפור שלו הפך בין רגע לסיפור עדתי, סיפור של קהילה שלמה שחיה בחברה הזאת אבל מרגישה מנוכרת.

 

לפעמים מרגיש לי כי העיתוי על הסרת צו הפרסום הוא לא מקרי, אבל אולי הרגש הוא שמדבר, נדמה כי לפעמים מישהו שם אותנו מאחור ושכח את אברה מנגיסטו שלא אתנו, כאן בגבולות הארץ כבר 10 חודשים. 10 חודשים בהם המשפחה מתבקשת לשתוק ולא לפצות פה, 10 חודשים שהם עוברים בבדידות ללא בנם, 10 חודשים שמוסרים להם מידעים אבל לא מדוייקים, 10 חודשים שדרג צבאי בכיר יודע על היעלמותו ומחליט להסתיר מעיני ציבור שלם.

 

אתם תשמעו על הסיפור הזה עוד הרבה, אבל הוא יעלם לאיטו, כמו גבריאל דוייט ז"ל שככל הנראה נסחף לחופי לבנון, נעלם, מת, והסיפור מת איתו. אף אחד לא טרח לקחת אחריות ולהסביר מה קרה לו. והנה שוב, משפחת מנגיסטו חווה את אותו הסיפור כמעט. אז מישהו יכול להאשים אותי שזה לא סיפור שלי?

 

הסיפורים ותאוריות הקונספירציה צצים בכול שנייה, הרשת גועשת וכולם עכשיו מדברים על אברה מנגיסטו שהפך בן לילה לסיפור של מדינה שלמה. אבל האם מישהו בכלל יודע את האמת מאחורי הסיפור? למה הגיע לעזה? או שמסתירים אותה מאיתנו? ושאלת השאלות: האם בכלל אי פעם נדע את האמת?

 

רק לפני כמה שבועות יצאה קהילה שלמה, קהילת יוצאי אתיופיה, לרחובות על רקע של אפלייה וגזענות. רק לפני כמה שבועות הרגשנו כי אנחנו לא נספרים כחלק מהחברה, כי אנחנו לא חלק ממנה ואף מודרים ממנה. והנה, שוב, אותן התחושות עולות, אותן ההרגשות צפות ואי אפשר להתעלם מהם.

 

אז אני רוצה לומר לכם שהיום כבר אי אפשר לסבן יותר ואי אפשר יותר לספר סיפורים כי קם כאן דור חדש, צעיר יותר שמחכה לתשובות ראויות כי אם הן לא תינתנה אני לא אוכל לדמיין מה יקרה כאן באמת.

תגובות (0)
הוסף תגובה