גם בישראל אלפי נשים לא מורשות לנהוג

סעודיה זה כאן. על אלפי נשים ישראליות נאסר להוציא רישיון נהיגה ולנהוג. על פי הוראת הרבנים כמו הרב ווזנר והרב אברהם יוסף, נשים חרדיות מקהילות רבות אינן מורשות להוציא רישיון נהיגה. כך לדוגמה, רובן של הנשים החרדיות במודיעין עלית, ביתר עלית בני ברק, ושכונות מסוימות בירושלים אינן מחזיקות ברישיון נהיגה. ההנחה הרווחת היא שרק אישה נשואה שקיבלה את אישור בעלה ואישור מהרב, יכולה להוציא רישיון. ברוב המקרים בגלל הנורמה החברתית נשים רבות אפילו לא חושבות על הרעיון ופשוט מפנימות שזה לא מקובל ולא מכובד.
 

מחאת הנשים בסעודיה: תנו לנו

לנהוג!

על אף שזה מנוגד לחוק, הנשים הסעודיות לא מתכוונות לוותר על הזכות לנהוג

לכתבה המלאה

 
יצא לי לאחרונה לשוחח עם אישה חרדית בת 24 אמא ל 2 ילדים קטנים. בכל יום היא נוסעת עם הילדים באוטובוס עד לגנים עם עגלות ותיקים – בגשם ובשמש. כששאלתי "למה שלא תוציאי רישיון נהיגה?” היא ענתה: "בעלי בחיים לא יסכים".
למרות שבמידה ותשאלו את רוב הרבנים הם יגידו שאין איסור הלכתי על כך שנשים תנהגנה ורק מיעוט של רבנים אוסרים על כך לחלוטין. אבל המציאות היא שנשים לא נוהגות אלא אם כן יש מקרה חריג כמו ילד נכה או מגורים בעיר רחוקה מאד והעדר תחבורה. 
 
כשאנו שומעות על נשים במדינות ערב שאסור להן לנהוג, אנחנו מזדעזעות. הנהיגה היא חלק משגרת החיים כפי שאנחנו מכירות אותם ובלעדיה אנחנו הופכות להיות תלותיות באחרים. האיסור על נשים לנהוג מצטייר בעיננו כפגיעה בחופש הפרט וכהגבלה חמורה ואנטי דמוקרטית. והנה גם פה בארץ זה קורה בכל יום.
 
 
אנחנו חושבים שאנחנו חיים במדינה נאורה. אישה (חילונית) יכולה להוציא רישיון בלי בעיה ולנהוג, אבל כאן בערך זה מסתיים. החשיבה המקובלת בחברה היא שנושא הרכב הינו תחום גברי, זה מתחיל בכך שבמרבית המשפחות הגבר הוא הנהג העיקרי ונשים ברובן נוהגות בעיקר כדי לשרת את צרכי הבית, לקניות, לאסוף את הילדים וכו', וכאשר יש נסיעה משפחתית הגבר כמעט תמיד נוהג. ישנה תחושה כאילו הרכב זה עולם של גברים. 
 
כמעט כל הפרסומות בתחום הרכב פונות רק לגברים, ישנן אף פרסומות כמו הפרסומת של "מובילאי" המציגות נשים בצורה שוביניסטית ומלגלגת, ככאלה שלא יודעות לנהוג או לחנות וגורמות לשפשופים לרכב. כאשר גבר ואישה הולכים לקנות רכב, נציגי המכירות תמיד ידברו על הנתונים הטכניים עם הגבר, ואילו עם האישה יתייעצו בעיקר על הצבע וגודל תא המטען. 
נשים רבות לא חשות ביטחון ללכת לבד לטיפול במוסך או לטסט – מחשש שיעבדו עליהן.  
 
סיפרה לי אחת המשתתפות בסדנה בתחזוקת רכב שאני יוזמת על תחושתה: "תמיד כשאני הולכת למוסך אני הולכת בתחושה שהולכים לדפוק אותי, אני מנסה לשאול שאלות שמראות על הבנה, מנסה להיות אסרטיבית ולהבין את התהליך. ותמיד בסופו של דבר משלמת הרבה כסף ואין לי מושג על מה"
 
מכל הדוגמאות עולה מסקנה אחת ברורה: כל תחום הרכב נחשב לעולם של גברים, נשים רבות חשות באי נוחות בכל הקשור לרכב. אם אישה מספרת שהיא יודעת להחליף גלגל היא מקבלת מבטי פליאה, אישה יודעת להחליף גלגל? משהו לא הגיוני? את בטוחה שאת אישה?
 
אז נכון, יש מגזרים שבהם זכויות הנשים נרמסות באופן בוטה ומוחצן ולא נותנים להן את החופש להוציא רישיון נהיגה. בעולם החילוני יש קצת יותר פתיחות, אבל עדיין נשים מודרות  כמעט באופן מלא מהתחום. 
 
אין סיבה שלא נוכל לטפל בעצמנו ברכב, לגשת לבד למוסך, לבדוק שמן, למלא אוויר ולהחליף גלגל. אם המחזה של אישה המטפלת ומבינה בענייני הרכב יהפוך לנפוץ בציבור, אולי כך יתהווה שינוי ביחס לנשים ולא יהיה עוד מזלזל ומקטין בכל הנוגע לרכב. אולי אז חברות כמו "מובילאי" כבר לא ירצו ליצור פרסומות שוביניסטיות כי הם יבינו שהסטריאוטיפ של נשים שלא מבינות ברכב ורק גורמות לו לנזקים כבר עבר מן העולם.
תגובות (0)
הוסף תגובה