למה נשים מצפות שישלמו עליהן בדייט הראשון?

במדינת הרווקים

קליקת הרווקים והרווקות היא אינטנסיבית, רוחשת וגועשת. בתור רווק תל אביבי, אני מוקף ברווקים ורווקות בגילאים שונים שעושים כל שביכולתם כדי לחתום על ?טופס טיולים יוצא? מהרווקות, לברוח מהעולם הזה ואף פעם לא להסתכל לאחור. כיוון שאני יוצא לדייטים עם בני מיני ולא עם בנות המין היפה, השאלה הראשונה שאני נשאל באופן גורף על ידי הסביבה שלי היא "מי משלם?". גם היום, במאה ה-21 החברה שלנו עדיין מתקשה לפצח על מי נופל עול התשלום, בעיקר כשמדובר בשני גברים, שהרי שניהם, כביכול, "המפרנסים" של הבית. נשמעים הרבה קולות מסביבי לכאן ולכאן.

 

עוד באון לייף:

 

מצד אחד אני מוצא את עצמי מרים גבה כשידידה מספרת על הבחור, החמוד אמנם, אך הוא לא שילם בדייט ולכן היא ככל הנראה לא תפגוש בו שוב, ומנגד אני מגיב בפליאה כשחבר טוב מספר שהדייט היה בינוני ולכן החליט במכוון לא הציע לשלם. המהפכה הפמיניסטית בעיצומה – יש לנו מדונה אחת, אובמה אחד ונישואים גאים בלא מעט מדינות מערביות. אנחנו נמצאים בתקופה בה הגבולות מטושטשים וה"תפקידים" של המינים הפכו כבר לתחביבים אופציונליים. דווקא היום מעניין לבדוק את הלך הרוח במדינת הרווקים. מנגד לקולות שכבר התרגלנו לשמוע, יש אסכולה שלמה של גברים שמאסו בתפקיד שהדביקו להם, והם שואלים בעצמם למה לשתף פעולה עם המנהג הזה?

 

הגבר לא שילם על הדייט? כנראה שזה הדייט האחרון שלהם. (צילום: Shutterstock)

 

כבר בהתחלה מכניסים כסף למשוואה 

אלון, בן 29, החליט שהוא מתחלק חצי חצי בדייטים:  אני פשוט לא מבין למה לעשות את זה. אין שום דבר שמניע אותי לשלם על הבחורה. גבר שמשלם בדייט זה בסך הכל עוד טקס חברתי טיפשי שאני לא מצליח להתחבר אליו. כמובן שיש את הקולות הפנימיים האלה שעוברים אצל כל אחד, מי שלא מודה בהם פשוט משקר. קולות של "לצאת גבר" או להשאיר את הדלתות פתוחות לאחר הדייט, אני פשוט בוחר לא להקשיב לקולות האלה?. אלון מאמין שבזוגיות קודם כל צריך להיות חברים טובים ולהכניס כסף למשוואה הזו כסף על ההתחלה זה רעיון גרוע מאוד. ?היא חייבת לי, אני חייב לה, אני אזמין הפעם, היא תזמין מחר. אני נרתע מלארגן את הרגשות שלי על פי מה שכלכלה מעוררת בנו כחברה", אומר אלון.

 

גם יונתן, בן 32, מתוסכל מהמצב הקיים: "לכל תפקיד, גבר ואישה, יש מוסכמות שעל פיהן אנחנו פועלים. שבירה של המוסכמות גורמת לבלבול בין התפקידים. מה נשי ומה גברי? העולם מתקדם לעבר שוויון. כנראה שיש אנשים שמפחדים מזה. במקרה של הדייטים, קשה לנשים להשלים עם הנושא של השוויון, כי הן נפגעות מכך, זה בא על חשבונן".

 

נראה כי יש סתירה בין הפמיניזם המודרני הזועק לשוויון לבין מנהג התשלום עתיק היומין.

"בימים עברו אב הבית שלט בכל הכסף. בשעת בקשת החשבון, כולם ידעו אל מי לשאת מבט כדי לקבל את התמורה. מאז עברו הרבה מים בנהר, אבל לבנות ישראל קל לשמר את התרבות הזאת. זה כיף ונחמד להתרפק על תפקידי הגבר העתיק כשזה נוח, ולהיות פמיניסטית פורצת דרך כשזה לא בא על חשבונך", מוסיף יונתן.

 

צביעות או מורכבות

"האג'נדה הזאת הגיונית בעיניי בתיאוריה. אני לא האישה החלשה שצריכה שישלמו עליה. אני בעד שוויון מגדרי מלא", טוענת רעות, בת 28 מתל אביב. "אני עובדת, יכולה לכלכל את עצמי ולא להיות תלויה באף גבר. עם זאת, בפועל, אני לא מבינה למה זה פסול שגבר ישלם עליי בדייט ראשון. זה גורם לי להרגיש טוב ונותן אור ירוק לכך שהוא בעניין שלי. העובדה שאני מעוניינת שהבחור ישלם עליי בדייט ראשון לא הופכת אותי לפחות פמיניסטית. אם הוא לא ישלם, אני פשוט אתהה האם הוא מעוניין להמשיך לדייט נוסף. אחרי הדייט הראשון אני שותפה מלאה לכל דרינק ודרינק".

 

כאן עולה השאלה – מדוע הגבר צריך ל"אשר" את האישה או לתת לה "אור ירוק"? מי החליט שלא האישה היא זו שצריכה לאשר את הגבר? או שהאישור יכול להיות הדדי? האם על ידי תשלום החשבון הגבר מצהיר על פרישת חסותו עליה, "הרי את מקודשת לי בחשבון זה?". עוד אלמנט משמעותי, הוא יוקר המחיה אשר דוחק את כולנו לפינה, בטח ובטח רווקים צעירים שעדיין לא הגיעו לפסגת הקריירה המקצועית שלהם. דייטים הופכים להיות הוצאה כלכלית לא פשוטה עבור הגברים. 

 

על כך מוסיף יונתן: "רוב הסיכויים שאני והדייט שלי במצב דומה מבחינת גיל, השכלה, שכר ומעמד, כך שעל מלחמת הדורות והצדק אני מעדיף לא לשלם. אני מניח שלא מעט נשים הקוראות שורות אלה אומרות בליבן "איזה קמצן". אז לא, אני לא קמצן. אני בעד שוויון באש ובמים. אם אני עוזר במלחמותיכן, אנא עזרו לי במלחמותיי. אם אתן דורשות את עמק השווה – אל תנצלו אותו רק איפה שקשה לכן".

 

רעות מצידה משיבה: "לא חייבים לשתות בקבוק יין בכל דייט, אפשר לסכם את זה גם בשתי כוסות יין ולא בחשבון מנופח".

 

תמשיכו לכעוס על הפרסומת של גולדסטאר

רתם סוננברג, בת 25 מתל אביב, נוטה להסכים דווקא עם הגברים המודרניים: "גם אני התחלתי עם ציפייה שישלמו עליי, סתם כי זה נחמד לי לכיס. עם השנים הדחקתי את הרצון הזה, כי יש יותר מדי דברים מאחורי זה שאני לא מסכימה איתם. אני רוצה להיות עצמאית, בוגרת ולא תלויה באף אחד. כשנשים קוראות למישהו קמצן כי הוא רוצה להתחלק בחשבון חצי חצי, הן לא מבינות שמה שהן משדרות הוא – אני רכוש של מישהו, אני תלויה במישהו, אני באחריותו של הגבר, אני צריכה את האישור של הגבר, יותר נכון, את כרטיס האשראי שלו".  

 

רתם משגרת טיפ לנשים: "אתן כועסות על הפרסומת של גולדסטאר, ומה? על עצמכן לא? על זה שאתן משמרות את השוביניזם במו ידכן אתן לא כועסות? כן, צריך להמשיך במחאות נגד שוביניזם וצריך לחתור לשוויון, אבל חשוב לזכור שהכי שוויוני זה גם לוותר על הפריבילגיות של פינוק הנשים בכסף (אם לקנות אותך בכסף את קוראת פריבילגיה)". 

 

הכי שיוויני זה לוותר על פריוויליגית פינוק הנשים בכסף. רתם סוננברג

 

נחזור אליי. שני גברים בדייט זה הקרקע הכי ניטרלית לבחון את תופעת "הגבר המשלם". ומה קורה שם? לי אישית, הרבה יותר נחמד שהבחור איתו אני נפגש מתעקש לשלם עליי לא בפעם הראשונה, בה אנחנו עדיין לא מכירים באמת, אלא בפעם השנייה או השלישית, כי אני כבר מוצא חן בעיניו, הוא מכיר אותי קצת, וזו הדרך שלו להגיד שהוא מחבב אותי. מרגיש יותר נעים, אמיתי ולא מאולץ. אני לא אישה ואף פעם לא הייתי,  אך נדמה כי הדרך לשוויון מתחילה אצלנו וכרוכה בעוד כמה שינויים מחשבתיים של דפוסים שהשתרשו בחברה במשך השנים. וכמובן קיימת האופציה הנוספת, לא לחתור לשוויון מלא וטוטאלי, לקבל את "התפקידים" של העולם הישן בשילוב עם העולם החדש, עד גבול מסוים. תמיד הרי נחמד שמישהו פותח עבורך את הדלת או מסיר ממך את המעיל, גם אם אתה גבר אגב.      

תגובות (0)
הוסף תגובה