הבעל שלי הוא עכשיו אישה

אחד מהרגעים הכי מדוברים בריאיון של ברוס ג'נר, שנייה לפני שהוא הציג לעולם את קייטלין, היה הרגע בו דיאן סוייר שאלה אותו האם הוא הומו. "אני לא הומו", ענה ברוס, "ככל שאני יודע אני הטרוסקסואלי…אף פעם לא הייתי עם גבר, תמיד הייתי נשוי וגידלתי ילדים". סוייר משיכה לנסות לחפור בנקודה הזו, שעדיין מצליחה לבלבל רבים מאתנו – העובדה שמישהו רוצה להיות אישה, אבל הוא עדיין נמשך לנשים. הרי עד שהעולם המודרני הפנים (או לפחות עשה כאילו הוא הפנים) שיש הומואים בעולם, עכשיו שוב מבלבלים אותו עם מין חדש – טרנסג'נדריות, שלא בהכרח קשורה לנטיות המיניות, אלא רק ברצון לזהות שונה מהמין הביולוגי.

 

על מנת לעזור לנו להבין עוד קצת את המורכבות של הנמצאים בסיטואציות האלו, החליטה לזלי הילבורן פביאן לספר לעולם את הסיפור שלה ושל בעלה. בספר "My Husband’s a Woman Now: A Shared Journey of Transition and Love" (ובתרגום – "בעלי הוא אישה עכשיו: מסע משותף של טרנסג'נדריות ואהבה"), היא מתארת את חייה לצד בעל שכל חייו רצה להיות אישה, עד שלבסוף הבין שהוא חייב ללכת עם הרצון – שלא נאמר הצורך שלו – להיות אישה.

 

 

בטור אישי שכתבה עבור yahoo, מתחילה הילבורן פביאן ב-1987, בפגישה הראשונה שלה עם מי שלימים יהיה בעלה השני. למעשה, בפגישה הזו היא הכירה קודם כל את דברה – הזהות הנשית שלו, שבאה לספר את סיפורה בפני קבוצת למידה אותה ארגנה הילבורן פביאן, עובדת סוציאלית במקצועה. "מצאתי את עצמי נמשכת בטירוף לגבר בשמלה הסגולה. זו היתה דברה, המוכרת לעולם כדיוויד, מנתח אורתופדי", כותבת הילבורן פביאן. עוד היא מספרת כי באותו תקופה הוא היה נשוי ואב לארבעה, וכי רק שנתיים קודם לכן הוא סוף סוף החל להתייחס לכאב ולתיעוב העצמי שהוא הרגיש מחיים שלמים של שקר. "מרבית חייו הוא רצה להיות 'אחת מהבנות'". פביאן מסבירה את המשיכה אותה הרגישה, "אולי הייתי יותר פתוחה מהאדם הממוצע, אבל יותר מזה, נמשכתי לאישה שסוף סוף אמתית לגבי מי שהיא, ושחולקת את האמת הכי עמוקה שלה עם קבוצה של זרים".

 

בהמשך, נפגשו השניים בסדנת העצמה אישית, הפעם היא פגשה אותו כגבר. "הגעתי ומיד זיהיתי את דיוויד, וחשבתי כמה מושך הוא נראה כגבר". במהלך הסדנה, השניים התקרבו זה לזו באופן אישי, אבל כאמור הוא עוד היה נשוי, ועדיין לא היה מוכן לפרק את החבילה. רק כמה שנים לאחר מכן, הוא התגרש והשניים נישאו.

 

הילבורן פביאן אמנם הכירה את דברה, אבל שאר העולם, למעט קובץ חברים קרובים, עדיין ידע רק על דיוויד. "היינו יוצאים כשהוא לבוש כדברה עם חברים מסוימים, או לסופי שבוע. מבחינתי בעלי היה קרוס-דרסר (גבר או אישה שאוהבים להתלבש תמיד או לפעמים כבני המין השני – ת.נ)".

 

אבל מהר מאוד הילבורן הבינה שהחיים יותר מורכבים ממה שהיא חשבה. "האתגר העיקרי שלנו היה חיי המין (במיוחד לאור הדיכאון שדיוויד חש בכל פעם שהזמן שלו כדברה הסתיים). אני שמחתי לחזור לגבר שלי, הזהות שלו כגבר היתה מאוד גברית, אבל דיוויד לא היה שותף לשמחה".

 

עוד היא מספרת, שמכיוון שהיא אישה רחבת אופקים, היא הרגישה בנוח לזרום עם הפנטזיות המיניות של בעלה, "אבל לפעמים רציתי משהו מסורתי יותר מלהיכנס למיטה עם גבר בכותנות לילה. מידי פעם ביקשתי מדיוויד שפשוט יהיה דיוויד, אבל זה יצר אצלו קונפליקטים". התקופה הזו של חייהם לא היתה קלה, "אולי שנינו היינו בהכחשה לגבי החשיבות שלו להיות אישה".

 

נקודת המפנה התחוללה ב-2009, כשדיוויד התחיל גישת טיפול חדשה. באותה תקופה הוא הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל יותר לחיות חיים כפולים. "הבנתי שהאהוב שלי לעולם לא יהיה מאושר כגבר, למרות שלא יכולתי להתחייב שאשאר מחויבת לנישואים שלנו עד שלא אחווה את החיים החדשים והשונים שלנו". פביאן שיתפה בכך את בעלה, כי הרגישה שהיא חייבת להיות כנה עם האמת שלה.

 

 

"השנתיים שאחרי זה היו רכבת הרים", היא מספרת ומדגישה כי לאורך הדרך, בעלה שיתף אותה כמה וכמה פעמים שהוא יהיה מוכן לוותר על הכל כדי לא להרוס את הנישואים שלהם. "למרות שהתרגשתי מהנכונות שלו לוותר על החלום שלו, ידעתי שזה בלתי אפשרי להישאר נשואה לגבר לא מאושר ואותנטי". דברה – עכשיו כבר באופן רשמי – המשיכה בתהליך ההפיכה שלה לאישה, בזמן שהילבורן עדיין לא היתה בטוחה שהיא תהיה מסוגלת להישאר איתה כשהמעבר יושלם. "חיינו במצב מעורפל במשך שנתיים, עד שהבנתי שנועדנו זו לזו, לא משנה מה יהיה".

 

פביאן מספרת שמהרגע שדברה הגיחה לעולם, ב-2011, היא מאושרת עד הגג. "אני למדתי לקבל את החיים האלו שלנו, ולמרות שזה אף פעם לא היה החלום שלי – זה בהחלט החלום שלה. אלו החיים שהיא חשבה שלעולם לא יהיו לה, ואני הייתי מסוגלת לתמוך בה בזמן שהיא הפכה אותם למציאות. מהסיבה הזו, הנישואים שלנו הם אחד מההישגים הכי משמעותיים שלי".  

תגובות (0)
הוסף תגובה