לדאוג לעתיד, כדי שתוכלו לישון בשקט בלילה

ישנן כמה וכמה סיבות מדוע אנחנו דוחים או מתרחקים מטיפול בנושא זה:

  • הסיבה הראשונה היא פסיכולוגית. אנחנו מעדיפים לא להתעסק במה שנקרא "הדברים הרעים של החיים". אנחנו אומרים לעצמנו "לי זה לא יקרה". כי מי רוצה להתעסק בנושאים איומים כמו מחלה, או תאונה או חס וחלילה – מוות. זה סוג של הדחקה פסיכולוגית של כולנו ואני שומעת את זה המון במהלך יום עבודה רגיל שלי.

 

  • הסיבה השניה היא סיבה כלכלית. פעמים רבות, רף ההוצאה של משפחה לא מאפשר לקנות את הביטוחים כמו שהיינו רוצים ונכון שיהיה לנו. יש לנו צרכים הישרדותיים הרבה יותר דחופים, והתקציב הכספי לא מאפשר לנו להוציא יותר ממה שאנחנו מוציאים.

 

  • סיבה נוספת היא הפן של חוסר האמון בחברות הביטוח. הטון הפנימי הזה שאומר לנו "אני קונה מוצר, אני לא מבינה בו, וכשאצטרך אותו – לא אדע להשתמש בו ואולי לא כדאי לי להשקיע בו". ביטוח הוא "מוצר אוויר" הוא לא מקרר או שולחן שאת רואה מה את קונה. אנחנו יודעים מה הוא שווה רק כשקורה משהו ורק אז נדע אם הוא שווה  אי הוודאות וחוסר ההבנה מונעת מאנשים להתעסק בנושאי ביטוח.

 

  • הסיבה הרביעית היא חוסר מודעות שלנו לנזק האמיתי, הכלכלי והנפשי שנגרם, ברגע שמשהו קורה. אני רואה, פעמים רבות, שברגע שנפתח חלון המודעות, כשאנחנו מבינים מהם הסיכונים שאנחנו לוקחים על עצמנו – זה המניע העיקרי ללקיחת אחריות והתעסקות בנושא.

אני לוקחת למשל, את הסיפור המוכר של עמית קדוש, הילדה חולת הסרטן שמדינה שלמה עקבה אחריה עד היום הזה. אביה, יובל, הוא חבר טוב שלי, ואני מצטטת אותו כשהוא מספר שלפני שעמית חלתה, שנים לפני, הוצע לו לעשות ביטוח. הוא מספר היום שהוא אמר אז " לי זה לא יקרה. אנחנו משפחה צעירה, בריאה, החיים שלנו רגילים, למה אני צריך להתעסק בזה עכשיו". הוא כן עשה ביטוח באותו הזמן, כי הסוכן ביקש ממנו, באותו הרגע, לחתום על כך ש"לך זה לא יקרה". ברגע שיובל, אביה על עמית, הבין שהוא לא יכול לעולם לחתום על דבר כזה, הוא ביטח את עצמו ואת משפחתו.

הטיפול בעמית חצה את מיליון הדולר, כל העלות מומנה על ידי חברות ביטוח פרטיות בזכות אותם פוליסות שעשה יובל למשפחתו, היא ניצלה, היא הבריאה, חגגה בת מצווה מאד מרגשת לפני מספר חודשים.

כמובן שלא כל הסיפורים מסתיימים כך. תוכלו להיכנס כבר עכשיו למשל לאתר של עמותת "קו לחיים", שמפרסמת כל יום מעל ל-300 קמפיינים למען משפחות הזקוקות לתרומה  מהציבור על אירועים רפואיים  ותאונתיים שהמדינה אינה נותנת מענה אמיתי לכך

כ-300 משפחות שכנראה גם האמינו ש"להם זה לא יקרה". אני מכירה את מנכ"לית העמותה שמספרת  שאם כבר מגיעות תרומות, הן נתרמות בדרך כלל לילדים צעירים, לא לאנשים שחצו את גיל 20, וכולם משפחות שמצאו את עצמן ברגע אחד עם הוצאות של אלפי שקלים בחודש ומלחמה על חיי יקיריהם.

אני רוצה לסיים בפן חיובי – כי זו המטרה שלי בעצם. ביטוח או דאגה לעתיד אינם נבואה לכך ש"משהו יקרה". החיים הם רולטה. ההצעה הכי טובה שלי היא שתדאגו לעצמכם לשעת צרה.

נהלו את הסיכון בכל דרך שנראית לכם  חיסכון, או ביטוח, אנחנו לא מתעסקים ב"אם זה יקרה", התפקיד שלי ושלכם הוא לדאוג לעצמכם בזמן שזה יקרה, שהסיכון הכלכלי יהיה מינימלי, שתוכלו לישון בשקט בלילה

 

חני שפיס משתתפת באירוע הערב "לא יוצאות מאיזון" של און לייף, ב-20 ביולי בפארק שרונה.

 

להרשמה לחצו כאן

 

 

להרשמה לחצו כאן

תגובות (0)
הוסף תגובה