ג'ודי ניר מוזס: הגברת הראשונה של הטוויטר

היא קורצה מהחומר שממנו עשויים כוכבים, בפרט כוכבי ריאליטי, וככזו היא אינה זקוקה אף לא לשם משפחה אחד. הרי שממש כמו מדונה, ג'ודי ניר מוזס שלום היא פנומן תרבותי חד פעמי ועל אף ניסיונה העשיר בתקשורת, היא תמיד נשמעת קצת כמו בתולה – מבולבלת, חסרת מודעות והיתולית. ניסיונה בתחום התקשורת אמנם נפרס על עשרות שנים, אך קשה מתמיד להחליט אם ג'ודי היא אשת תקשורת או אשת-שר שש?ש?ה להופיע בתקשורת, גם אם בהקשרים תמוהים.

בשבועות האחרונים גדל מספר העוקבים אחר ג'ודי בטוויטר לכמות שיכולה לאכלס את גיברלטר. ביקורת הקפה הנוקבת שפרסמה בחודש שעבר (קפה אובמה= שחור וחלש), זכתה לסיקור בכל קצות תבל. אפילו להיטה מ-2012, "בא לי להעיף סטירה לחנין זועבי הדפוקה הזאת… אולי איזה בת זוג שווה תרגיע אותה בכיף", לא הניב עניין תקשורתי שכזה. גם לא הסטטוס בו דיווחה כי נזקקה למקלחת לאחר שעמדה במעלית ליד חברות מרצ, זהבה גלאון ומיכל רוזין. נראה שמאז  ומתמיד חיה ג'ודי בסרט ויראלי. במהלך מבצע עמוד ענן, בזמן שכיהנה כראש יוניצ"ף ישראל, כתבה בטוויטר ברגישות אופיינית, "הגיע הזמן שגם תושבי עזה הפאסיביים יתחילו לסבול כמו שסובלים יישובי הדרום". במקרה אחר, כמה שעות לפני הפגנת מחאה נגד ייצוא הגז הטבעי של ישראל מול ביתו של שר האנרגיה דאז, סילבן שלום, פרסמה רעייתו סטטוס עם "הצעה ידידותית" לדחות את ההפגנה ואף נימקה מדוע, "הצצתי בקטנה בפרק הפתיחה של המרוץ למיליון… קאסט פשוט גאוני". כבר אז טענו רבים שאם לסילבן באמת היה אכפת מהמדינה, הוא היה מחרים לה את המקלדת.

כמובן שחוסר טקט נסלח כל עוד אינו פוגע ביחסים בין לאומיים. אם כיסא נמוך יכול לגרום למשבר  דיפלומטי, בג'ודי גלום הפוטנציאל לשמש את ישראל ככיסא חשמלי. "אני לא אשת שר. אני נשואה לסילבן שלום והוא בחר להיות שר. זו לא החלטה שלי ולא בחרו בי לתפקיד הזה. אני קודם כל אדם פרטי וזכותי להביע את דעותיי בכל נושא שאבחר", כה הפצירה ג'ודי בריאיון למעריב ב-2013. אך בין אם היא מסכימה להתנהל כאשת שר בכיר או לאו, ככל שהיא וסילבן מתקדמים במעלה ההיררכיה החברתית, כך גדלה הציפיה מג'ודי להתנהל באופן ממלכתי ולדבוק בקודים חברתיים מוסכמים, כמו ריסון חוש ההומור או הדחף להפליץ בפרהסיה. הרי לאף אחד לא באמת אכפת מה אומר האדם הפרטי, האנונימי. רק אישה במעמדה של ג'ודי יכולה לערער את ידידותנו האמיצה עם ארצות הברית באמצעות טוקבק ו?ו'י?יט-טראש מצוי. מה טוב שג'ודי בורכה בתכונה הילדית הקסומה המאפשרת לה להגיד הכל בפנים, או בפייסבוק, מבלי לקחת אחריות או לחשוש מהשלכות מעשיה. לא מן הנמנע כי סוד משיכתה מצוי בעונג המפוקפק המאפיין צפייה בסרטי 'המסור'. אתה יודע שזה ייגמר רע אבל אתה פשוט לא מסוגל להסיט את המבט.

ייתכן כי חוסר המודעות העצמית והחברתית של ג'ודי נובע מהעובדה שכנצר לבית מוזס, מהמשפחות המשפיעות במשק הישראלי ומבעלי ידיעות אחרונות, היא נאטמה בבועת שמנת ונותקה מן המציאות כבר בינקותה. את הצלע הנוספת בשילוש הקדוש הון-עיתון-שלטון, משלימה ג'ודי בתפקיד רעייתו של חבר הכנסת שלום – שר הפנים, המשנה לראש הממשלה ואחד משלושת הפוליטיקאים העשירים בישראל על פי סקר פורבס. בשנה החולפת אף חווינו מומנט היסטורי בו נראה כי יש סיכוי שג'ודי תייצג אותנו כאשת נשיא המדינה. לא, זה לא עד כדי כך מופרך. אחרי ככלות הכל מדובר באשת תקשורת מדופלמת. למרות קשיי השפה החינניים שלה בעברית ובלעז, הגיגיה של ג'ודי פורסמו בידיעות אחרונות ומזה 20 שנה שהיא מגישה תכנית רדיו ברשת ב'. היא משתתפת תדיר בפאנלים טלוויזיוניים ובמשך השנים התארחה והנחתה אין ספור תכניות בשולי הפריים-טיים של זכיינית ערוץ 2, רשת. כיום ניתן לצפות בה בתכניות "מועדון המבקרים" ו"ארץ נהדרת". תכנית הסאטירה המצליחה מעולם לא הבהירה אם מדובר בפרודיה או חיקוי אוטנטי של הגברת הראשונה של טוויטר., בנוסף לערוצי המדיה המסורתית אי אפשר, כאמור, להתעלם מנוכחותה של ג'ודי ברשתות החברתיות ופועלה בזירה הווירטואלית גורף כותרות ברחבי העולם החופשי.

הביקורת השלילית הנפוצה ביותר בטוקבקים בעניינה של ג'ודי מאשימה אותה באטימות, חוסר אחריות, העדר דרך ארץ וכושר ביטוי, ובכך שאם היו משתילים את מוחה בראש של ציפור, היא היתה עפה בר?ב?ר?ס. הטוקבקים החיוביים משבחים את ג'ודי על כך שהיא "עממית", "אמתית" ו"אומרת בדיוק מה שהיא חושבת". ג'ודי בהחלט מהווה עוף מוזר באווירת הפוליטיקל קורקטנס המאפיינת את תקופתנו."בסך הכול אמרה מה שרוב הישראלים חושבים", "מי לא מספר בדיחות גזעניות? מתפלק, זה מצחיק, שטויות, בקטנה", קראו חלק מהתגובות לפרסומים על פרשיית קפה אובמה. נראה כי דעתה הקלה מספקת אתנחתא קומית ואסקפיזם לאנשים קשי יום, וחשבון הטוויטר שלה מהווה מרחב שבו לגיטימי לדבר ללא מסכות, נימוסין והליכות. מבחינה זו כלל לא מפליא שהיא אומרת דברים מטופשים. אנשים מקשיבים. "כשאני נוסעת לבאר שבע, אנשים רגילים, לא חשובים ומפורסמים, ניגשים אלי ומדברים איתי", העידה ג'ודי בעבר וקהל מעריציה אכן חש שהיא נגישה מן הצפוי ביחס לבת האליטה האשכנזית. על אף היותה לבנה ועשירה, בא לה לצעוק ובא לה שטויות. ג'ודי היא פרחה. "לא דופקת חשבון", "אותנטית" ואישה ש"הולכת עם האמת שלה, כמו מירי רגב".

הזיווג השעטנז בין מעמד וכח לאישיות וולגרית נושא בחובו את שאלת הדור – מה היא בדיוק "אליטה תרבותית" ומה תכליתה כיום, לאחר הכיבוש הטרנס-אטלנטי של הקיסרית קרדשיאן. מסתבר שכשערכם של סלבריטאים נמדד בלייקים, שיירים ורי-טוויטים, גם בוז ולעג הם הישג יצירתי. ככל שהשפה והדימויים בוטים או אוויליים יותר, כך משתפים אותם יותר בפייסבוק, מסקרים אותם יותר ברשת ומחוצה לה ומגדילים את האפשרויות העסקיות של אותם סלבריטאים. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת חשיפה גדולה ומהירה מאין פעם לאנשים מאותגרי כישרון. כל אקסהיביציוניסט עם סמארטפון יכול להעלות קליפ של עצמו ליוטיוב ולגלות שקצר אלפי שיתופים וכתבות ברחבי העולם תוך כמה שעות. מבחינה זו ובאופן ביזארי בהתחשב בגילה, ג'ודי היא התגלמות רוח התקופה. למרות בעלה כ??בו?ד השר ונוכחותה רבת השנים במדיה, הכישרון האמתי של ג'ודי אינו בא לידי ביטוי בתקשורת, דיפלומטיה או כתיבת סטטוסים. הכישרון האמתי של ג'ודי זה להיות ג'ודי וליחצן את ג'ודי כמישהי שראויה לתשומת לבנו על אף שלעולם לא נבין מדוע. מבחינתה פרסום זאת בכלל לא השאלה, פרסום זאת התשובה.