להכין פיצה עם הילדים.איך זה כבר יכול להסתיים?

אני אוהבת לאפות. יש משהו מאוד מרגיע בלהכין כמה סוגים של עוגיות, ובמקביל לבחוש בקרמים ומילויים למיניהם על הכיריים ומשהו ממכר בריח המטריף והמתוק של הכל כשזה יוצא מהתנור. כשאני עצבנית או עצובה או ממש שמחה אני נכנסת למטבח מוציאה כמה ספרי מתכונים ומתחילה לאפות. הילדים שלי כבר רגילים לעוגיות טריות כל יום ואפילו מעירים לי אם לא אפיתי משהו חדש במהלך השבוע.

 

 אחת הפעילויות המשותפות שאנחנו אוהבים לעשות יחד היא לאפות. אני מוצאת מתכון קל, מכינה את כל החומרים והכלים מראש והופכת את הילדים למאסטר שפים קטנים- ביחד אנחנו מרדדים, מקמחים, מערבבים ולשים ואז טורפים את הכל היישר מהמגש.

 

אבל, ילדים הם ילדים והם לא הכי זהירים או מודעים לסביבה – כמה שאהיה זהירה ואחראית, בכל זאת מדובר במטבח ובילדים. סכינים, כיריים, תנור… אפילו מערוך יכול לפצוע (כן, כן, הוא יכול). בזמן האפייה אני רוצה שהם יתנסו כמה שיותר- בלערבב את החומרים, להקציף את הביצים, להמיס את השוקולד, לרדד את הבצק ולקרוץ את העוגיות- כל הפעולות האלה כרוכות בהתעסקות בכלי מטבח, חדים יותר וחדים פחות ולכן עליי להיות סופר זהירה. ולכן עם או בלי הילדים מעבר למוצרי אפייה וכלים מתאימים להכנת העוגיות או העוגות אני גם דואגת לקיט של עזרה ראשונה שיהיה בהישג יד: פלסטרים, תחבושת סטרילית, מספריים ודבק לתחבושת, ומשחת בפנטן פלוס נגד כווית וחתכים. את המשחה אני נושאת איתי גם בתיק האישי כי איך אומרים הפולנים-אין לדעת מה יקרה? בפנטן פלוס מסייעת בכל פצע,חתך,גירוד קל,עקיצה לכן חשוב שהיא תהיה איתי תמיד. ככה אנחנו מוכנים לכל מקרה שלא יקרה. ועם הילדים שלי- מתישהו משהו יקרה 🙂

 

השבוע החלטנו ביחד להכין פיצה מרגריטה לארוחת הערב.

 

קודם כל חיממנו את התנור לחום גבוה, ואת הילדים הנחתי לעמוד בצד השני של המטבח בכדי לא לקבל כוויה. התחלנו להכין את הבצק- בצק שמרים פשוט וקל (מתכון מצורף)

טיפים חשובים:

–          לא להוסיף קמח גם אם הבצק יוצא דביק, ככה הוא אמור לצאת

–          אם רוצים להכין פוקצ'ה יש להוריד 100 מ"ל מהמים במתכון

–          יש למרוח מעט שמן זית על תבנית האפייה מתחת לפיצה- כך החום יעלה ישירות              לבצק והפיצה תהיה מוכנה מהר יותר ופריכה יותר

–          יש לשים את המגש בתחתית התנור

 

אחרי שהכנו את הבצק ולשנו אותו היטב יצרנו עיגולים ועכשיו צריך לשטח אותם ולרדד. זה אומר שימוש במערוך. עם שני ילדים קטנים. תעשו אתם את החישוב….

 

צלחנו את החלק הזה בהצלחה, פיזרנו בנדיבות רוטב עגבניות גבינה ותוספות לפי בחירה של כל אחד מהם והגיע הזמן להכניס את הפיצות לתנור. שוב הרחקתי את הילדים פתחתי את דלת התנור ובעודי מכניסה את התבנית ומסבירה להם כמה חשוב להיזהר- נכוויתי אני…

 

תחילה שמתי את היד עם הכוויה מתחת לזרם מים קרים מה שכמובן לא עזר לאורך זמן. אז שלפתי את קיט העזרה הראשונה שלי ומתוכו את המשחה שמצילה אותי תמיד במקרים כאלה-משחת בפנטן פלוס. בכמה שניות הראשונות המשחה מעט מעקצצת ומעט שורפת (אבל ממש מעט ) אבל עבר תוך רגע ואז שכחתי מזה. המשכתי לתפקד עם היד השנייה ואחרי 20 דקות הוצאנו את הפיצות החמות מהתנור והגשנו לשולחן. הילדים היו מבסוטים מכך שהם הכינו בעצמם את ארוחת הערב שלהם וגם מאושרים מזה שלמרות שהזהרתי אותם שוב ושוב אני זו שנפצעתי ולא הם…

 

 

את הכוויה שכחתי כבר באותו ערב, אפילו במקלחת לא הרגשתי אותה, ולמחרת קמתי עם יד כמעט בלי סימן, ללא מוגלה ובלי אודם. עוד פעם פעמיים שאמרח את המשחה ולא יהיה זכר לכוויה. וגם לפיצה 🙂

תגובות (0)
הוסף תגובה