המציאות של טרנסג'נדרים מורכבת

שיקרתי עד עכשיו, אמרתי שאני לא מתרגש, אז זאת ערמה של בולשיט. אני חושב שלא התרגשתי כך בכנסת. אני גבר טרנסג'נדר. נולדתי בגוף של נקבה ועברתי שינוי מגדרי, וזה התוצאה אחרי שנתיים. אני רוצה להגיד שאמנם זו שעתם היפה של הטרנסים, וכולם ראו או שמעו על השינוי של קייטלין ג'נר, והנאומים המדהימים שלה, ואני חווה המון המון פתיחות. אבל המציאות היא שהיחס הוא לא שווה כלפי כולם. בתחילת התהליך חוויתי המון בוז, המון הצקות, לא קיבלו אותי לעבודה, לא היה לי אפילו שירותים ציבוריים אפילו ללכת אליהם, כי הנשים צעקו עלי: "ילד, צא מהשירותים" והגברים איימו לקרוא לאבטחה. כשבאתי לראיון עבודה אמרו לי: "חמוד, תראה לי תעודת זהות בבקשה", ואני לא יכול להראות תעודת זהות, כי בתעודת הזהות כתוב נקבה, ולך תסביר למעסיק עכשיו, כי ברגע שהוא יראה את זה הוא לא יקבל אותך. ההורמונים עשו את שלהם והיום אני נראה גבר לכל דבר ועניין ולא מבקשים ממני תעודת זהות למעט בברים, והם גם ככה שיכורים אז לא רואים שרשום נקבה והכל בסדר.

עוד באון לייף:

אני רוצה לדבר פחות על עצמי ויותר על נשים טרנסג'נדריות, שגם אחרי כל הניתוחים וגם אחרי באמת מסע מפרך נפשי, לא מתקבלות יפה בעיני החברה. כי מה לעשות, לצערנו הרב, אצל רוב האוכלוסיה גבריות נתפסת כפריבילגיה. אני חייב לומר שהיום אני מרגיש פריבילגי כשאני הולך ברחוב ולא מטרידים אותי מינית. לצערי, אני מרגיש פריבילגי כשאני עושה יותר כסף ממה שעשיתי בעבר.

באופן אישי אני חווה המון פתיחות, אבל המצב ממש לא ככה אצל כולם. ענבר נאי 

תפסיקו להתייחס לעבר. תתייחסו להווה

אני רוצה רק להעביר מסר אחד חשוב. כולנו בסוף היום בני אדם, לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלנו, לא משנה איפה גדלנו ולאן אנחנו רוצים להגיע. אני כן רואה את הפתיחות לאט לאט ואת הקבלה החברתית. אבל מצד שני, חברה טובה שלי עוד נמצאת בבית חולים, אחרי ששברו לה את הצלעות, כי העזה להגיד למישהו שלא יעשן לידה, והוא גילה שהיא טרנסית, והוא הרביץ לה.

 

אני רוצה לבקש שיפסיקו להתייחס כל הזמן לעבר שלנו ויתייחסו להווה. התהליך עצמו שאנחנו עוברים, שהוא מאוד מסקרן ומעניין, אבל אנחנו לא מודיעין. כל הזמן ניגשים אלי אנשים ברחוב ושואלים: "היי, מה נשמע? תגיד, מה יש לך בין הרגליים?", אם הייתי אשה זה היה הטרדה מינית, אבל אני כבר לא אשה, אז אני לא יכול להגיד את זה. זה לא עניינו של איש. הסקרנות היא לגיטימית, עצם השאלה היא לא. אני חווה את השאלה הזאת בין חמש לעשר פעמים ביום. אם זה כשאני מתראיין לערוצי חדשות, בכנסת ישראל, החברים שלי, החברות של אמא שלי, החברים של אבא שלי, או השכנה שאתמול גילתה שזה אני מ"יו טיוב": "תגיד, אפשר רק שאלה?", לא. אי אפשר. תודה.

צפו בנאום המלא: