טל גלבוע: ממשלות לא ישנו את העולם, אנחנו כן

"העולם לא יחרב על ידי אלה הפועלים ברוע, אלא על ידי כל אלה העומדים מן הצד ולא עושים דבר". זה משפט של אלברט איינשטיין, שכמובן היה טבעוני. את המשפט הזה קעקעתי על גבי במלאות שלושה חודשי טבעונות. היום אני טבעונית חמש שנים. משפט שמשמעותו עשייה. לא מדובר רק על סבל בעלי חיים ובני אדם, אלא על מה אני עושה אל מול הרוע הגדול הזה.

עוד באון לייף:

כך מצאתי את עצמי מקימה תנועה רדיקאלית בישראל "החזית הישראלית לשחרור בעלי חיים". כך מצאתי את עצמי המומה שבוע אחר שבוע בבית הכי מתוקשר במדינה ועדיין נשארת, למרות שהשאלה הגדולה שהדהדה לי בראש: "מי מתעקש להשאיר אותי שם, שלא אצא?".

לפני יותר מחמש שנים עברתי חוויה, בין המכוננות שעברתי בחיי. לכאורה, סיטואציה נעימה, טיול משפחות ביער טירת הכרמל. לא ידעתי שאני הולכת לעבור חוויה שתשנה את חיי לעד. צפיתי וחוויתי בכל נים בגופי בהפרדת עגל מאמו ואני כבר אם לשלוש בנות שהן אושר גדול. ראיתי איך הרגלי התזונה שלי, הבורות והאדישות מממשות את הפחד הגדול שלי בתור אם, רק שאני עושה את זה לאמא אחרת. עם דמעות בעיניים הסתכלתי… פשוט הסתכלתי על אם ממין ביולוגי אחר נוגחת בגדר, זועקת את נשמתה, גועה בטרוף. ואני ממלמלת לבעל המשק: "מה זה? היא כולה פרה". מנסה להכחיש ולהדחיק. ובעל המשק, אדם אשר מתפרנס מגידול תינוקות לשחיטה, אומר לי את המשפט שנצרב בי לעד: "היא קודם כל אמא".

משם הדרך לטבעונות הייתה קצרה. תמיד הייתי אדם של עשיה. התנדבתי מגיל צעיר מאוד, חמש שנים בצבא כקצינת ת"ש, ובטוחה שאני די סבבה עם העולם הזה. מוחה נגד כל עוולה אפשרית בלי לגעת בשורש הבעיה, בלי ההבנה שאי אפשר לדרוש צדק בלי לנהוג בצדק. לפני שנה וחצי התקשר אלי רונן בר, האיש שאחראי לתחקירים של זוגלובק, אדום אדום, דבח, תעשיית הביצים… הוא אמר לי משפט אחד: "כל העשייה שלך, כל הפעולות, כל הניסיונות להגיע לתקשורת, כל זה לא ישתווה להשתתפות שלך באח הגדול".

לי עצמי אין טלוויזיה בבית כבר 14 שנים. אני מנסה להגן על עצמי ועל בנותי מתרבות צריכה אין סופית, מתרבות אלימה אין סופית. וכשהבנתי כמה רייטינג יש לתוכנית הזו החלטתי ללכת על זה, מה שנקרא If you can't beat them – join them. שום דבר לא נלקח בחשבון אלא רק השאלה האם אני יכולה איכשהו להזיק למאבק לשחרור בעלי חיים? מכירה את עצמי, יודעת את היתרונות והחסרונות של האופי שלי, מלאה בחששות ופחדים, היה לי קשה לצאת מהאזור המוכר שלי, לעזוב את פעילי החזית המהוויים כר ביטחון חזק, לעזוב את המשפחה, את החברים, הכי היה קשה לעזוב את הבנות שלי.

פאקינג שלושה חודשים וחצי מהחיים שלי לא הייתי עם הבנות שלי. זה היה קשה מאוד, זה געגוע שקשה להסביר אותו, זה געגוע שממש כואב פיזית. כשיצאתי מבית האח הגדול גיליתי שלבת הקטנה שלי נפלו שתי שיניים. הגדולה עברה איזשהו תהליך נשי, שאני לא אזכיר אותו פה כי היא תרצח אותי, אבל אמרתי: "אלוהים… איך אני לא הייתי אתה שם?"

לא חשבתי ולו לרגע מה המשמעות של כניסה לאולפן הענק הזה. לא לקחתי בחשבון את החשיפה התקשורתית, לא היה לי מושג ולא הקלוש ביותר מה גודל האפקט בחוץ. אבל ידעתי דבר אחד, אני תמיד אהיה נאמנה לעצמי ולדעותי עד הסוף. האמת והצדק חייבים לנצח. אי צדק אינו יכול להמשך לנצח. כל היצורים המדוכאים משיגים מתי שהוא שוויון וחופש. לצערי, בדרך כלל, אחרי מאות ואלפי שנים. בני אדם רבים עודם נאבקים על חרותם ועל יחס שיוויוני בפני החוק, וזה בדיוק מה שמבקשים גם בעלי החיים.

"האח הגדול" על כל השלכותיו עשה לשחרור בעלי חיים מה שלא עשתה התנועה במשך עשרות שנים. זה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. ובמאזן בין החיובי לשלילי, אין ספק שהחיובי עולה עשרות מונים. אין לי בעיה לשלם את המחיר, מחיר המוכרות, מחיר אובדן הפרטיות, מחיר האנשים המרגישים שאני שייכת להם ואני לא. אני, במאבק הזה, שייכת אך ורק לבעלי החיים. אנחנו, אנחנו בני האדם נהיה הכי נשכרים מהשחרור שלהם.

"האח הגדול" הוכיח עבורי שאין לך מושג כמה חזק אתה, עד שאין לך ברירה אלא להיות. המאבק הזה קשה, כי קשה לקבוע האם מדובר באדישות או בורות לגבי סיבלם של בעלי החיים, אבל כל מי שתמימותו נוצלה, כל מי שהופעל עליו כח בניגוד לרצונו, כל מי שחש שמשתמשים בו ולא הייתה לו את היכולת להפסיק ולהדוף, כל מי שחווה חוסר אונים מוחלט ולא יעשה את זה לאחרים, טבעי שיהיה טבעוני, טבעי שתהיה טבעונית.

הכניסה לבית האח הגדול, ובכלל שנים של עשיה קודם, לוו בגב חזק ואיתן של משפחתי הגרעינית. אם לשלוש בנות, נשואה, ומעולם דבר לא עצר אותי. ערן היה ועודנו שותף מלא לעשיה. תמיד יודעת שיש לי על מי לסמוך ללא שאלות מיותרות וללא עוררין על טיב הפעולה. ברור לכולנו כאן כי הדרך לשחרור בעלי חיים ובני אדם היא רק דרך ההמונים, דרכנו. ממשלות אינן מסוגלות לשפר את העולם, אבל ההמונים כן מסוגלים לעשות זאת. כשההמונים ישנו את דרכיהם, את דרכינו שלנו, החברה תהפך למוסרית ואכפתית יותר. מרטין לותר קינג, מלקולם אקס, נלסון מנדלה, רוזה פארקס, גנדי וכן הלאה, איש מהם לא היה פוליטיקאי, הם היו אקטיביסטים.

הדבר האחרון שיש לי להגיד זה שהכל זה בחירה, ובחרנו את הדרך שלנו וגם אני, אבל חשוב להבין שאין לנו שמץ של מושג כמה כח יש לנו לשנות. אל תתנו אף פעם לאנשים בינוניים להוריד אתכם. יש את הכח לשנות ואפשר לשנות, ומתחילים במקום הצודק ביותר, בצלחת שלנו.

צפו בנאום המלא: