כחלק ממסע ההחלמה, הפכתי מחולה ללוחם פרקינסון

אתחיל בסיפור קצר על ניהול זמן ואעבור לסיפור האישי שלי:

אחד המאמרים שכתבתי לפני 25 שנה נקרא "אמא, את מנהלת טבעית". אחרי 15 שנה כתבתי לו גרסא נוספת וקראתי לה "אמהות כבית ספר לניהול". לפני הרבה שנים בצבא הנחתי סדנא לניהול זמן במפקדה של יחידה בחיל האוויר. האנשים עבדו וחזרו הביתה אחרי 11 בלילה ועדיין היו להם ים של משימות. עשיתי ראיונות עם כל מפקדי היחידה וגיליתי תופעה מעניינת: בתוך היחידה היה מפקדת אחת שעזבה בשלוש וחצי ארבע כל יום. היא היתה באותו דרג כמו האחרים ובנוסף לזה אחד המפקדים האחרים בצוות היה בעלה. הם אמרו שהם לא מצליחים לחזור לפני 11, ואמרתי להם שהם מדברים שטויות, והם לא הצליחו להבין למה. אמרתי להם: "יש לכם הוכחה בצוות". כשראיינו אותה, ניסינו להבין: "איך את עושה את זה?", בדיעבד הסתבר שהיא פשוט חילקה את העבודה בצורה כזאת שהעבודה הסתדרה והיא יכלה ללכת עד שלוש שלוש וחצי הביתה, והעבודה שלה לא הייתה פחות טובה, ואני משאר שבמובנים רבים יותר טובה.

 

עוד באון לייף:

 

 

קול בתוכי אמר לי: ?תסרב?

הסיפור האישי שלי קשור לגוף שלי. לפני שנתיים וקצת הלכתי לנוירולוג שיסביר לי מה קורה לי, הוא הסביר לי בזה שהוא נתן לי את הכותרת ?פרקינסון?. חשבתי שהגוף שלי מתחיל לרעוד כי הוא אוהב את זה, והסתבר לי שהוא לא באמת אוהב את זה, הוא עושה את זה מכיוון שהשרירים שלי תפוסים באופן כרוני. הנוירולוג הודיע לי שאני חולה פרקינסון דרגה 2, וזה היה רגע מאוד מאוד קשה ומדכא בחיי, הוא השפיע עלי דרמטית. ראיתי איך חיי נגמרים ואין לי עתיד, אבל קול בתוכי אמר לי: "תסרב. גזר הדין שאמר לך הנוירולוג, שאין לך עתיד ושתתכונן לזה שהיכולות שלך ילכו ויגמרו ויתחסלו לאט לאט, אל תקבל, תסרב".

 

ראיתי איך חיי נגמרים ואין לי עתיד. שמוליק מרחב (צילום: בני גמזו לטובה)

 

לקח לי זמן לריב עם הקול הפנימי הזה שחשבתי שהוא סתם הכחשה והחלטתי להשמע לו. ויצאתי למסע החלמה. לפני שנתיים התחלתי מסע החלמה מפרקינסון. גיליתי מורים מופלאים, המצב שלי היום הרבה יותר טוב ממה שהוא היה לפני שנתיים. תוך כדי עבודה עם אחד המורים שלי, גיליתי שבמקום לקרוא למה שאני עושה מסע החלמה, העברתי את עצמי מלהיות חולה פרקינסון ללוחם פרקינסון. 

 

אם אתן רוצות לשנות את האיזון של Work-Life בחיים שלכן, תשאלו את עצמכן ?מה הדבר שאני לא מצליחה לעשות?, ?מה הדבר שאני רוצה לעשות בחיים שלי ואני לא מצליחה? ואומרת לעצמי ?זה בגלל שאני לא מצליחה לאזן?. עזבו את הסיפור של האיזון, הסתכלו על הדבר עצמו. והשאלה הכי חשובה — איך אפשר להפוך רגע רגיל בחיים לרגע מכונן מבחירה, כהחלטה. אני מזמין אתכן לאתגר הבא, תהפכו את הרגע הזה לרגע מכונן, תסתכלו על הדבר שאתן לא מצליחות לעשות, שיש לכן ים של הסברים בקשר אליו, ותגידו מהיום והלאה זה הולך להשתנות, הדרך תתחיל בהחלטה הזו.

 

צפו בנאום המלא:

תגובות (0)
הוסף תגובה