האם אפשר להפריד בין חיים לעבודה?

חיי קריירה – בחירה או אילוץ?

?הקריירה מאפשרת לי עצמאות כלכלית?, טוענת סיגל פרוז?נסקי, מנכ"לית טל גל המשווקת מותגי פורינה, מקבוצת נסטלה. ?היא מאפשרת לי לחיות את החיים שלי כמו שאני בוחרת, מאפשרת להשאר בנישואין או לעזוב את הנישואין ולבחור איזה חינוך הילדים שלי יקבלו?. פרוז?נסקי מציינת שהיא ראתה את הילדים שלה פחות ממה שהיתה רוצה ומעורבת פחות בחייהם, ?לא הייתה לי הרבה ברירה. הייתי צריכה לפרנס. אני גרושה עם שלושה ילדים, לא הייתי משנה את המסלול?.

 

עוד באון לייף:

 

?אני גרה בצפון ומבלה לא מעט שעות בכביש?, סיפרה אסנת גולן, סמנכ"לית תקשורת ודיגיטל מקבוצת שטראוס. גולן, בת 45, נשואה ואמא לשלושה ילדים ומוסיפה שהקושי, הלחץ והויתורים, מתקזזים באתגר, בעניין ובהנאה. ?זה ממלא אותי. עוד שהייתי ילדה בחרתי לעשות הרבה מאוד דברים. הרגשתי שיש בי איזה שהוא מנוע פנימי. אני רוצה להאמין שאם אנחנו בוחרות אז חשוב שנהיה שלמות עם הבחירה שלנו, וגם עם המחירים שלה?.

 

 דינה נבות, סמנכ"לית שיווק מזרחי טפחות, הוסיפה: ?במקום לשאול איזה מחיר גובה הקריירה, הייתי רוצה לשאול – אם הייתי בוחרת הפוך, איזה מחיר הבחירה בלהישאר בבית הייתה גובה ממני?? נבות מציינת שגם אצלה זו הייתה בחירה, לפעמים מודעות ולפעמים מכורח הנסיבות: ?למזלי, במהלך החיים שלי יכולתי לבחור, וחיפשתי כל הזמן את האתגר הבא. תמיד עבדתי במשרות בכירות בארגונים גדולים. לפעמים אילצתי את הבחירות שלי להתאים אותן לחיים באותה תקופה?. האסימון נפל בנסיבות מצערות, לאחר שבעלה לשעבר של נבות נפצע בפיגוע בקו 5 בדיזינגוף סנטר.

?ברגע שזה קרה, היה לי ברור לגמרי שאני חייבת לבחור בעצמאות, ושאני חייבת לבחור להתנהל כאילו אני יכולה לסמוך רק על עצמי. פתאום החיים נראו לי כל כך שבירים וכל כך מפתיעים מכיוונים שונים?. 

 

איזה מחיר הבחירה בלהישאר בבית היתה גובה ממני? דינה נבות (משמאל) וסיגל פרוז?נסקי

 

עבודה היא רק פרנסה? 

?כשאת מחזיקה לאורך שנים בתפקידים יחסית בכירים בסביבה אינטנסיבית, לא תמיד הכל בשליטה. אני אשה שפועלת בארגון עיסקי שיש בו הרבה יותר גברים מנהלים מאשר נשים, לפעמים אני נדרשת לעבוד יותר קשה כדי שישמעו את הקול שלי והייתי רוצה לראות הרבה יותר נשים בניהול. זאת הסביבה שבתוכה אנחנו פועלים?, סיפרה גולן. ?סגנון הניהול בחלק גדול מהעסקים הוא עדיין מאוד גברי ואת הרבה פעמים לא מוותרת לעצמך. היו לילות שמצאתי את עצמי חוזרת הביתה בשעת לילה מאוד מאוחרות. אי אפשר לקרוא לזה איזון?.

 

פרוז?נסקי, מצד שני, קשרה את הסיבה לשעות המאוחרות לגילה הצעיר. ?היום, בגיל ארבעים וחמש זה בסדר לקום וללכת בשעה ארבע וחצי, כשאפשר. לא קרה שום דבר. אני משתדלת מאוד גם להעביר את המסרים האלה לצוות שעובד איתי. יש כלים היום חדשים, אפשר גם לעבוד מהבית?.

 

הייתי רוצה לראות הרבה יותר נשים בניהול. אסנת גולן 

 

פרוז?נסקי הוסיפה כי היא אינה רואה סיבה לקחת את העבודה הביתה. ?לאורך כל הקריירה שלי היה לי ברור שעבודה זאת רק פרנסה, זה לא החיים האמיתיים, ולא החיים שלי. זו בסך הכל פרנסה שמאפשרת לי לחיות את החיים איך שאני רוצה?. נבות, לעומתה, סבורה שהעבודה היא מקור פרנסה ואתגר אינטלקטואלי. ?תמיד הקפדתי להתייחס לעבודה בשעות סבירות. להגיע לעבודה בשמונה ולנסות לא לצאת אחרי חמש שש. נשים הן מאוד יעילות בניהול זמן ויכולות בשקט להספיק ב-8 שעות עבודה מה שהרבה גברים לא בהכרח יספיקו?.

 

נבות, מצדה, מסרבת לחשוב שיש הפרדה מוחלטת בין חיים לעבודה. ?אני לא הייתי רוצה ש-12 שעות ביום יעלמו בבת אחת ולא יהיו חלק מהחיים שלי, הם חלק משמעותי ממי שאני. העבודה, ניהול האנשים, היצירתיות, השינוי, ההשפעה – כל אלה חלק מאוד משמעותי בתוך החיים שלי, וטוב שכך.?

 

צפו בפאנל המלא מתוך כנס ?לא יוצאות מהשורות? של און לייף ומתחם שרונה:

תגובות (0)
הוסף תגובה