האם שיער קצר הוא מפתח להצלחה?

מה המשותף בין הילרי קלינטון, רקפת רוסק עמינח, לימור לבנת, גליה מאור וציפי לבני, מלבד העובדה שכולן נשים חזקות האוחזות בתפקידי מפתח בצמרת הפוליטיקה והעולם העסקי? לכולן יש שיער קצר. האם מדובר בבחירה מחושבת היטב או ביד המקרה? כאישה שכל חייה התהדרה בשיער ארוך וגולש ופחדה להסתפר בדיוק כמו שמשון הגיבור, רציתי לבדוק האם יש קשר בין אסרטיביות לשיער קצר, והאם מתייחסים לנשים עם שיער אסוף או קצר אחרת מאשר לנשים עם שיער ארוך וגולש.  

 

עוד באון לייף: 

 

הכל החל בשיחה אקראית שניהלנו בקבוצת הוואטסאפ של החברות. אנחנו מכנות אותה "החונטה" בה חברות ארבע נשים, שתיים מהן בעולם התקשורת ועוד שתיים בענייני פוליטיקה. את הקבוצה אנחנו מנצלות מלבד לעדכונים יומיומיים גם כמצע מעניין להעלאת סוגיות ותהיות ברומו של עולמנו הנשי. לאחרונה תהיתי מדוע אנחנו, נשים צעירות, עצמאיות המתהדרות במחלפות שיער ארוכות יחסית, מקפידות לאסוף אותו בזמן פגישות רשמיות בעבודה, ובזמן אינטראקציה עסקית כזו או אחרת כנשות קריירה בעיסוקינו שבבסיסם רוב גברי. יצר הסקרנות, בתוספת הידיעה כי לנשים ולשיער יש הסטוריה ארוכת ימים ויחסי אהבה שנאה (ועוד יסופר על כך), גרמו לי לכתוב שתי שאלות בקבוצת הבנות, ומתשובותיהן לנסות ולהסיק מדוע כל כך קשה לחלק מאתנו לעמוד מאחורי הדמות הנשית עם השיער הארוך הגולש, בעיקר כשזה נוגע לביזנס.

 

אחת החברות, בעלת שיער חלק ארוך ומעורר קנאה, סיפרה שהפעם היחידה בה העיזה לפזר את שיערה במשרד היתה למה שנקרא "קוקו בלוף". אני זוכרת שנפגשנו אחרי אותו יום עבודה לדרינק של ערב, וכשהחמאתי לה על התסרוקת שהעניקה לה מראה עדין ורך, היא נבהלה ואמרה שזו לא היתה הכוונה. "כן, וכן" היא ענתה בתשובה לשאלתי האם שיער קצר משדר משהו אסרטיבי כשאת אישה בתפקיד מפתח בכיר, ובמידה ואת מעוניינת לשמור על מחלפותייך מומלץ שתאספי את השיער. "זה יוצר איזה שהוא דיסטנס בעיני. כשאני עומדת בחדר ישיבות מול רוב גברי, אין לי שום עניין שיתייחסו אליי בצורה מגדרית עם הגדרות מגבילות כ'יפה, 'מושכת', 'עדינה' וכדומה".

 

חברה אחרת טוענת שלדעתה אימוץ השיער הקצר ככל שנשים מתקדמות בסולם העסקי בעולם הגברי, מעיד על מוכנות להסתכן ועל עצמאות. שזה אולי חלק מתשדורת לא מודעת של אסרטיביות, וניסיון של שבירת מוסכמות וסטריאוטיפים. החברה השלישית התרגזה מעצם השאלה. היא, שמתהדרת בשיער ארוך, טענה בכעס: "אני לא רואה איך השיער שלי משדר משהו לא מתאים. מבחינתי זה בדיוק כמו שמישהו יבקש ממני להתכסות כי זה מגרה אותו. זה אף פעם לא חיבל לי בעבודה, ובעיני שיער זה כוח".

 

הילרי קלינטון. שמה קצוץ

 

על אף שהעיסוק הזה בשיער, נשיות ואסרטיביות גובל גם הוא באחיזה בסטראוטיפים מגבילים ובחשיבה סכמתית חברתית. עדיין, אי אפשר להתעלם מכך שדמויות המפתח שהזכרנו בתחילת הכתבה פרצו דרך שלא היתה פתוחה עד לפני כמה עשורים לנשים, ולא רק זאת אלא כשמביטים על התסרוקת, הלבוש והמראה הכללי של כולן, ניתן להבחין באיזה שהוא קו אחיד שבאופן סטריאוטיפי וגס אולי מוגדר כ"לא נשי קלאסי". ומנגד, האם יכול מישהו לקבוע במאה העשרים ואחת מהו הקו ה"נשי קלאסי"? אני לא חושבת. אלא שעדיין, רבות מאתנו שבויות במחשבה שכדי להצליח צריך לאמץ גישה "גברית" על כל המשתמע מכך.

 

בסוגריים אפשר אולי לציין גם אם מדובר בשיח מעט שונה, את הנשים המתולתלות שברגע הפיכתן למגישות טלוויזיה הופכות מיד ל"מסודרות" ובעלות שיער חלק. (ולאחרונה זה קרה אפילו לענת גורן, שהיתה בעיני המתולתלת האחרונה על המסך והנה הם שברו לי גם אותה). אגב, בהקשר השלילי של השפעות הסטריאוטיפ, אני רוצה לציין לרעה את הקמפיין הפרסומי בו יצאה לפני כשנתיים רשת האופנה "ניין ווסט", שניסתה ליצור קמפיין המיועד לאשת הקריירה האסרטיבית, ובסופו של דבר נפלה לתוך קלישאת הסטריאוטיפים המגדרית של: נשים אסרטיביות נועלות עקבים דקים וארוכים (כרמז מטרים למלכות סאדו), ולחילופין המזכירה במשרד שלובשת שמלה סגולה מתנפנפת ושיערה מפוזר בחלקו.

 

תמונה: Shutterstock
 

בשורה התחתונה, כנראה שאין ברירה. הרי עד כמה שנסלוד מהעיסוק הסטריאוטיפי במגדר, אי אפשר להתעלם או לצורך העניין לשנות את היחס הטעון שיש לאישה עם שיערה. ויחד עם זאת, את יחסה של החברה למראה חיצוני, ולמה שתשדר אישה עם תספורת קצרה\שיער אסוף, אל מול אישה עם שיער שופע, בין אם נרצה ובין אם לאו. שיער הוא כוח.  

 

כמעט לכל אורך חיי, הקשר בין הביטחון העצמי במראה שלי (ובמיוחד בגיל ההתבגרות אך לא רק), היה קשור קשר ישיר למראה השיער שלי. וליתר דיוק לסוגיה: האם הסתדר לי השיער בבוקר. אני מודה שבאופן אישי אני מרגישה נח יותר עם שיערי המפוזר והגולש, אם כי אני מניחה שהמראה הגלי הנשי והרך עלול היה לעמוד בעוכריי אילו הייתי מנכ"לית של בנק שצריכה לשדר כח ואסרטיביות, (גם אם לכאורה זה לא סותר). מנגד, גם בעיסוקי התקשורתי אני מוצאת את עצמי אוספת את השיער כשאני הולכת לראיין אישי ציבור למשל, או לחילופין כשאני מעוניינת להגדיל את מסגרת האשראי בבנק. אבל זו כנראה, רק השריטה שלי.  

תגובות (0)
הוסף תגובה