הריצה הפכה לשגרת יומי, אז מה אם אני דתיה?

אני קיבלתי החלטה להתחיל לרוץ, אבל לא סתם לרוץ – תוך שנה לרוץ חצי מרתון.

בפעם האחרונה שרצתי זה היה לפני המון שנים, הייתי חיילת, רצתי מסביב לבסיס בקורס חוויה בבה"ד "שערי אברהם". חזרתי לריצה לפני שלוש שנים. התייצבתי בשערי "דרך הכושר" ופגשתי את הכהן הגדול של מתחילי הריצה בישראל, יאיר קרני. לאחר תחקור בסיסי הוא אמר לי: "אני מייעד אותך ל-10 ק"מ בספטמבר אוקטובר ו..את צריכה לרדת 10 קילו". נשלחתי לטופס טיולים שכלל פגישה עם דיאטן ספורט לתוכנית תזונה, פגישה עם המאמנת האישית לבניית התוכנית וכמובן לבדיקה ארגומטרית, כדי לוודא שאני לא מראה סימני התפגרות כבר עכשיו.

 

עוד באון לייף:

 

 

-כתבה פרסומית-

 

רוצה אימון כושר מוצלח? מה הם 9 הדברים שאת חייבת לעשות לפני אימון? לכתבה המלאה

 

 

 

 

 

אני מניחה שחלקכם שואלים את עצמכם איך זה נראה שבחורה דתייה יוצאת לרוץ. לרוב תמצאו את הרצות הדתיות בחצאיות ריצה מעל לטיץ. בנוסף, קיימות היום יצרניות מיוחדות למגזר המייצרות את הבגדים הצבעונים בתוספת כיסוי ראש תואם, ואפילו ישנה כוהנת גדולה לריצה מתוך המגזר, מירי פורסט, שפותחת קבוצות ריצה בערי הקודש. 

נחזור אליי. מצאתי את עצמי בבוקרו של יום א' בשערי המועדון, בשילוב של משכימי קום ערניים עם טרוטי עיניים כמוני המנסים להבין מי המדריכה, לאן הולכים וכמה זמן זה ייקח. לאחר שצותתי לקבוצת ההליכה המהירה יצאנו ליעד בחלקו היפיפה של פארק הירקון.

 

הייתי צריכה לדעת שאין לי סימני התפגרות כבר עכשיו. אלה קנר

 

בהתחלה ההליכה הייתה די מתונה, חשבתי לעצמי, "איזה כיף לי, אני עושה את זה בדילוגים", אחר כך עברנו להליכה מהירה ואז ריצה. שאר הקבוצה נעה בעצלתיים בעוד שניים או שלושה פתחו בריצה קלה, וכיון שאני תחרותית נצמדתי לרצות והתחלתי לרוץ. שעת האימון עברה במהירות (במהלכה שמעתי שלא בטובתי שפע אינפורמציה על אולמות חתונה, נכדים, בעיות ברכיים – אני העדפתי לרוץ ולא להתחבר). יצאתי הביתה ליומי העמוס בהתרוממות רוח ובתחושה שזה קטן עלי, רק מה שלא לקחתי בחשבון, הוא שהתעוררתי למחרת בבוקר ובקושי הצלחתי לרדת מחדר השינה למטבח (מה שנקרא – ?התכווצות שרירים קשה? או יותר כמו "אל יתהלל חוגר כמפתח…").

 

מאז הצלחתי גם לגרום לבן זוגי להתמכר והפכנו לצוות ריצה (ליתר דיוק, לרוב אני רואה את הגב שלו). בתיקי הנסיעה לחו"ל יש לנו לרוב יותר ציוד ריצה מבגדי יומיום ואנחנו לומדים את הגלובוס דרך הרגליים. אני זוכרת במיוחד שרצנו בבוקרה של השנה החדשה בברלין, חמש בבוקר, העיר מתעוררת ומצופה בערמות קונפטי. בן זוגי, אני וכמה שיכורים –  היחידים ברחובות (תחרותית כבר אמרתי?). אז אני מתחרה במרוצים והצלחתי אפילו כמה פעמים לזכות בגביעים בקטגוריית גיל. וכן כן, הצלחתי לסיים חצי מרתון.

 

בנסיעה לחו?ל, יש לנו יותר בגדי ריצה מבגדי יומיום. קנר באחד המרוצים

 

טרנד הריצה כאן להישאר. הפעולה הפשוטה של הוצאת האנרגיה באמצעות ריצה, מביאה לשמחה ורוגע ולשיפור מצב רוח. והאמת – מי מאיתנו לא צריכה לשפר מצב רוח לפעמים? הריצה הפכה לשגרת יומי ולחלק ממני. קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיה. העיסוק בריצה הפך אותי לנחושה יותר ולממוקדת.

 

ביציאה מבית המדרש ישנה תפילה, והיא מסתיימת במילים  "א?נו? ר?צ?ים ו?ה?ם ר?צ?ים. א?נו? ר?צ?ים ל?ח?י??י ה?עו?ל?ם ה?ב??א, ו?ה?ם ר?צ?ים ל?ב?א?ר ש??ח?ת".

 

אז יש דתיות שרצות, והן מאמינות בעולם הבא.

תגובות (0)
הוסף תגובה