עוד ילדה בת 14 בקמפיין, מה אתם קופצים עכשיו?

נראה שהעולם מתעורר, אחרי 15 שנים של עבודת מודעות בכל העולם וביניהן חוק הפוטושופ. פתאום, כולם יוצאים מהחורים.

לפני 25 שנים נולדה מחלה חברתית. היא כמעט נולדה בזמן טוויגי אך מרלין מונרו דחתה את הקץ מעט. מעצבי האופנה החליטו שמספיק קולב עם דופק. זה התחיל עם קלווין קליין וקייט מוס ותוך מספר חודשים נמחקו כל הקווים האדומים, כל הגבולות. הכל מותר, העיקר למכור. מעצבי האופנה החליפו את התפקידים עם הצרכן, הם הפסיקו לעצב את הבגדים לבני אדם, הם דורשים שבני האדם יתאימו את עצמם לבגדים. גזענות לשמה. בדיוק כמו הגזענות של 1943.

 

 

מה שלא הראו לכם בדרך אל הזוהר

סיפור הסינדרלה של סופיה מצטנר הוא לא יותר מחלום אפל רדוד ומסוכן

         לטור המלא

 

הבעיה הגדולה היא שהצרכנים המשיכו לקנות, לא רק זה, הם נהיו משועבדים ל"לוק" הזה.

כי ב-25 שנים האחרונות, הלוק הזה של הילד הכחוש והילדה הרזה הוא היחידי שמופיע בכל אמצעי המדיה, תוכניות טלוויזיה וקמפיינים מסחריים. זה המודל. מה שלא נראה ככה הוא מוקצה.

בבתי ספר, בגילאי הילדות, בצבא, באוניברסיטה. הנראות היא הקובעת ומי קובע את הנראות? מעצבי האופנה. כולנו יודעים את הנטיות המיניות של מעצבי האופנה הגדולים, ומן הסתם לכאורה אין עם זה בעיה, אבל פה נכנסת הפנטזיה המינית ואף אחד לא אומר דרשני.

אם נשים לא נכנסות אליהם למיטה, איך זה שהם נכנסים לכל הנשים לארון?

 

 

 

המדיה קידשה את הרזון, כולם קופצים עם כותרות לאחרונה, על השתתפות ילדות בנות 14 או 10 שמדגמנות. זה היה לפני, זה התחיל לפני 25 שנה וזה לא הפסיק אף פעם. לא הייתה עונה אחת שלא דגמנה ילדה בת 14 בקמפיין מסחרי, מה אתם קופצים עכשיו?

 

תילן בלונדו מתוך הקמפיין לווג פריז. אז רק בת 10 

 

אולי בגלל המודעות? אולי בגלל שהבנו שהלכנו רחוק מדי? אולי בגלל שבעצם נתנו למי שאמור לעצב לנו בגדים רשיון להרוג?

 

וכולנו משועבדים לזה. כל אלה העוסקים בעולם האופנה, אם אלה עורכי העיתונים, מפיקי האופנה, סטייליסטים ועוסקים בזה ב-25 שנים האחרונות – כולם נגועים.

 

גם עורכי ווג, רוב המעצבים, רוב העורכים של מגזיני האופנה – הם נגועים.

אל תדרשו מהם לשנות את זה, הם לא ישנו. הם בדיוק כמו כולנו. מהבוקר עד הערב הם מתעסקים באיך שהם נראים והם רוצים להראות כמו הדוגמניות שהם מכניסים למגזינים.

 

יש פה מגיפה גזענית שמייצרים אותה אך ורק מעצבי האופנה וכולנו סוגדים לה. הגיע הזמן שאנחנו הצרכנים נפסיק לתת להם את מה שלא מגיע להם. הם בסך הכל אמורים להלביש אותנו. לא לרסק לנו את דימוי הגוף שלנו ואת ההערכה העצמית.

 

 

אנחנו מתים על פרסומות, נשאבים לתוך עולם הפנטזיה שב-25 שנים האחרונות התרחק מאיתנו, האנשים האמיתיים, שנות אור. עולם האופנה והדוגמנות תמיד הציג פנטזיה, אבל אפשר היה לגעת בה, להריח אותה, לפנטז עליה באמת, היא הייתה קרובה למציאות. מידה 38 לבחורה זה רזה אך זה משהו נגיש. משהו שאפשר אולי להראות כמוהו. אבל כשלוקחים מישהי במידות 38-40 ומציגים אותה במידות גדולות, מה הפלא שכולם רוצים להיות מידה אפס? הרי רק 4% מתושבי העולם יכולים להראות כך. אלה המספרים המדויקים. מתוך 100 נשים, רק 4% הן רזות גנטית. מה קורה עם ה-96% האחרים? איך הן מרגישות?

אך לצערי, במקום להצביע ברגליים ולעשות חרם צרכנים, אתן מנסות להתאים את עצמכן לתוך הבגדים. זה נראה לכם הגיוני? אך זו המגמה ואלה התוצאות. זו בעיה של מאות מיליוני אנשים בעולם המערבי שסובלים מבעיות של הפרעות אכילה ועשרות מיליונים מהם ימותו. כבן לניצולי שואה, שוב זה מזכיר לי את 1943.

 

והמספרים האלה הם בנוסף לאנשים עם בעיות של דימוי גוף – וזו המסה הגדולה.

 

הגיע הזמן שנאחד כוחות ונצביע ברגליים ובקופות. הם צריכים להבין שהבנאדם לא מגיע ב-One Size. שיש דבר כזה שנקרא גנטיקה. יש 32 סוגים של מבני גוף בגנטיקה האנושית שלנו. אנחנו רוצים לראות את כולם במדיה. כולנו רשאים לקום בבוקר ולהרגיש טוב עם עצמנו, כולנו רשאים להתלבש באותה אופנה וכולנו חייבים עכשיו להגיד סטופ! זה הזמן לעצור. 15 שנים של העלאת מודעות, יש חוק במדינת ישראל, בצרפת חוק הרבה יותר קשה עבר קריאה ראשונה ויצטרפו אלינו בקרוב.

כולנו יודעים מה התוצאה, כולנו יודעים מה המקור, הגיע הזמן לעצור את זה.

 

לשם כך, הוצאנו תו תקן – realunreal.com. מטרתו – שכל העולם המערבי וכל המדיה יישרו קו. אם אנחנו נביע קולנו ונצביע ברגליים שלא קונים יותר ברשתות אופנה ואצל מעצבי האופנה כל עוד לא מיישרים קו עם תו התקן, משנים את הבובות בחלונות הראווה ונותנים לנשים נורמליות להרגיש טוב עם עצמן – לא קונים שם.

 

זו הדרך, רק מכה בקופות תדאג לשינוי. הם לא סופרים אף אחד. שלא תצפו שמישהו ירים את הכפפה וישנה את השפה של החברה שלו ואת העיצוב שלו בגלל שאנשים לא מרגישים טוב עם עצמם. זה לא מעניין אותם, הם חיים אחד בתוך החיים של השני, אני הייתי שם מעל 20 שנה ושאף אחד לא יספר לי סיפורים. ילדות תמיד הובילו קמפיינים ובעוד כמה שנים יתחילו לצלם פגים באינקובטור. לא מעניין אותם כלום.

 

לדוגמה, נפגשתי עם סוכנת הדוגמניות שעבדתי איתה שנים בפריז, מרכז האופנה העולמי. היא היום אחראית על המיוצגים של סוכנות IMG, הסוכנות הגדולה בעולם. 6000 עובדים. רוב דוגמניות העל חתומות אצלם, כולל קייט אפטון. כשנפגשנו היא נשבעה לי ואמרה לי, "עדי, אני 35 שנה בתעשייה והבחורה היחידה האנורקטית שראיתי הייתה הדוגמנית שמתה לך בידיים הילה אלמליח." שאלתי אותה, "דומיניק, אולי לא שמנו לב לאן הלכנו? אולי הלכנו רחוק מדי?". היא שאלה אותי "למה אתה מתכוון?" אמרתי לה "תראי, את זוכרת, היינו יורדים לארוחות בוקר, עם מי היינו יורדים? בדרך כלל עם הדוגמניות הרזות ועם הסטייליסטים ועם המעצבים וכולם באותו "לוק". היא מהנהנת ואומרת לי "נכון". "וכשיצאנו לבלות, המשכתי, "עם אותם אנשים, אז אולי קרה דומיניק, שלא שמנו לב?". ואז היא תפסה את הראש שלה, תפסה את היד שלי ואמרה לי "עדי, אתה אולי צודק. אולי לא שמנו לב והלכנו רחוק מדי אבל אתה לא יכול להאשים אותי כסוכנת, אלה המידות שדורשים ממני". 

אמרתי לה, " הכל טוב ויפה, מה אני עושה עם זה?". והיא אמרה לי דבר אחד. "עדי, הסוכנויות לא ישנו את זה. מי שיכול לשנות את זה זה מי שהתחיל את זה. דומיניק אחראית על כל הדוגמניות הכי מצליחות, הבנתם מאיפה זה מגיע? הבנתם שהם לא סופרים אתכם?

 

הם רוצים קולב לתלות עליו ושיראה רק את הבגד וקצת דופק שיראה גם כמו קצת בנאדם. אין יותר גזענות מזו. כמו שהגרמנים רצו את הגזע האחד, הארי, הם רוצים גזע אחד שכולנו נלבש מידה 24. אנחנו לא ניתן להם לעשות את זה. זה רק בידיים שלנו.

 

ברגע שמעצבי האופנה והמדיה שמקדשת ומשועבדת למעצבי האופנה תשנה את זה ותראה מודל יותר רחב של נשים ומעצבי האופנה ייצרו גם מידות לכל הנשים, אני יודע, בעיניהם זה לא סקסי שמישהי במידה 24 ומישהי במידה 44 תתלבש באותה חנות, אבל זו הדרך שלהם. לא צריך למדר נשים בגלל המבנה הגנטי שלהם או בגלל שיש להם עודף משקל. החברות צריכות לקחת את אותו מעצב מוכשר ושיעשה את הבגדים גם במידה 44, 46, 48. לכולם.

 

חשוב מאוד שאנחנו הצרכנים נבין שהמספר שהם כותבים על התווית הוא סתם מספר. אין לזה שום משמעות.

משנה לשנה הם משנים את זה, בדרך כלל מקטינים את זה כדי שאתן תרגישו חוסר בטחון ויוכלו לשלוט בכן.

המספרים – אתם חייבים להבין שזה סתם מספר ואין לו שום קשר לגודל המכנס. קל להם לשלוט בכם דרך המספרים ובלתי אפשרי להגיע למידות האלה.

 

ברגע שהמעצבים יתחילו לעצב בגדים למידות יותר גדולות ויתנו לנו הרגשה שאנחנו נשים רגילות, יהיה השינוי. ברגע שיחליפו את הבובות שנראות כמו חייזרים בחלונות הראווה, יהיה לנו קל יותר להיכנס לחנות ולא להרגיש מוזר או שונה. אנחנו לא יכולים להראות כמו הבובות. משנה לשנה מקטינים ומקצרים את הבובות ומעלימים את תווי הפנים של האישה מהבובה כדי להעלים אותה לגמרי.

המידות צריכות להשתנות, אנחנו עכשיו מעבירים חוק שיחייב פרסום כל המידות בסנטימטרים וככה ננטרל את השליטה הזאת. הבובות צריכות להשתנות ולהתאים עצמן לשלל המבנים הגנטיים של הגוף בעולם המערבי. לא רק אקסטרה אקסטרה אקסטרה סמול, אלא גם אקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג'.

כי זה אנחנו. האנשים האמיתיים.

 

שהמעצבים לא יעבדו אליכם שהמראה קשור למשקל או למידה. זה אך ורק פרופורציות. אנשים יכולים לשקול כמה שהם רוצים. אם הגוף מחולק נכון ופרופורציונלי, כמו אצל רוב האנשים, האם יכולים לדגמן בגדים. הם מוכרים לנו סיפורים כדי שהם ימשיכו לשלוט בנו. זה לא נכון. אני צלם אופנה ואני יודע בדיוק מה עובד. זה לא קשור לכלום, רק לפרופורציות. בחורות יכולות להיות גם סופר רזות, ולא תצטלמנה טוב כי הגוף לא מחולק נכון. זה לא קשור למשקל ולמידה.

 

אני כצלם, קיבלתי את תוכנת הפוטושופ כדי לתקן דברים טכניים בצילום. בשום מקום לא היה כתוב לי לשנות את מבנה הגוף הגנטי של האישה. המעצבים לקחו את זה, בהתחלה שיחקו עם זה ואחר כך הפכו את זה למוטו שלהם, לקו המוביל. אין טליה, אין חזה. אני פוגש 6000 בני נוער בחודש. כשאני שואל מי יודעת מה זה טליה, בודדות אולי מרימות את היד. איך הן ידעו מה זה אם לא רואים את זה באף מקום?

הכול קווים ישרים, רק בגלל "היצירה" של המעצב.

 

רובנו ההורים, שהיום בשנות ה-30 וה-40, גדלנו בגיל הטיפש עשרה בעולם השקר הזה.

אנחנו צריכים לרדת נמוך ורדוד וכל בוקר לתת לילד או לילדה חיבוק ולהגיד להם שהם נראים הכי טוב.

כי ברגע שהיא יוצאת מהבית, אין שם שום דבר אמיתי שמחכה לה. לא שלטי החוצות, לא באינטרנט, לא המגזינים. היא בחיים לא תוכל להראות ככה. הילד צריך להבין שהוא נראה הכי טוב והוא חי בעולם של שקר.

 

כמרצה קרוב ל-15 שנים בבתי הספר ובצה"ל. הבעיה גדלה משנה לשנה וזה לא קשור לאיכות הנוער. הבעיה היא שאנחנו עוטפים אותם בעולם של שקר וקשה להם להרגיש טוב עם עצמם. זה מתבטא בהפרעות אכילה, בסמים ובאלכוהול. למענם אנו עובדים על השינוי הזה עם משרד החינוך ועם הצבא.

 

אני פונה אל המעצבים, בשם מאות מיליוני הלקוחות שלהם – בואו תעצרו את זה. לא יקרה שום דבר, מעבר לזה שהמכירות שלכם יגדלו, לא יקרה שום דבר רק ניצור חברה אנושית יותר טובה. בואו נעשה את זה ביחד.

 

**צפו בהרצאה שלי ב"טד", המטרה היא לשנות את מודל היופי החולני השוטף את העולם המערבי

 

תגובות (0)
הוסף תגובה